זיכרונות נעולים- פשוט

אני פותחת בזהירות את דלתו של מר הורוביץ. שוב פעם החדר המפואר נגלה אלי. אני מהרהרת לעצמי 'אני עושה טעות? אולי בכלל לא הייתי צריכה ללכת אליו. אולי הייתי צריכה לתת לעולם להפריד בינינו וזהו. אולי זה הגורל או רצון אלוהים.
מר הורוביץ עושה תנועה מזמינה לישיבה ואני מתיישבת על כיסא העור החום על מול שולחן העץ הכהה והכבד שלו.
שניות ספורות שנינו יושבים ככה, דוממים ושקטים.
"ובכן.." מר הורוביץ מסמן לי להתחיל לדבר.
"למחרת מאדי, חברה שלי באה אלי, סיפרתי לה על כריס והיא רק צחקקה.
'חמודה' היא אמרה לי 'הוא מאוהב בך, בדוק'
התחלתי להתפקע מצחוק ' את תמיד חושבת שהכול קשור באהבה.' אני מסננת לה.
' לפעמים..' אני אומרת בקול שישמע בוגר וסמכותי ' לפעמים.. החיים מסובכים יותר מהסבר פשוט של אהבה'
היא צוחקת ' אצלך, זואי, הכל נגמר ומתחיל תמיד במשפטים חכמים.' היא מבטלת אותי בהנפת יד
' אני די בטוחה שאני צודקת' היא אומרת לי בקול רציני
'אני לא חושבת," אני ממהרת לבטל אותה "אבל אל תדאגי כשתמיד יש לך את אותו הסבר לכל סיטואציה עם המין השני אז בסוף, מתי שהוא, את חייבת להיות צודקת." אני צוחקת
היא מעקמת את הפרצוף ואז מרצינה "אבל את היית רצינית.."
"כן.." אמרתי לה "יש לי תחושה מוזרה לגביו."
"אולי את סתם טועה בתחושה הפעם. אולי באמת קרה לו משהו." היא מיישרת מבט אלי
"אולי.." אני עונה לה.
"יודעת מה" היא אומרת בהתלהבות פתאומית "אני גם צריכה עבודה. נעבוד ביחד וככה גם לי תהיה דעה עליו."
"רציתי שתעבדי איתי עוד הרבה לפני כל זה." אני אומרת "אבל הייתה לך עבודה."
"פיטרו אותי." היא אומרת כבדרך אגב "תפסו אותי עוד פעם אוכלת במטבח."
אני צוחקת ואז פולטת 'מאדי..'
למחרת בבוקר נפגשנו למשמרת צהריים בדיוק באחת עשרה וחצי. התחלנו כמו כל יום לסדר את הכיסאות והשולחנות וכל מה שקשור בזה.
מאדי הגיעה בחצי שעה איחור כדי ישר להתחיל את ההתמחות. אני לא יודעת איך יש לה את האומץ לאחר על היום הראשון.
"למה איחרת?" שאלתי אותה
"קרה איזה משהו רציני." היא עונה מנומנמת
"כן.. נו.. מה קרה."
"השעון המעורר לא צלצל" היא אומרת תוך כדי פיהוק
"שלום." רוני אומרת לשתינו "עכשיו אני אצטרך להיות החונכת של שתיכן." היא מאשימה.
שוב פעם רוני עושה לנו את הסיור במסעדה ומסבירה. אני מאבדת אותה איפה שהוא באמצע.
"מי זה כריס?" מאדי לוחשת לי בתוך האוזן תוך כדי ההסבר.
אני מסמנת לה את חבורת הבנים שישבה בצד. אילה היו כריס, אוסקר ורונלד.
" מי זה כריס מבנהם?" היא לוחשת
"שיער חום, עיניים כחולות, גבוהה." אני עונה
"אתן מקשיבות בכלל?" רוני מפלחת את השיחה החשאית תוך שמאדי מסובבת את הראש כדי להבחין בכריס. "מאדי.." רוני בוחנת את מאדי בקול מאיים.
