לשחרר

אני יושבת על האבן החמה והרוח מלטפת את שיערי בקרירות. העור מצתמרר והעיניים נפעמות מהנוף שנגלה אלי בכל רגע שרק ארצה. אני נושמת את האוויר, את האווירה, את הרוגע. ממלאת בהן את ראותי. הלב פועם באיטיות וכשאני יושבת על האבן החמה בישיבה מזרחית ובידיים על צידי הגליים אני מגלה שככה פתאום אני כבר עושה מדיטציה. אני עוצמת את העיניים ואחרי שכל המחשבות בראשי מתחילות לעבור לנגד עיני ולהעלם בהדרגתיות המסך השחור הופך לכתום רח ונעים. כשאני פוקחת אותן שוב אני מגלה שעדיין קשה לי. עדיין כואב אבל מתחיל להחלים.
אני שמחה על הבחירות שלי הן היו אמיצות ולא שיגרתיות.
הוא עזב ונעלם אבל הפעם התמודדתי עם זה ועם הפחדים שלי. הצלחתי להשיג את המספר שלו למרות שזה היה מהלך מלחיץ ולא שיגרתי. כשדיברתי איתו הבנתי שזה שלו. זה העולם שלו שמונע ממנו לחוות את זה וזהו שלא יודע מה הוא רוצה ועמוק בתוכו מבין שהוא לא פנוי לזה.
זאת אני שהייתי בזמן הלא נכון במקום הלא נכון ונקלעתי לסיטואציה שקשה לו ובסוף פגעה גם בי.
אני עוצמת את העיניים בשנית ומנסה לשחרר אותו. מתוך מחילה הערכה ותודה על כך שגרם לי להרגיש יותר בנוח עם הגוף שלי.
אני פוקחת את העיניים ויודעת במודע שזה יקח לי עוד כמה רגעים שלמים אפיחו ימים לשחרר הכול ואת כל מה שהרגשתי. אבל יודעת שהשרירים ביחד שתפסו במשהו לא ידוע בחוזקה מתחילים לשחרר.
והכל נשמע טוב וורוד ומרפא ורגוע.
אף אחד לא יודע מה יקרה אם אראה אותו שוב בקרוב. בניתיים אני מנסה לא לחשוב על זה רק לכוון הכל לעוד אהבה עצמית שגם ככה חסרה לי.
אז כל שנותר לי הוא להגיד לו- תודה לך, ואני מקווה שתמצא את הכוחות לא להעלם יותר.