'את קושרת את ליבך אליי..ואני אלייך' פרק 3.

פרק 3.

מנקודת המבט של רן –

"בוקר טובבבבב" שמעתי את ליה שרה
לקחתי את הכרית וזרקתי עליה, לא רגיל לקום כל כך מוקדם
"אתה צריך לקום..היום הראשון של בית ספר אתה לא מתרגש?" היא אמרה בהתלהבות
"לא כמוך זה בטוח" אמרתי וקמתי מהמיטה
עצרתי לפני הכניסה לשירותים והסתובבתי אליה
"איך נכנסת?"
"עם המפתח שלי" היא אמרה בחיוך והראתה את המפתח שלך
"אז את תמיד תוכלי להיכנס לכאן, בכל רגע??" שאלתי בשוק
"כן" היא אמרה בחיוך, גלגלתי עיניים נכנסתי לשירותים וסגרתי את הדלת.

מנקודת המבט של נוי –

הרגשתי נשיקות בכל הפרצוף, נשיקות עדינות ומלאות באהבה
פקחתי את העיניים באיטיות וחייכתי
"איזה כיף לקום עם נשיקות מימךךך" אמרתי וחיבקתי אותו מהצוואר
"בוקר טוב מלכה שליי" הוא אמר ונתן לי נשיקה בפה
"בוקר טוב אהוביי" אמרתי ושמתי את הראש על החזה שלו ועשיתי לו נעימי
"איך לא בא לי לקום מהתנוחה הזאת" הוא אמר בבאסה
"אז בוא נעשה היום יום כיף, יום שלנווו" אמרתי
"ולא נלך לבית ספר?"
"לא" אמרתי
"אני אוהב את הרעיון שלךך" הוא אמר בחיוך הרים אותי מהמותניים והעלה אותי עליו והתנשקנו
אני אוהבת את הגבר שלי, לא יהיה לו תחליף בחיים!!

מנקודת המבט של רן –

ירדתי מהאוטו, הסתכלתי על כל המכוניות..כולם מפוצצים בכסף כאן, רואים לפי הבגדים והמכוניות
ילדי שמנת פה כולם.
כל הדרך לתוך הבית ספר הסתכלתי על כולם בחנתי את כולם, הם בחנו אותי..בכל זאת אני הולך לבלות פה
שנתיים, צריך לדעת מה קורה פה
"הייי" מישהי באה ליידי ואמרה, הסתכלתי עלייה בחנתי אותה והתעלמתי.
המשכתי ללכת..
"הוא הרגע התעלם מימני,איזה חוצפן מה ניראה לו?!" שמעתי אותה אומרת צחקתי בפנים
הבנות האלה שעפות על עצמן..שחושבות שהן הכי יפות, לא מבינות כמה הן מורידות מעצמן ועד כמה
הן עלובות.
"אתה התלמיד החדש?" מישהי מבוגרת שאלה
"כן"
"בוא איתי" היא אמרה והתחילה ללכת, הלכתי אחריה.
היא עצרה מחוץ לכיתה, יא'2
"זאת הכיתה שלך, אני המנהלת וכל דבר שתצטרך אני יהיה כאן בשבילך..אני לא רוצה שום בעיות מימך" היא אמרה והלכה
פתחתי את הדלת של הכיתה, המורה הסתכלה עליי וכל הכיתה אחרייה
"אתה רן התלמיד החדש נכון?" היא שאלה וחייכה
הנהנתי לכן.
"כולם תכירו זה רן בן אבו, הוא הגיע אלינו מבת ים..הוא יהיה חלק מהכיתה ואני מצפה שתקבלו אותו כמו משפחה" היא אמרה
"מאיפה הבאתם אותו משכונת מצוקה?" איזה אחד שאל, הסתכלתי עליו והרמתי גבה
"לא ידעתי שאנחנו עוזרים לנוער במצוקה לילך" אחד שישב לידו אמר.
ספרתי עד שלוש ושתקתי, התעלמתי.
"עומרי ורונן שזאת תהיה הפעם האחרונה שאני שומעת אותכם אומרים דברים כאלה, רן תמצא מקום ותשב" המורה אמרה, הדחף הראשוני שלי היה לעוף מכאן, או לקרוע מכות את שתי אלה שחשים את עצמם עם הכסף שלהם, צריך שמישהו יחנך אותם וזה לא ניראה לי יקרה מאחד מהילדים המסכנים שכאן, מזל שהגעתי אה?

מנקודת המבט של נוי –

"נו נאני את עדיין כועסת עליי?" הוא שאל
"כן" אמרתי בקול של ילדה קטנה
"אבל את יודעת שאני אוהב אותך"
"גם את זאתי שהגיבה לך אתה אוהב?" אמרתי בהתחכמות
"לא, רק אותך" הוא אמר ונתק לי נשיקה קטנה בצוואר
"אתה מנצל את החולשה שלייי" אמרתי בקול פחות עצבני
"מה? באמת?" הוא אמר בתמימות ונתן לי עוד נשיקה קטנה בצוואר
"אוף מעצבןן" אמרתי ונתתי לו מכה קטנה בכתף
"בואי בואי לפה מטומטמתת" הוא אמר לי והניח אותי על הרגליים שלו ונישק אותי

מנקודת המבט של רן –

"אי אפשר לעבור בית ספר?" שאלתי את ליה בערב
"למה? הכל בסדר?" היא שאלה
"לא בדיוק, לא מתחבר שם"
"זה רק יום ראשון, תראה אתה תתחבר לאט..יום ראשון קשה לכולם"
"את יכולה לפחות לנסות להעביר אותי? אין לא מסתדר פה, מה אני צריך לסבול את החרטה הזאת?" שאלתי בעצבים
"זה לא אפשרי רן, רק במקרים חריגים אפשר להעביר עיר" היא אמרה
"מקרה חריג?" שאלתי והרמתי גבה
"כן" היא אמרה
"אה סבבה" אמרתי בתמימות.
הם רוצים מקרה חריג? טרור אני יעשה לבית ספר.