הבלתי אפשרי ~ פרק ניסיון (פתחתי משתמש חדש)

עיינים ירוקות, שיער שחור פרוע, שפתיים כלכך יפות, גוף שרירי…
הוא הסתכל עליי ושפתיו הורדרדות התעקלו לחיוך קטן.
"מה תרצי להזמין?" הוא שאל והעיר אותי ממחשבותיי.
טיפשה.
"בנתיים כלום…אני מחכה לחברה פשוט.." הסברתי בשקט.
"אין בעיה, אם תרצי משהו בכל זאת, אני שם בדלפק" אמר בנחמדות והצביע לעבר דלפק המסעדה.
הנהנתי קצת , שיפסיק לנסות להראות נחמד! לרגע עלה בי כעס…
הוא חזר אל מאחורי הדלפק. התעסקתי באייפון שלי, לעזאזל. איפה אשלי?
שמעתי את הפעמון של דלת המסעדה. מתריע שמישהו ניכנס אל המסעדה. הרמתי את מבטי.
דמות דקיקה ובלונדינית נכנסה.
"אשלי" קראתי לה. היא סובבה אליי את מבטה וחיוכה התרחב.
היא התקדמה לעברי במהירות.
"אומייגד ,אני לא מאמינה שחזרת" היא אמרה בהתרגשות וחיבקה אותי כשקמתי לקראתה.
"כן.." מלמלתי בחיוך והתנתקנו.
היא התיישבה מולי וכך גם אני.
עדיין נשארה יפה, בלונדינית טבעי, רזה, עיניים חומות קטנות שיניים לבנות וישרות ושפתיים אדומות שתמיד היו כלכך משורטטות.
"אז..?" שאלה בחיוך.
חייכתי אליה.
"חזרת לתמיד נכון, בבקשה אל תגידי לי שאת עוברת שוב" היא שאלה לפתע.
צחקתי.
"חזרתי לתמיד" אמרתי.
"בואי נזמין משהו" היא הציעה.
הסתובבתי לעבר הדלפק, הייתי בטוחה שהמלצר ההוא בטח הלך לשרת שולחן אחר בינתיים..אבל הוא ניקה את הדלפק והסתכל עליי, זאת אומרת..עלינו..למה שהוא יסתכל עליי?
סימנתי לו עם היד שאנחנו רוצות להזמין.
הוא הנהן ובא לכיוונינו עם שני תפריטים.
הוא הגיש לנו אותם בחיוך, הסתכלתי על אשלי שהסמיקה מעט.
"תודה" היא צחקקה וחייכה אליו את החיוך הכובש שלה, מצחיק שאני עדיין זוכרת..היא תמיד הייתה מחייכת אותו לכל הבנים שהיא הייתה דלוקה עליהם.
"בכיף" חייך ואז החטיף אליי מבט קטן ומחייך.
"אז מה השתנה מאז שעזבתי?" שאלתי את אשלי שעדיין בהתה במלצר חוזר אל הדלפק.
"אומייגד אומייגד , אני לא מאמינה שהוא דיבר אליי" היא לחשה לי בהתלהבות.
"מי זה?" גיחכתי.
"הוא הבן של המנהל של בית הספר, הוא-כזה-חתיך-!" היא קבעה.
"ו..? מה מונע ממך להיות איתו?" שאלתי.
היא עיקמה את פרצופה.
"הוא קצת בקטע של…אף אחת! לפחות לא מהבית ספר.." אמרה.
"אבל עזבי אותי, איך היה בלונדון??" שאלה.
"היה טוב, וטוב שהיה" אמרתי.
היא צחקקה.
"אני מקווה שלאבא שלך לא תהיה יותר שליחות בחו"ל, כי אם את הולכת לי שוב פעם אני אתאבד" היא אמרה.
צחקתי.
"אל תדאגי, אני לא הולכת לשום מקום" אמרתי.
היא חייכה ובחנה את כולי.
"לא השתנית" אמרה בחיוך.
"כן.." מלמלתי. "עדיין שמנה"
"אוייש לוס את לא שמ.."היא נעצרה ולא הבנתי למה עד שראיתי את המלצר מולנו.
"בחרתן משהו?" הוא שאל.
"תן לי קפוצ'ינו, וטוסט הבית עם הרבה גבינה וזיתים" אשלי אמרה לו בחיוך פלרטטני.
הוא הנהן והסתכל עליי בחיוך.
"ואת?" שאל.
"הוו , ולה תביא סלט..ותה צמחים.." אמרה אשלי עוד לפני שהספקתי לענות לו.
"או..קיי" הוא מלמל ולקח את התפריטים שלנו מהשולחן.
"בכל מקרה.." אשלי פנתה אליי אחריי שהמלצר הלך.
"מה שבאתי להגיד הוא.. שאת לא שמנה לוס, את פשוט קצת מלאה, אבל אל תדאגי..אנחנו נעבוד על זה" אמרה בהתייפייפות והזכירה לי עד כמה אני שוב כלכך אפסית לידה.