"את אחת ויחידה , אהובה שלי מלכהה…" פרק 32

פרק 32 –

עבר שבועיים..אין לי מושג מה קורה איתה
אם היא חיה, אם היא מתה.
כל לילה אני חולם עלייה שהיא מבקשת מימני עזרה ואני לא מצליח להגיע אלייה
והיא לוחשת 'וויתרת' ואז נעלמת..ואני מתעורר מזיע מת ושוב גומר קופסא וחצי של סיגריות
וחצי בקבוק וודקה..אני כבר לא הולך לבצפר, אני נראה רע.
אני לא משקיע בכלום..אני רק חושב עלייה
גם כן יחידה..לא מצליחים למצוא כלום!
הדלקתי את הטלוויזיה
"אנחנו פותחים במבזק חדשות מיוחד, אמש בלילה נמצאה נערה בגיל העשרה בחניית הסנטר של באר שבע..מצבה עדיין לא ידוע" אמרו בחדשות
קמתי מהר, הייתי מת שזאת הייתה היא.
איך שאני נסעתי לבית חולים..
"סליחה הגיע אליכם נערה מהחניית הסנטר?"
"מי אתה בשבילה?"
"חבר שלה.." אמרתי, העיניים שלי קרנו מאושר.
"אתה לא מבוגר מדי כדאי להיות חבר שלה?"
"מה זה מעניין אותך????" שאלתי בעצבים
"חדר 312 מחלקת טיפול נמרץ קומה שנייה" היא אמרה ורצתי למדרגות
לא היה לי את הסבלנות לחכות למעלית
רצתי בין החדרים מחפש חדר 312 , עמדתי מול החדר.
פתחתי את הדלת מהר ונכנסתי
החיוך ירד לי מהפרצוף, התקווה נעלמה..
שכבה שם ילדה בת 13 לא יותר.
ג'ינג'ית עם נמשים..זאת לא ליהי..
הסתכלתי עלייה ויצאתי..
הלכתי לאט הפעם, הרגשתי חרא.
היה בא לי למות, כל כך התגעגעתי אלייה..אל המגע שלה, אל האהבה שלה..
אל הריבים איתה..התגעגעתי.
אסי התקשר, עניתי
"הלו?"
"איפה אתה?" הוא שאל
"בבית חולים.."
"מה אתה עושה שם?"
"אני..חשבתי ש…לא משנה" אמרתי, המצב שלו כמו שלי
לא רציתי לבאס..
"המפקד כאן"
"שיילך יזדיין המפקד"
"יש להם קצה חוט..אומרים שמצאו את החוטף" הוא אמר
"הם אומרים את זה כל הזמן בשביל שנעשה להם משימות, אני הפסקתי אסי..הם משקרים" אמרתי באנחה, ונכנסתי לרכב
"סהר בוא אליי..נשמע מה יש להם להגיד"
"אני חושב שאני יילך לששון..הוא היחיד שיוכל לעזור לנו" אמרתי
"תקשיב בוא לפה..אם לא ניראה לך מה שהם אומרים אני ואתה הולכים ביחד לששון, מילה שלי"
"אני בא.." אמרתי ושיניתי כייוון לבית של אסי
פתחתי את הדלת ונכנסתי, הם יישבו בשולחן כולם ומלא תמונות היום על השולחן
"כדאי שזה יהיה משהו טוב ושלא סתם בזבזתי זמן עלייכם" אמרתי והתיישבתי לייד אסי
"זה ג'ון קולינס מלוס אנג'לס..התגורר לפני כשנתיים כאן, אחרי שאשתו ושתי הבנות שלו נרצחו על ידיי גנבים..מאז יש לו אובססביה.." הוא אמר
"ומאיפה אתם יודעים שזה הוא?"
"יש סימנים שמצביעים עלייו, הוא היה צריך להיכנס למחלקה פסיכיאטרית אבל ברח ברגע האחרון, מאז אף אחד לא יודע שהוא קיים"
"יש לכם כתובת משהו?" אסי שאל
"אנחנו משערים שזה הכתובת הנכונה, הצלחנו לעקוב אחריו כמה פעמים והוא הגיע לבית הזה, אבל אי אפשר לדעת עם שם הוא מחזיק את ליהי" המפקד אמר
"אנחנו ניקח את הסיכון" אמרתי
"תקשיבו..יכול להיות שיהיה לו נשק או שהוא מאומן..ואל תרביצו לו ישר, קודם תחפשו את ליהי..אם היא לא שם תתפסו אותו ותתדרשו תשובות..אתם רוצים שאני ישלח איתכם אנשים?"
"לא." אני ואסי אמרנו ביחד
"אנחנו נשמח לאשפז אותו בבית משוגעים" סהר אמר
"או בבית חולים" אמרתי
"או למצוא לו חלקה בבית העלמין" סהר אמר
רואים שרצינו לעשות את זה לבד..
