מלאך ושטן- פרק 3-

פרק 3-
מנקודת המבט של אלינור-
״הוא אוסף אותי מבית ספר״ אמרתי לדנה כשיצאנו החוצה מהמבנה של בית ספר.
״יותם?״ היא שאלה והסתכלה עליי.
״לא, ברק אובמה״ מלמלתי. היא חייכה.
״הוא באמת לא מבין למה את לא רוצה לדבר איתו. זה יעשה לך טוב לראות אותו, וגם לו״ היא אמרה.
״באמת לא מבין? הוא בגד בי ושכב עם בחורות כי לא נתתי לו. הייתי בכיתה י׳ והוא זירז אותי..״
״עכשיו הוא סיים בית ספר, ויש לו את כל הזמן שבעולם לחכות לך..״
״ממש״ אמרתי, והתנגשתי במישהו. הסתכלתי קדימה. יופי באמת.
״אלינור, לא ידעתי שאת קיימת מחוץ לכיתה״ איתי אמר לי בחיוך. מצחיק. החזקתי ביד של דנה ועברתי אותו.
״לא ידעתי שהוא חזר לבית ספר״ היא אמרה והסתכלה אחורה.
״הייתי שמחה לא לדעת״ מלמלתי והתיישבנו ליד כולן.

בסוף היום, חיכיתי כמה דקות שכולם ייעלמו מהבית ספר, ואז יצאתי החוצה, מחזיקה אצבעות שיותם התייאש והלך. התקדמתי לשער, וראיתי את איתי ושני חברים שלו יושבים על המעקה בכניסה. אין להם בית ללכת אליו כאילו?
הלכתי שמאלה, לכיוון המכונית שלי, ושמעתי מהצד השני צפירה של אוטו. נשמתי עמוק, נעצרתי והסתובבתי. מאחורי איתי והחברים המתוקים שלו ראיתי את הג׳יפ של יותם. הסתכלתי על איתי, שהסתכל עליי ואז על המכונית. מה אני מסתכלת על הדפוק הזה בכלל?
חלפתי על ידו ועמדתי מול הדלת של הג׳יפ של יותם. הוא פתח את החלון.
״היי״ הוא אמר.
״תקשיב יות..״
״תיכנסי ואז נדבר, אוקיי?״ הוא אמר והתקרב לפתוח לי את הדלת. נאנחתי ונכנסתי לבפנים.
״איך בקרבי?״ שאלתי והסתכלתי עליו.
״קשה, אבל חוויה״ הוא אמר.
״גליה עדיין לא אוהבת את הרעיון?״ שאלתי, נזכרת בהורים שלו. הם אהבו אותי כל כך, מעניין אם הם זוכרים אותי. הוא חייך.
״נראה לי שהיא כבר עיכלה״ הוא אמר והסתכל עליי.
״יש בחורות בקרבי?״ שאלתי.
״לא אצלנו בבסיס״ הוא אמר.
״שנייה, לאן אנחנו נוסעים?״ שאלתי.
״לאכול, הפעולה האהובה עלייך״ הוא אמר בחיוך והסתכל עליי. פתחתי עיניים וחייכתי.
״חוצפן״ מלמלתי ונשענתי אחורה.
״צוחק, אני זוכר את הפעולה האהובה עלייך״ הוא אמר בחיוך.
״ואני זוכרת את הפעולה האהובה עליך״ אמרתי והסתכלתי עליו. הוא לא הסתכל עליי. שמעתי אותו נאנח.
״בואי נחכה עם השיחה הזאת״ הוא אמר והסתכל עליי. שתקתי והסתכלתי קדימה.

מנקודת המבט של איתי-
״ממש התגעגעתי איתי״ אבישג אמרה לי כשהתרחקנו מכולם ויצאנו מהפארק.
״גם אני חיים שלי״ אמרתי בחיוך כשהיא נשענה על קיר של מבנה משנת תרפפו.
״שמעתי שהתחלת לבוא לבית ספר, אז פעם אחת תבוא אלינו לתיכון כדי לראות אותי״ היא אמרה בחיוך. השענתי את היד שלי ליד הראש שלה.
״זה לא משתלם לראות רק אותך, יש יותר שוות ממך״ אמרתי. היא גלגלה עיניים.
״אתה חייב להפסיק עם הבדיחות השטחיות האלה״ היא מלמלה בחיוך.
״זאת לא בדיחה״ אמרתי ברצינות. היא דחפה אותי. צחקתי.
״אני מת עלייך״ אמרתי בחיוך וליטפתי את הלחי שלה. היא חייכה ונישקה אותי. כוסאמק תפסיקו לנשק אותי כשאני לא מוכן!
התנתקתי ממנה.
״מה?״ היא שאלה והסתכלה על השפתיים שלי. אני שונא לעשות את זה, אני שונא לפגוע ככה.
״לא מתאים״ אמרתי לה בשקט.
״למה?״ היא שאלה.
״עזבי עכשיו, בואי נחזור״ אמרתי ולקחתי אותה חזרה לפארק.

מנקודת המבט של אלינור-
״אני מפוצצת״ מלמלתי והחזקתי בבטן שלי. יותם חייך והחנה את המכונית שוב. הרמתי את המבט וראיתי צוק.
״יותם, יש לי לימודים מחר..״
״לא נהיה פה הרבה זמן״ הוא אמר ויצא מהג׳יפ. נאנחתי ופתחתי את הדלת.
יצאתי החוצה, וראיתי את יותם מסתכל עליי. התקדמתי אליו, משלבת ידיים.
״קר״ מלמלתי והסתכלתי עליו.
״בואי לפה״ הוא אמר והוריד את החולצת מדים שלו.
״אתה לא נורמלי, נשארת עם גופייה״ מלמלתי וסירבתי לקבל את החולצה.
״כאילו שאת לא מכירה אותי״ הוא מלמל בחיוך ועטף אותי בחולצה. הסתכלתי עליו.
״זוכרת שלקחתי אותך לפיקניק על צוק כזה?״ הוא שאל. הנהנתי.
״זה יום שאי אפשר לשכוח״ הוא אמר בחיוך.
״שהשמיכה שהבאת עפה מהרוח והסנדוויצ׳ים נפלו למים, באמת אי אפשר לשכוח״ אמרתי בחיוך.
״אז את זוכרת״ הוא מלמל בחיוך. הסתכלתי עליו וצחקתי.
״למה שאני לא אזכור?״ שאלתי. הוא הסתכל עליי.
״אני באמת מצטער אלינור״ הוא אמר בשקט. ״הייתי דפוק, והתנהגתי אלייך כמו דפוק..״
״נכון״ קטעתי אותו.
״ואני מצטער״ הוא אמר והחזיק בכתפיים שלי. הסתכלתי על העיניים הירוקות שלו.
״בוא נחזור״ אמרתי והתרחקתי ממנו, והלכתי לכיוון המכונית.