לחיות עם בנים ~ פרק 8

"היייי" צעקתי על לוק וריק שניצלו את ההזדמנות שבראיין תפס אותי וברחו.
"אל תשאירו אותיייי לבד" צרחתי להם , אך בשנייה שסיימתי לצרוח-הדלת נטרקה.
"פחדנים" צעקתי שוב ואז שמעתי את בראיין צוחק.
"מה אתה צוחק? אולי תשחרר אותי!" אמרתי לו.
"ניראה לך? אני כולי סחוט מים בגללך" הרצין.
"תודה שזה היה מצחיק" אמרתי מתאפקת לא לצחוק לו מול הפרצוף.
"מצחיק אה?" אמר ובשנייה הצמיד אותי לספה כשהוא מעליי.
"וזה גם מצחיק נכון?" שאל בהתגרות.
"לא" אמרתי בשקט.
הוא צחק והתרחק ממני.
"סתם..אני צוחק איתך" אמר ועזר לי לקום.
"אני ממש נקרעת כאן" אמרתי לו בציניות ונעמדתי.
התקדמתי לעבר המטבח והוא אחריי.
"פחדת" אמר.
נעצרתי והסתובבתי אליו.
"מה?" שאלתי.
"פחדת!" אמר שוב כשחיוך מרוח לו על הפרצוף.
"פחדתי ממה??" שאלתי.
"ממני" אמר.
גיחכתי "למה לי לפחד ממך?" שאלתי.
"כי עשיתי את זה" אמר והצמיד אותי לקיר.
חייכתי "לא אני לא מפחדת" אמרתי.
"באמת?" שאל בחיוך והתקרב אליי.
נצמדתי לקיר.
"כן" קולי נחלש בשנייה בניגוד לרצוני.
הוא חייך והביט בפניי.
השפלתי את מבטי, רק לא להביט לו בעיניים…
"זה לא נראה ככה" אמר.
הרמתי את מבטי במהירות ופרצופו היה ממש קרוב לשלי.
ניסיתי להתעלם מהעובדה שהשפתיים שלו עוד שנייה נוגעות בשלי ושאלתי בשקט
"אז איך זה נראה?"
"לא יודע, בואי תגידי לי את?" שאל וחיוך התפרס על שפתיו.
"לי נראה שבאלי שתעזוב אותי בשקט" אמרתי ונעצתי בו מבט נוקב.
הוא צחק ועזב אותי, מתרחק ממני לאט לאט.
"עזבתיי" אמר לי בחיוך והסתובב ללכת.
"תודה באמת" אמרתי לו בכעס.
הוא צחק שוב והלך למטבח.
נאנחתי
"כיף לעצבן אותך!" צעק מהמטבח.
חייכתי חיוך קטןן.
דבר אחד אני מאחלת לו..בריאות.