"אני סומך עלייכם, כל דבר יש לכם גיבוי מהיחידה, אבל כמובן שאסור לכם לדבר על היחידה
אנחנו נסדר את זה בשקט..בהצלחה" המפקד אמר, הוא הביא לנו את הדף עם הכתובת
"ועוד משהו שיעזור לכם" הוא אמר ונתן לנו שתי אקדחים קטנים
"הפסקנו לגעת בזה, אנחנו יודעים לעשות את זה גם רק עם ידיים" אמרתי
"אוקי..אז בהצלחה" הוא אמר והם ייצאו
יצאנו אחריהם ועלינו לרכב שלי
ונסענו לכתובת, הגענו מול הבית
"מוכן?" שאלתי
"תמיד" סהר אמר ויצאנו מהאוטו , דפקנו בדלת
"מי זה?"
"תרומה לחולי סרטן" אמרתי
"תרמתי כבר, לכו מכאן!"
"כוסאמקקק תתרום שוב יקמצן" אסי צעק ונתן שתי בעיטות לדלת והיא נפתחה
"מה אתם עושים?אני יתקשר למשטרהה!!"
"ומה תגיד להם? שחטפת ילדה בת 15????" צעקתי והתקרבנו אליו
"אתם משוגעים? אין לי פה שום ילדה" הוא אמר בביטחון
"אל תשחק איתנו משחקים, לא כדאי לך..תגיד לנו איפה היא" סהר אמר
הוא הוציא מאחורייו אקדח וכיוון אלינו , עמדנו מולו
הצטערתי שלא לקחתי את האקדח כשהציעו לי..
"עכשיו תלכו לאט מהבית שלי, ואל תחזרו אף פעם" הוא אמר
"אנחנו לא נלך..אז תזרוק את האקדח ואני מבטיח לך שאנחנו לא נרביץ לך.." אמרתי
"אולי כן..אבל לא כמו שרצינו" סהר אמר
"או ששתיכם רוצים שאני ירה לכם בלב וייתן לילדה הקטנה והמתוקה והיפה שלכם לקבור אתכם?
היא ילדה כל כך יפה.." הוא אמר בהתגרות
"אם נגעת בה.." סהר אמר
"אז מה? ואולי כבר רצחתי אותה?"
"אז אני ירצח אותך" סהר אמר, הסתכלתי מאחוריי וראיתי כד התרחקתי קצת אחורה
"תראה את החבר שלך איך הוא מתרחק לאט..תעשה כמוהו" הוא אמר
תפסתי את הכד מאחוריי וזרקתי לו על הבטן, האקדח נפל לא מהיד והוא נפל לרצפה
אסי רץ מהר לאקדח ולקח אותו
"איפה היא?" הוא שאל בעצבים וקירב את האקדח לפנים שלו
הוא שתק המנאיק, לא ענה.
"מה קרה איך לך פה??" שאלתי ומשכתי אותו מהשיערות והרמתי אותו
"אני שואל שוב, ופעם אחרונה..איפה היא, או שאני דופק לך כדור ברגל, ואז ביד ואז בחזה..כדור בכל מקום בשביל שתסבול..ואז אני יקבור אותך ליד אשתך והבנות שלך..בנות יפות היו לך תגיד לי?" אסי אמר בהתגרות כמו מטורף..הוא איבד את זה.
"איך אתה…" הוא אמר ושתק בלע את הרוק שלו
"קדימה ימשוגע, איפה היאאאא?" צעקתי
"במרתף" הוא אמר
"איך אני מגיע למרתף?" שאלתי
"תרד במדרגות למטה, יהיה שם דלת..תפתח את הדלת ותצטרך לרדת עוד כמה מדרגות ותגיע לעוד דלת, שמה החדר.." הוא אמר
"משהו שם נעול?" אסי שאל
"המפתח במגירה השלישית" הוא אמר והצביע על 5 מגירות"
שיחררתי אותו ורצתי לקחת את המפתח
"סהר אם קרה לה משהו תצעק לי..אני מפוצץ לו ישר כדור בראש" אסי אמר
"אתה בטוח שאתה לא רוצה לרדת ואני ישאר איתו?" שאלתי..בכל זאת אחותו..למרות
שהייתי מת לרדת למטה ולראות אותה
"תרד אתה.." הוא אמר, חייכתי ורצתי למטה, הייתי מת לראות אותה
פתחתי את הדלת הראשונה, בקושי הצלחתי..הידיים שלי רעדו מהתרגשות
קפצתי במדרגות והגעתי לדלת השנייה פה בכלל..לא הצלחתי להכניס את המפתח למנעול
הוא נפל לי על הרצפה, סידרתי את הנשימה ופתחתי את הדלת
היא שכבה שם, על מזרון קטן כזה..היא רזתה או שנדמה לי?
התקרבתי לאט..ראיתי שהיא סוגרת את העיניים חזק ומחבקת את הגוף שלה מפחד
"יפה שלי.." לחשתי , דמעה קטנה ירדה לה מהעין
התכופפתי אליה והזזתי לה את השיער,
היא התחילה לבכות, ממש לבכות. הדמעות יצאו לה והיא בכתה בקול..
קירבתי אותה אליי וחיבקתי אותה חזק, היא לא חיבקה חזרה רק שמה את הראש שלה על החזה שלי
ובכתה..ליטפתי לה את השיער
ונתתי לי נשיקה קטנה בראש
"זהו אהבה שלי..אני פה, את בסדר..אני איתך" לחשתי וחיבקתי אותה חזק יותר
והיא ? גם בכתה יותר חזק. התאפקתי לא לבכות ביחד איתה
כאב לי…כל כך כאב לי.