לחיות עם בנים ~ פרק 15

עמדתי קפואה כמה שניות, אם לא דקות..
ריק, ריק ניסה אתמול להשכיב אותי?
בגלל זה הם רבו? בגלל זה הם לא היו מוכנים לספר לי מה קרה אתמול בערב..?
יצאתי מהשירותים, מחפשת פנים מוכרות..ומצאתי.
ראיתי את ריק מרחוק, מתמזמז עם האיימי הזאת.
הוא מגעיל אותי..אני מקווה שמה שבראיין אמר זה שקר, כי אם ריק באמת ניסה להשכיב אותי אתמול…אני לא יודעת אם אני אוכל להסתכל לו יותר בפני.
איכ, מגעיל. חצוף. מטומטם ואגואיסט!!
הסתובבתי במועדון, מחפשת עוד מישהו..שהוא לא ריק, ובמקרה הזה גם לא בראיין.
חיפשתי את לוק. ומצאתי.
גם הוא התמזמז עם איזה אחת, אני מאוד מקווה שזאת חברה שלו!
התקדמתי אליהם מבלי לחשוב פעמיים..
"לוק" אמרתי לו.
הוא התנתק מהבחורה והוריד את ראשו אליי.
לוק גבוהה, מאוד. אני חושבת שהוא פעם שיחק כדורסל. הוא גם שרירי מאוד.
הוא כהה עור. וגם זאת שלידו הייתה. היא הייתה מהממת! מהממת זאת לא מילה, דוגמנית!
"אשלי, הכל בסדר?" שאל בדאגה אחרי שראה את הבעת פניי.
"אתה יכול לקחת אותי הביתה?" שאלתי , כמעט התחננתי. הערב הזה אסון! פשוט אסון!
"וואו וואו, מי את?!" התפרצה הבחורה שהתנשקה איתו.
"דיאנה זאת אשלי, השותפה שלי" הסביר לוק.
"אני ממש מצטערת אני פשוט.." באתי להתנצל בפניה אבל היא קטעה אותי.
"זה בסדר, נעים מאוד" אמרה בחיוך.
חייכתי בחזרה אליה.
"נעים מאוד" אמרתי לה גם.
היא הביטה בלוק.
"נוו לוק, קח אותה הביתה" ציוותה על לוק.
"בואי" אמר לי לוק.
"את צריכה טרמפ??" הוסיף ושאל את דיאנה.
"לא, זה בסדר..אני כאן עם האוטו, תיקח אותה" אמרה לו בחיוך.
"טוב ביי" הוא אמר ונתן לה נשיקה חטופה על השפתיים.
הוא אחז בידי ופילסנו את דרכנו בין כל האנשים.
"מישהו פגע בך?" שאל בשנייה שיצאנו מהמועדון.
"לא לא, אני סתם לא מרגישה טוב" אמרתי לו.
"אז לא מצאת סטוץ , אה?" שאל.
"לא. וטוב שלא" אמרתי.
הוא צחק.
"ראית במקרה את בראיין וריק? לא ראיתי אותם כל הערב" אמר.
"גם אני לא" שיקרתי.
נכנסנו למכונית..ונסענו.

בראיין:
השעה כבר הייתה שלוש.
המועדון עדיין היה רועש, ישבתי על אחת הספות .. כמה בנות ישבו מסביבי , נמרחות עליי ולא מבינות שאני לא בעניין. למי יש עכשיו כוח לסטוץ?!
המחשבות נדדו לאשלי, לא הייתי צריך להגיד לה את זה..
אבל הייתי כלכך עצבני.
איך אני יוצא פה החרמן המסריח? זה הרתיח אותי, לא מספיק שהצלתי אותה מהבן זונה ההוא, ומריק..
היא עוד קוראת לי חרמן מסריח.
קמתי מהספה במהירות, מתעלם מצעקותיהן של הבחורות ההן אליי.
חיפשתי את אשלי. כלום.
הסתובבתי בכל המועדון, חיפשתי, שאלתי אפילו תברמן.. איפה היא לעזאזל?!
ראיתי את ריק גם מסתובב, מחפש משהו.
הוא קלט אותי וישר התקדם לכיווני.
"הנה אתה בראיין..יאללה הולכים, איפה אשלי?" שאל.
"אני מחפש אותה כבר שעה, היא לא כאן" אמר.
"בטח מצאה איזה זיון טוב" קרץ לי.
תפסתי בחולצה שלו בכעס.
"סתום תפה שלך בגללך היא נעלמה" אמרתי לו.
"וואו וואו בראיין עזוב אותי" אמר, הוא רגיל לעצבים שלי. הוא יודע שקודם צריך להרגיע אותי ואז לדבר.
"מה עזוב אותי בגלל האגו המפגר שלך היא לא כאן, 'היחידה שלא אוהבת אותך' חיקיתי אותו ועזבתי אותו בפתאומיות.
"מה אני קשור?" שאל בתמימות.
"אתה ניסית לזיין אותה אתמול!!" צרחתי עליו.
הוא גלגל עיניים, "חשבתי שעברנו את זה כבר" אמר לי.
"רגע" הוא עצר.
"אל תגיד לי ש…"
"כן" אמרתי.
"אני לא מאמין, בראיין מה אתה אידיוט??" צרח עליי.
"הייתי עצבני, היא אמרה לי שאני חרמן מסריח" אמרתי בעצבנות.
"הוו האגו של מי עכשיו מדבר?" שאל.
"מה אני יעשה, הייתי עצבני אמרתי לך" אמרתי לו, נרגע קצת. איפה היא יכולה להיות?
"טוב עזוב, בוא נלך לחפש אותה" הוא אמר.
"ואם היא הלכה עם מישהו בגללך אתה מת" איימתי עליו.
"תפסיק לאיים כבר"
"תפסיק להיות אידיוט כבר" אמרתי לו והתפצלנו, שוב לחפש את אשלי…