מלאך ושטן- פרק 2-

פרק 2
מנקודת המבט של איתי-
״איתי״ שמעתי את נופר לוחשת לי. הרגשתי את היד שלה מטיילת על הגב שלי.
״אני חייבת ללכת לבית ספר״ היא אמרה וקמה. פתחתי עיניים ונשכבתי על הגב.
״את לא חייבת״ אמרתי בחיוך והסתכלתי עליה.
״חייבת חייבת״ היא אמרה והלכה לארון שלה.
״טוב, אני אזוז״ מלמלתי ולבשתי את הבגדים של אתמול.
״תבוא לבית ספר, זה הפך להיות מקום פחות משעמם מאז שהגעת״ היא אמרה בחיוך כשהתקדמתי לדלת. הסתכלתי עליה וחייכתי.
״בשבילך אני אבוא״ אמרתי ויצאתי מהחדר שלה.

״איפה היית?״ אמא שאלה אותי כשנכנסתי הביתה. שונא בקרים שאני חוזר מבחורות ואמא מבשלת. תמיד צריך למצוא איזה תירוץ טוב שלא יאכזב אותה.
״בוקר טוב מאמו״ אמרתי.
״למה אתה לבוש בבגדים של אתמול?״ היא המשיכה לשאול שאלות.
״הייתי באימון, ואז הלכתי לניב, שיחקנו בפיפא, נרדמתי על הטלוויזיה״ אמרתי. היא נאנחה. הסתכלתי עליה.
״מה מאמו? אני מאחר לבית ספר״ אמרתי והתקדמתי אליה, יודע שהמילה בית ספר תהפוך אותה למאושרת. היא חייכה.
״לשמוע ממך את המשפט הזה עשה לי את הבוקר. תתארגן מהר״ היא אמרה וצבטה לי את הלחי.
״תשחררי אותי ואני אתארגן״ אמרתי. היא צחקה והפסיקה לצבוט אותי. חייכתי והלכתי לחדר.

מנקודת המבט של אלינור-
״אנשים רבים חושבים שלנפוליאון היה שיגעון גדל..״
הפלאפון שלי רטט מתוך התיק, וגרם לי להפסיק להקשיב לנורית. פתחתי את התא והסתכלתי על ההודעות מהוואטסאפ.
שטויות, שטויות, שטויות, יותם.
׳אני אוסף אותך אחרי בית ספר ונדבר׳ הוא רשם. נאנחתי ובהיתי בהודעה כמה דקות. ואז ראיתי את איתי מולי, מצביע על התיק שלי, שהונח על הכיסא שלו. הוד מעלתו צריך שאני אסדר לו מקום?
נאנחתי והנחתי את התיק עליי, עדיין חושבת מה לעשות עם ההודעה הזאת.
״את עם פלאפון בשיעור?!״ איתי צעק. כולם הסתובבו. הסתכלתי עליו בתדהמה והנחתי את התיק. הסתכלתי על נורית, שהמשיכה ללמד.
״מה יש לך?״ שאלתי בעצבנות.
״חוש הומור, יופי, שנינות, שמחת חיי..״
״אתה יכול לשבת בשקט ולא לפנות אליי?״ דיברתי במהירות.
״את פנית אליי״ הוא אמר.
״לא אני לא״
״כן את כן. ׳מה יש לך׳״ הוא חיקה אותי. התעלמתי וחזרתי להקשיב לשיעור. הרגשתי את העיניים שלו נעוצות בי. איזה בן אדם מעצבן.
״מה?״ שאלתי בחוסר סבלנות והסתכלתי עליו. הוא חייך.
״כלום״ הוא מלמל, כמעט צחק. חזרתי להסתכל על נורית. הפלאפון שלי רטט שוב. ושוב.
״מישהו מחפש אותך״ איתי אמר לי.
״פלאפון בשיעור? אסור לא?״ שאלתי בעצבנות. הוא גיחך.
״את תמיד בן אדם כזה?״
״כזה מה?״
״כזה ממורמר״ הוא אמר. גלגלתי עיניים וחזרתי לשיעור.
״התשובה היא כן יעני?״ הוא שאל.
״כשאני יושבת ליד אנשים שממרמרים לי את היום אני בן אדם ממורמר״ עניתי במהירות. הוא מעצבן אותי.
״איזה אשכנזייה את, אני הבן אדם הכי לא ממרמר בעול..״
״אתם יכולים להיות בשקט? אני מנסה להתרכז״ גל, שיושבת שולחן לפנינו, הסתובבה.
״תסתובבי חזרה אשכנזייה..״
״אתה יכול לא לסיים כל משפט שלך ב׳אשכנזייה׳?״ אמרתי לו בעצבנות כשהיא הסתובבה חזרה.
״בטח.״ הוא אמר וחייך.
״לא ייאמן..״ מלמלתי וחזרתי לשיעור. מה זה הייצור הזה אלוהים?