" בטח" מאדי עונה " לא נוגעים בשום אוכל שאינו מוגש." היא חוזרת אחרי המשפט האחרון של רוני
"בחרת לעצמך את הכי חתיך." מאדי מסננת
"לא נכון" אני עונה "אוסקר גם.." אני לוחשת לה. אוסקר נראה כאילו הוא יצא מאיזשהו מגזין אופנה. הוא כמובן בלונדיני אבל עם עיניים ירוקות. יש לו גוף מוצק כזה. רונלד לא נראה רע, אומנם. אבל בהחלט אפשר להבין שהוא קצת חנוך. יש לו שיער בלונדיני ועיניים חומות עם משקפיים וגוף כחוש.
"הוא מושלם מידי." מאדי מבטלת "חוץ מזה אי אפשר להגיד שכריס לא מסתכל עלייך. אומנם אין לי מושג באיזה דרך הוא מסתכל עלייך."
אני מחייכת חיוך בישני. לא בטוחה בכלל איך להגיב למשפט הזה.
" אני יעשן עם כריס סיגריה." מאדי מצהירה "הוא נראה לי טיפוס של סיגריות וגם אני מעשנת אז נגלה פרטים תוך כדי."
"בבקשה לא!" אני חצי צועקת חצי מתחננת.
"זואי!" רוני הפנתה את המבט אלי " תאמיני לי שאת צריכה לדעת את הדברים האלא."
מאדי כמובן לא הקשיבה לי והלכה לדבר עם כריס בהזדמנות הראשונה שהייתה לה.
היא ביקשה הפסקה מתי שכריס יצא להפסקת עישון ואז הלכה אל מאחורי המסעדה.
"היי.." מאדי אמרה לכריס בקול רך
"א.. היי." כריס ענה בקול קר ואפילו לא הפנה את המבט אליה
"מה שלומך?" היא שואלת אותו ומסתכלת אל ראשו שהופנה אל הצד. תוך שהיא מוציא את קופסת הסיגריות שלה.
כריס לא עונה.
מאדי מוציאה סיגריה אחת "יש לך אש?" היא שואלת
כריס מושיט לה מצית בלי אפילו להביט בה.
"תודה." היא אומרת ברוך
אבל כריס לא עונה. הוא נשאר כמו שהיה.
"מה הקטע שלך?" היא פתאום תקפה יותר. משנה אווירה. אבל הוא לא עונה.
מאדי חוזרת עוד פעם. הפעם חזק ותקיף יותר "מה הקטע שלך,בן אדם? אה?" היא נוגעת בו בכתף.
הוא משתחרר מאחיזתה "תני לי ליהנות מההפסקה שלי בשקט בבקשה." הוא מסנן.
"וואו, אתה משהו מיוחד, באמת. חשבתי שעובר עלייך משהו אבל מסתבר שאתה סתם כזה. הם אמרו שאתה נחמד בדרך כלל. אבל כנראה זה ככה רק לישנים ולנו החדשים מותר להתנהג בצורה הזאת. או שאתה סתם מתנהג לא יפה אלי ואל חברה שלי." היא אומרת "שיהיה לך יום טוב. תודה שנתת לי להבין." מאדי מכבה את הסיגריה שלה על הרצפה ומסתובבת ללכת.
"חכי." כריס אומר לה
מאדי מסתובבת
"אני.. יש.. אמ.." הוא מגמגם
"כן.. אתה מתכוון לדבר?" מאדי שואלת
"אני באמת לא ככה תמיד." הוא אומר "עובר עלי משהו."
"משהו שבגללו אתה מתנהג מגעיל רק אלי ואל זואי?" מאדי מפקפקת
" כן.." הוא אומר "זה רק יוצא עליכם, אני מצטער." כריס עונה ומשפיל מבט.
מאדי מרימה גבה "אני לא מאמינה לך. יש עוד מאחורה."
"זה כל מה שאני יכול להגיד לך, ילדה זרה." כריס מנסה להתלוצץ.
מאדי מושכת בכתפיים ונכנסת חזרה לעבודה."