סוג ב' – פרק 17

"אני חושב ש…סיימנו?" אמר סער קצת מהסס והביט בפאזל המושלם.
"כןן" צחקתי ונעמדתי.
בכלל לא שמתי לב שסיימנו, התחלנו לדבר ופתאום- נגמרו החלקים…
"יואו אני לא מאמינה שסיימתם את הפאזל!!" רצה נטלי במורד המדרגות בהתרגשות.
"מסתבר" מלמל סער ונעמד לידי.
"רוצים עוד פאזל? כי יש לי א…."
"לא" קטענו אותה ביחד.
"טוב טוב" אמרה. ובאה לעלות למעלה בחזרה.
"רגע נטלי… את לא רוצה לשחק במשהו?" שאלתי אותה.
"זה בסדר אני רוצה שתהיי עם סער" אמרה בחיוך המתוק שלה.
"מה?" שאלתי צוחקת לא מבינה.
"אני חושב שהיא רוצה שתהיי איתי" אמר סער בתחמנות.
"אני חושבת שאם אתה כבר ער, אז אני אלך" אמרתי באותו מבט מה שגרם לו לעוות את פרצופו לפרצוף שגרם לי להתפקע מצחוק.
"מה עד כדי כך גרוע איתי?" שאל.
"ההפך הוא הנכון" אמרתי והתקדמתי לעבר הדלת.
"הוו זאת הייתה מחמאה?" שאל .הוא שם את ידו על הדלת ועצר אותי מלפתוח אותה.
"בערך…" אמרתי והשפלתי את ראשי כשגיליתי שהוא ממש קרוב אליי.
"תגידי.."הוא התחיל להגיד בקול העמוק הזה שלו.
"מה?" שאלתי והרמתי את מבטי אליו, או..קיי, אנחנו יותר קרובים ממה שדמיינתי לעצמי.
הראשים שלנו היו במרחק נגיעה.
הבטנו אחד לשני בעיניים, הוא הוריד את מבטו מעט, לקח לי קצת זמן להבין שהוא מסתכל על שפתיי.
ואז הוא פתח את פיו . "חשבת על מה שהצעתי לך?" שאל.
"מ..ה? מה הצעת לי?" שאלתי בשקט לא מבינה.
"למדוד את הגוף?" שאל.
"תגיד אתה סמוי או משהו?" שאלתי צוחקת.
"מה זאת אומרת?" שאל בחיוך.
"תפסיק לדחוף אותי להיות דוגמנית, אני אפילו לא יפה" אמרתי.
"ולא, אני לא מנסה לסחוט מחמאה" אמרתי והפנתי לעברו אצבע מאשימה , רק בגלל שהיינו כלכך קרובים האצבע נגעה בחזהו. המאוד מאוד שרירי.
הוא חייך אז הוריד את מבטו לאצבע מה שגרם לי להוריד את היד במהירות ולהסמיק כמו מטורפת.
"הוו אם הייתי יודע שזה מה שגורם לך להסמיק הייתי עושה את זה מזמן" אמר.
"עושה את מה?"
"אז זה" אמר והוריד את חולצתי.
אלוהיים סער, למה?!
"אז זה מה שעושה לך את זה?" שאל צוחק.
"כן בטח" אמרתי ודחפתי אותו ממני.
"אני רואה שאת מסמיקה" הוא צחק והצביע על פניי.
"אני לא, סער אני לא מסמיקה" מחיתי.
הוא התחיל לצחוק כמו משוגע ואני פשוט עמדתי שם מובכת.
לקחתי את הכרית שהייתה על הפה בסלון וזרקתי עליו.
"דווקא אמרו לי שאת חמודה.. לא ידעתי שאת מסוכנת" אמר צוחק וזרק עליי את הכרית על הרצפה.
מטומטם שיפסיק לצחוק . זרקתי עליו עוד כרית והוא תפס אותה במהירות.
הוא התקרב אליי. תופס כל כרית מעופפת שאת מעיפה לעברו.
"נוו מעצבן" אמרתי אבל בשנייה הוא פשוט תפס אותי מאחורה וקשר את ידי למעיין איקס.
"רק שלא תעשי לי צלקת כמו שעשית לבן, אחר כך לא יהיה לך ממה להסמיק" הוא לחש לאוזני.
הלב שלי החסיר פעימה לשנייה, איך הוא יודע בכלל?
אוייש מטומטמת ,מטומטמת ,מטומטמת, הוא אחד החברים הכי טובים שלו!
"אתה מתגרה בי סער" אמרתי לו.
מה הוא מזכיר בכלל את הצלקת של בן? הוא אפילו לא יודע מה היה שם!
"הוו אני לא חושב שזה כלכך אמור להפחיד אותי עם איך שאנחנו נמצאים" אמר, שיט . הוא צודק.
אני לא יכולה לזוז! כבולה בתוך הידיים השריריות והגדולות שלו.
"מה בן קשור עכשיו?" שאלתי בעצבנות.
הוא צחק.
"הוא לא" הוא אמר.
"זה לא מצחיק . טוב סער תעזוב אותי" אמרתי.
"ואם לא בא לי" אמר שעשוע.
"עדיין לא הבנת שאני לגמריי רצינית?" שאלתי בכעס וניסיתי להשתחרר ממנו.
הוא שיחרר מעט את אחיזתו ואני ישר יצאתי.
"אליי" הוא אמר לו מבין אבל אני כבר יצאתי משם בכעס.

~נקודת מבט של סער~
"מה עשית? למה היא הלכה?" נטלי ירדה מהמדרגות מכעס.
קיבינימט!
"עזבי אותי נט" אמרתי והעליתי לחדר מהר.
לקחתי את האייפון מהר.
'מה באמת קרה בינך לבין אלינור??' שלחתי לבן.
ברור לי שהיא לא סתם התעצבנה ככה, למרות שלאלי יש פתיל קצר .. קצר מאוד אפילו.
זה כאילו היא מחפשת על מה להתעצבן…
'בוא אליי' שלח אחריי כמה שניות.
לא חשבתי יותר מידי.
לקחתי את האייפון והמפתחות של האוטו וטסתי לשם….