Dana
אחרי ששיכנעו אותי לעלות אפילוג , תהנו ♥

נסיך האופל שלי – אפילוג

Dana 16/06/2014 1636 צפיות 9 תגובות
אחרי ששיכנעו אותי לעלות אפילוג , תהנו ♥

"קרולינה לבינסקי." הם קראו בשם שלי , הרמתי את ראשי והבטתי לעבר המנהל גריי
שעמד על הבמה והחזיק את תעודת הסיום שלי . קייט וקים שלא זכרו דבר משנה שעברה
ומהחטיפה שלהן עודדו אותנו לעלות לבמה , ועילתי עם חיוך גאה .
חייכתי את החיוך מיליון הדולר שלי כאשר צילמו אותי עם תעודת ההצטיינות שלי , סיימתי
את הלימודים בבית הספר המקומי בהצטיינות רבה . והגשמתי את החלום שלי , לסיים את
הבית ספר. כמובן שאימא שלי הייתי חלק מכול הרעיון הזה , לאחר הלידה שלי שנערכה שלוש
חודשים אחרי שהייתי בתרדמת . מועצת הזקנים אמרה שהדור השני של האלים הוא תמיד הדור הכי חזק לכן כמות הכוח ששחררתי שנה שעברה גרמה לי לפול לתרדמת .
אחרי הלידה שלי הבנתי שאני רוצה גם לחיות בין שתי העולמות ולאימא שלי היה רעיון , היא
הורידה את חומת ההגנה והזמן שהפרידה בין עולם בני הערפדים ועולם בני האנוש .
בבוקר הייתי עולה לעולם בני האנוש בשביל ללמוד ובערב הייתי חוזרת לעולם הערפדים , כול
השנה האחרונה שלי תפקדתי כראוי , גם כתלמידת שנה אחרונה , גם כאשתו של כריסטופר
וגם כאמא . כמובן שרוב התפקיד הטיפול באמיליה עבר לכריסטופר שהיה אבא למופת .
עד כמה שזה היה מוזר , חייתי עם ניצחון על השפתיים .
לחצתי את ידו של המנהל גריי וירדתי מהבמה
"כול התלמידים לעמוד על הרגליים." עמדתי על הרגליים והנחתי את תעודת ההצטיינות על הכיסא שעמד מאחורי .
"תעברו לצד שמאל." העברתי את חוט הצמר שהיה על כובע סיום הלימודים שלי לצד שמאל וניסיתי שלא לצרוח בשמחה , החזקתי את הצרחה עמוק , עמוק בתוך הבטן , במקום שאף אחד לא יודע .
"קבלו במכיאות כפיים את בוגרי שנת אלפיים וארבע עשרה." תפסתי את הכובע וזרקתי אותו
לאוויר יחד עם עוד עשרות כובעים שנזרקו ביחד , כול התלמידים סיימנו בהצטיינות אבל רק שלושה קבלו תעודת הצטיינות ואני הייתי בניהם .
זה לא היה הדבר היחיד שקרה באותו היום , בערב אחרי שחגגתי עם החברים שלי בבית של טיילור ירדתי אל העיר רוז . כולם חיכו רק לי בשביל להכתיר מחדש את אנה וסבסטיאן בתור המלך והמלכה של עולם הערפדים , לא רציתי להיות מלכה , יותר מידי דברים היו לי על הראש בשביל להיות מלכה וכריסטופר הסכים איתי . זה יותר מידי .
לכן אחרי שאנה וסבסטיאן נישאו בשנית הכתרנו אותם להיות השולטים הבאים של עולם הערפדים . לקחתי חופש מכול העניין , כול השנה הזאת הייתה קשה . היו החלטות רבות מי ימשיך להנהיג את עולם הערפדים והיו הרבה דעות בעד ונגד , רוב הדעות היו בעד שאני ימשיך להנהיג אבל אני הייתי נגד .
לקח שנה שלמה בשביל לקבל את ההחלטה ובסוף החלטנו שארבעתנו ננהיג , אנה וסבסטיאן יהיו המלכה והמלך ואני וכריסטופר נהיה הנסיכה והנסיך . עד כמה דפוק וילדותי זה נשמע אבל ככה מורכבת משפחת המלוכה בעולם הערפדים .
"מאמא!" רצה אליה אמיליה ,שיערה היה בלונדיני אסוף בקוקו גבוה לצד , עיניה היו כחולות- ירוקות ערבוב של צבע העיניים שלי ושל כריסטופר . היא לבשה שמלה לבנה קצרה ועל צד המותן שלה היה תלוי ורד אדום , אולי היא תינוקת בת שנה אבל בגלל שהיא נולדה חצי ערפד היא נראת לפחות בת שלוש . היא גדלה במהירות ואפילו לא שמתי לב עד כמה מהר היא גודלת היא בקושי הייתי פה . רוב הזמן הייתי בבית שלי בעולם בני האנוש , היו לנו שיעורים שהיינו לומדים עד שעות הלילה ושיעורי אפס שהיינו לומדים בשעות הבוקר בשביל להשלים את החסר . כול החודשים שבית הספר היה סגור בגלל החטיפות המשונות , גרמנו לנו להחסיר שיעורים רבים .
אני שמחה לפחות שהכול חזר לקדמותו ושקייט וקים לא זוכרות דבר .
