בחור אחד, אלף רגשות. פרק 11

"ספנסר! טלפון!" צעקתי והגברתי את הווליום בטלוויזיה. "מתי תפסיקי להיות עצלנית, דני?" הוא יירד במדרגות עם מכנסיים רופפים וחולצת טריקו אפורה. הוצאתי לשון והוא צחק. החזרתי את מבטי לטלוויזיה ונגסתי בשוקולד שלי. "הי, אבא! סוף סוף אתה מתקשר." עייני נפתחו וקפצתי מהספה, כמעט נופלת. חטפתי את הטלפון מספנסר ושמתי ליד האוזן שלי. "אבא! איך אתה?! מתי אתה חוזר?!" כמעט צעקתי בזמן שספנסר נקרע מצחוק. מה מצחיק כל כך?! 

שמעתי גם את אבא שלי צוחק וחייכתי. "הי, דניאלה. איך את, נסיכה?" צחקתי ונתתי את האגרוף הכי חזק שלי בחזה של ספנסר. "אני בסדר. מתי אתה חוזר? אני מתגעגעת אלייך." אמרתי כמו ילדה בת 5 מה שגרם לספנסר לצחוק יותר. משהו בהחלט לא בסדר איתו.
לפני שאבא שלי הצליח לומר משהו, השיחה התנתקה. לעזאזל! "אוף." מילמלתי וזרקתי את הטלפון על השולחן. "מ-מה קרה?" ספנסר אמר בין הצחוקים שלו. "אולי תפסיק?!" דפקתי את האגרוף שלי חזק יותר והוא סוף סוף נרגע.

מישהו דפק על הדלת ונאנחתי. הסתכלתי על ספנסר שהרים את ידיו באוויר. "את פותחת. אני מכן ארוחת ערב." גלגלתי את עייני והלכתי לדלת. פתחתי אותה והתחלתי לצרוח.
"אבא!" קפצתי עליו והוא מייד הרים אותי מהרצפה. "דני!" הוא אמר בשמחה וסובב אותי. "מה קרה?! שמעתי צרחות!" ספנסר רץ אלינו ועייניו הירוקות מייד נפתחו כשהוא ראה את אבא שלי. "אבא! אתה כאן!" הוא חיבק אותי גם וצחקתי. לספנסר ולאבא שלי יש מערכת יחסים מאוד חזקה. אתם יודעים, מערכת יחסים של אבא ובן. מאז המקרה של אמא שלי, כולנו היינו מאוד מקורבים מאז.

–

שכבתי על המיטה שלי כשעייני מסתכלות על הדלת השקופה. יש סערה בחוץ וכל שנייה יש רעם שגורם לי להתקפל יותר בשמיכה החמה. הדלת נפתחה ואבא שלי נכנס פנימה בבגדים רגלים ומגש אוכל בידו. עברו 3 ימים ונהייתי חולה. איזה כיף נכון? לא אני רצינית, רציתי להיעדר לכמה ימים מבית הספר כדי לבלות עם אבא שלי. "בוקר טוב. הכנתי ךך תה ומרק עוף שיעזור לך." הוא הניח את המגש על השידה הלבנה לידי והתיישב על המיטה שלי. השתעלתי ואבא שלי נאנח.
"את צריכה משהו? אני הולך לחנות." חייכתי והוא צחק. "חוץ מנוטלה וגלידה." צחקתי והנעדתי בראשי.

"אני לא צריכה כלום. תודה, אבא." הוא הנהן ונישק את הראש שלי. "אם משהו, תתקשרי." הנהנתי והוא ייצא מהחדר. התכרבלתי עמוק יותר בשמיכה ועצמתי את העיינים השורפות שלי. אחריי כמה דקות של שקט, הדלת נפתחה ונאנחתי. "מה אבא?" הסתכלתי לדלת וחיוך כלה על הפנים שלי. ראיין, טורי וקרלי עמדו בדלת עם שקיות ביד וחיול על הפנים. "שמענו שאת חולה אז באנו לבקר." צחקתי והתיישבתי על המיטה. חיבקתי אותם אחד אחד והם התיישבו על הספה.

"בית נחמד. אהבתי את החדר." ראיין החמיא וצחקתי. "רגע! חשבת שאנחנו אבא שלך? הוא חזר?!" קרלי צעקה וצחקנו. "כן, הוא חזר לפני כמה ימים." טורי העבירה לי צנצנת של נוטלה, בסקוייטים וכפית. "אני מחכה לראות אותו." טורי אמרה והנהנתי. שמעתי את הדלת הראשית נטרקת וחייכתי. "כנראה שהוא חזר."
צחקנו ושמענו צעדים. "דני! הבאתי לך נוטלה!" אבא שלי צעק וחייכתי. הוא פתח את הדלת ועייניו הכהות נפתחו. "לא חשבתי שיהיו אורחים." צחקתי ואבא שלי הוציא את ידו. "קרלוס." הוא חייך וראיין לחץ את ידו עם אותו החיוך.

"ראיין. נעים להכיר אותך, אדון שיי." אבא שלי צחק וטורי מייד חיבקה אותו. "ויקטוריה. עדיין יפייפיה, אני רואה." צחקתי והכנסתי כפית של נוטלה לפה. אבא שלי מכיר את ההורים של טורי מאז שנולדנו. היא כמו הבת השנייה שלו. "קרלי. איך אמא ואבא?" היא חיבקה אותו גם וקרלי צחקה. "הם בסדר, אדון שיי." קרלי התיישבה חזרה לספה והסתכלתי על אבא שלי עם גבה מורמת. כשהוא סוף סוך הבין את הרמז הוא ייצא מהחדר. "בן כמה אבא שלך ובת כמה את?" צחקתי למה שראיין אמר והכנסתי עוד כפית של נוטלה לפה.

יש לי הרגשה שאני הולכת לעלות 2 קילו עם כל החטיפים שקנו לי.