מנקודת המבט של איתי-
הוצאתי מהתיק את הפלאפון שלי, ונכנסתי לוואטסאפ.
חארטה, חארטה, חארטה, שיר.
׳אתה בבית ספר?׳
׳לצערי׳ עניתי לה .
׳צא שנייה החוצה, אני צריכה לדבר איתך׳.
״איך קוראים לה?״ שאלתי את אלינור והצבעתי על המורה.
״נורית״ היא אמרה.
״נורית, אני יוצא לשתות״ נעמדתי.
״תבקש רשות, אתה לא קובע עובדות פה איתי״ היא אמרה. הלכתיאליה.
״אפשר ללכת לשתות?״ שאלתי. היא הנהנה.
״מהר״ היא אמרה.
״אני ארוץ בשבילך״ מלמלתי בחיוך ויצאתי החוצה.
התחלתי ללכת במסדרונות, אני לא מכיר פה כל כך, רק את הדרך החוצה לפינת עישון.
׳איפה את?׳ רשמתי לשיר.
״איתי״ שמעתי את הקול שלה. הסתובבתי.
״מה קרה?״ שאלתי והתקדמתי אליה. היא התקדמה אליי מהר ונישקה אותי.
את זה לא תיכננתי.
היא התנתקה ממני. הסתכלתי עליה. ברגעים כאלה שום משפט ציני שלי עולה לי לראש.
״תחזור ללמוד״ היא לחשה והלכה משם. גירדתי בראש והסתכלתי לצדדים, לא רואה אף אחד.
״מה אתה עושה איתי מה..״ מלמלתי והלכתי חזרה לכיתה, מפוצץ בחרמנות.
התיישבתי, והסתכלתי על אלינור, שכתבה את מה שנורית אמרה. מה הקטע של הבחורה הזאת גם כן, חושבת שהשמש זורחת מהתחת שלה. עאלק תלמידה טובה, סתם חננה מגעילה.
״אתה יכול להפסיק להסתכל עליי?״ היא הסתכלה עליי.
״מה אכפת לך..״
״אכפת לי״ היא עצרה אותי. הסתכלתי עליה.
״אפשר דף?״ שאלתי. מה, מאיפה הגיעה השאלה הזאת?
״ואתה תעזוב אותי?״ היא שאלה.
״כן״ אמרתי, מסתכל על השפתיים שלה. די להיות חרמן, היא לא זורמת האשכנזייה הזאת.
״קח״ היא מלמלה והושיטה לי דף.
״תודה״ אמרתי ולקחתי ממנה את הדף. היא הניפה את השיער אחורה וחזרה לכתוב. ריח של דובדבן, טחונה שחושבת את עצמה.
היה צלצול. קמתי מהשולחן ועפתי החוצה, מנסה לחשוב מה לעשות עם שיר עכשיו.
שיר מותק של בחורה, אבל גם נופר מותק של בחורה, וליהי, ורונה, ועמית, וטלי, ו..
״אתה עדיין לא התייאשת מההגעה לבית ספר?״ גיא שאל אותי כשיצאתי החוצה.
״יש פה אקשן, פספסתי הרבה״ אמרתי בחיוך והתקדמנו לפינה.
״אקשן? בבית ספר? אם ההורים שלי לא היו רוצחים אותי כל פעם שהייתי מוציא נכשל הייתי ממזמן פורש מהמקום המזדיין הזה״ הוא אמר והוציא סיגרייה.
״למה ככה, זה אחלה דבר״ אמרתי, הוא הסתכל עליי בגועל והתיישב.
״מה תעשה, תשב בבית ותעשן? זה לא כיף, תאמין לי״ אמרתי והתיישבתי לידו, רואה את שיר הולכת עם נועה, חברה שלה, ושתיהן מסתכלות עליי. כל אחת מחייכת לכיווני ברגע אחר. לא נעים.
״כוסאומו על העולם״ דור הגיע, התיישב על המעקה מולנו ופתח סיגרייה.
״מה קרה?״ גיחכתי.
״עדן משגעת לי תחיים״ הוא מלמל.
״עדנקה״ גיא אמר בחיוך.
״עדיין לא נותנת?״ שאלתי, וגיא צחק.
״פלח, עוד מילה אחת לא טובה על עדן והמעקה הזה בתחת שלך״ הוא מלמל בכעס.
״זה חיי מין יותר טובים ממה שיש לך״ אמרתי בחיוך, וגיא נשפך על הרצפה.
״אתה מת״ דור אמר.
״לא מסתובבים עם סיגרייה מחוץ לפינת עישון״ צעקתי וברחתי משם בחיוך. והתנגשתי במשהו. הסתכלתי קדימה.
״אלינור, לא ידעתי שאת קיימת מחוץ לכיתה״ אמרתי בחיוך. החברה שלה הסתכלה עליי. היא גלגלה עיניים וגררה את חברה שלה. הסתכלתי עליה בחיוך מרוצה. מגיע לה שאני אצחק עליה קצת, היא מסתכלת עליי כאילו אני איזה עבריין.
״איתי״ נופר קראה לי. התקדמתי אליה.
״אותך לא ראיתי המון זמן״ אמרתי בחיוך והזזתי את השיער שלה מהלחי.
״מי זאת הייתה?״ היא שאלה והסתכלה אל מאחוריי. הסתובבתי. ראיתי את אלינור יושבת עם כמה בנות.
״זאת?״ גיחכתי. היא הנהנה.
״חננה מהכיתה שלי״ אמרתי.
״אוקיי״ היא מלמלה. הסתכלתי עליה.
״אני לא אוהב את הקטע הזה נופר״ אמרתי ברצינות.
״איזה קטע?״ היא שאלה.
״שאת שואלת אותי על בחורות שהחלפתי איתן מילה״ אמרתי. ״אנחנו לא זוג, זה ברור לך נכון?״ שאלתי בשקט, מנסה שזה יישמע רגוע ולא בטון של ׳אני בא אלייך לפעמים בשביל סקס וזה הכל׳.
״ברור״ היא אמרה והלכה.
״נו נופר בחייאת״ קראתי לה. היא התעלמה ממני.
״כוסאמק״ מלמלתי והתקדמתי חזרה לגיא ודור.