למה?

אני לא מבינה למה אני מנהגת ככה. למה אני לא מצליחה להוציא אותו מהראש. אולי לכתוב ישחרר את זה? או אולי ירגיש לרגע אמתי וזה כל מה שאני רוצה?
עברה כבר כמעט חצי שנה מאז. ובינינו לא קרה שום דבר רציני ממש.
אז למה אני תקועה ברגע הזה. למה הוא נמצא אצלי כל הזמן בראש. למה אני בתוכי מקווה לפגוש אותו שוב?
הוא פגע בי מאוד. שיתק אותי לכמה ימים אחרי שהוא שבר לי את הלב. מצאתי דברים שידחיקו וישיחו את דעתי מהרגע השבור הזה שאף פעם אף אחד לא סגר כמו שצריך. אני עדיין מרגישה מטומטמת שברגע האחרון החלטתי לבטוח בו. אני מרגישה מטומטמת שאני עדיין חושבת עליו. מה לא בסדר איתי?
אני מתגעגעת להרגשה שהוא היה לידי, למבט המאוהב שלו, לפלרטוטים, לליטופים, לדיבורים על כשנהיה ביחד גם אם הם היו רק לכמה רגעים. להרגשה המטורפת הזאת שאף פעם לא הרגשתי. שלקח לי כמה זמן להבין שזה זה ושזה באמת קורה לי. הדחקתי, הכחשתי כי פחדתי להיפגע, פחדתי שאני מדמיינת והוא רוצה דברים אחרים ממני. עד שבסוף כשהוא דיבר על זוגיות הרפתי נתתי לו להיכנס לי ללב ואז נפגעתי.
אני תוהה כל הזמן אם דימיתי ואם לא אז מה גרם לו לפגוע בי ככה?
אני כועסת על עצמי על כל האנרגיות שבזבזתי ואני עדיין מבזבזת עכשיו.
אני כועסת על עצמי שנתתי לו לפגוע בי ככה ונתתי לעצמי להיקשר אליו ככה.
ואם אפגוש אותו במקרה שוב-
אם אפגוש אותו במקרה שוב אני לא יעשה את אותה טעות
כי אני לא עושה את אותה טעות פעמיים