"האני." הרמתי אותה על הידיים ונשקתי ללחיה , כבר שנה שלמה שאני חיה כאימא ועדיין לא התרגלתי להיות אימא בת שמונה עשרה . אבל אם להסתכל על הצד הטוב לפחות אני יהיה אימא צעירה .
"מצטער אהובה , מל מאוד התרגשה לראות אותך. החסרת לנו בזמן האחרון." הגיע כריסטופר בריצה , אמיליה מאוד מהירה כי זה בדם שלה , להיות חלק ממשפחת האלים . כריסטופר לא מצליח לעמוד בקצב שלה .
"אתה חייב לשמור על כושר כריס , כשהיא תתבגר לא תצליח לשמור על הקצב." גיחכתי ונשקתי לו נשיקה קלה על שפתיו , שתשאיר לו טעם לעוד . לאחר החגיגה אנחנו כבר נחגוג בעצמו את ההכתרה שלנו .
"זה הכול באשמת אימא שלה , למה היית צריכה להיוולד הבת של רוז?" הוא צחק .
"אתה זה שרצית להתחתן איתי , אולי אתה רוצה להתגרש?" כריסטופר פער את עיניו והצמיד את מותני אל גופו , כאמיליה יושבת על שנינו , היינו מאוד קרובים בשביל לשמש לה ככיסא.
" על גופתי המתה , אחרי שנה שעברה שהעבירה בי ייסורים כאלה , אני לא מוכן שזה יקרה שוב." נתתי לו את אמיליה שנשקה לו על לחיו , כריסטופר הוריד אותה לרצפה והיא הלכה לשחק עם הילדים של אנה וסבסטיאן . הגיע הזמן שאחרי כול השנים של הסבל שלהם הם יתחילו מחדש כמשפחה .
נשקתי פעם נוספת לכריסטופר והלכתי לכיוון כיסאות ההמון , איפה שההורים שלי ואנה היו יחד עם שאר הערפדים . הם רקדו ושתו לאור החגיגה , אימא שלי צהלה בשמחה כשהיא ראתה אותי ואני חייכתי אליה .
"מזל טוב האני!" היא חיבקה אותה חיבוק טוב , צחקתי והנהנתי לעברה לתודה .
"לינה שמעתי מדוריסון שסיימת בהצטיינות , כול הכבוד זאת הילדה שלי!" צהל אבא שלי ונשק ללחיי . אף אחד כבר לא מאשים אף אחד על שנה שעברה , כול מה שקרה שנה שעברה נעלם כאילו לא היה .
נקבר עמוק בזיכרונות של כולם .
"אני מקווה שייתלו את התמונה שלך לידי , האחיות לבינסקי." אנה כבר ראתה את שתי התמונות של שנינו אחת ליד השניה וכותרת גדולה תלויה מעל . צחקתי כי גם אחותי סיימה את בית הספר בהצטיינות וגם היא הגיעה לעולם הערפדים , נו רואים שאנחנו אחיות כי לשינינו קרה אותו דבר , שנינו נפלנו לשני נסיכי האופל שלנו .
"אז מה את מתכננת לעשות עכשיו?" משכתי בכתפיי , לא חשבתי על זה .
"אני חושבת על ללכת ללמוד משפטים , אולי לא יודעת . אני פשוט יודעת שאני חייבת להמשיך את החיים שלי גם בעולם בני האנוש." לא משנה כמה שינסו לשכנע אותי להישאר בעולם הערפדים זה לא יצליח , חלק מהחיים שלי לא נמצא רק כאן .
"אני רוצה להרים כוסית לאשתי המדהימה קארין , ובנוסף אני רוצה להרים שתי כוסיות לקרולינה שסיימה את בית הספר האנושי שלה בהצטיינות . אחרי כול מה שקרה בלעדיהם לא היינו עומדים איפה שאנחנו ," הוא חייך לעברינו .
"לחיים!" צעק כריסטופר שנעמד לידו , הבטתי בעיניו והרמתי את הכוסית שלי למעלה .
"לחיים!" כול המשפחה שלנו צעקה ביחד .
כול זה קרה בגלל כריסטופר , האדם היחיד שאני מוכנה להאשים זה כריסטופר , הוא הנסיך שלי שחי מאחורי האפלה .


תגובות (9)

זה כזההה מושלםםםםם ♥~♥

16/06/2014 15:56

אמאאא מושלםםםםםם

16/06/2014 16:19

מושלם מושלם מושלם אני פשוט חיל. על הסיפור הזה וממש עצוב לי שהוא ניגמר

16/06/2014 16:29

תודה תודה תודה שעלית את הפילוג , עכשיו אני לא במטח הסיפור הזה הדהים…
בהצלחה בכתיבה של הסיפור החדש שלך!!!

16/06/2014 17:28

יאיאיאיאעאיאיאיאיאעאיאיאיאיאיייי תודה תודה תודה!!!!! סיפור מושלם!!! ^~^

16/06/2014 17:39

כמה חבל שנגמר הסיפור !! ממש אהבתי אותו :)
מחכה לסיפור הבא

16/06/2014 18:42

מושלם מושלם פשוט מושלם☻☻☻☻♥♥♥♥♥

18/06/2014 01:46

וואו זה סיפור מושלם אין מעליה אחרת

12/06/2015 21:06
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך