סיפורי ערסים :) אביאל ולורן , פרק 2

פרק 2 :)

הגעתי הביתה.. הרגשתי מגעיל , הרגשתי חלשה מרוב כמה שבכיתי.
נכנסתי מהר למקלחת , הייתי חייבת להוריד ממני את כל הגועל.
הוא לקח לי את הכבוד , הוא לקח לי את הכוחות , הוא לקח לי את החשק לחיות!
התלבשתי והסתרקתי מול המראה , הסתכלתי על עצמי ושנאתי את עצמי.
נכנסתי מתחת למיטה ופחדתי , פחדתי לעצום עיניים , פחדתי לחשוב על זה..
הדמעות עייפו אותי ולאט לאט נירדמתי.
– " עזוב אותי בבקשההה "
– " אני מתחננת , לא.. "
– " לאאא " צעקתי.
הרגשתי ידיים שמעירות אותי , פתחתי לאט לאט את העיניים וראיתי את אמא שלי.
" מה זה את בוכה , על מה חלמת ? " היא שאלה וניגבה לי את הדמעות.
היה לי סיוט..חלמתי על אתמול בלילה.
ניזכרתי בזה והדמעות ירדו כאילו פתחו את הברז של הדמעות על הכי חזק.
" את בוכה בגלל מה שחלמת ? " היא שאלה לא מבינה.
הלוואי וזה היה רק חלום, הלוואי..
הסתכלתי עלייה ובכיתי , השתתקתי בכל הגוף..לא יכלתי לדבר.
היא התקרבה לחבק אותי , נירתעתי.
קמתי מהר מהמיטה , לא יכולה להיתקרב במגע למישהו אחר אחרי אתמול.
" לורני מה יש לך ? " אמא שלי נילחצה.
לא הפסקתי לבכות.. מה שקרה אתמול כל שנייה עבר לי בראש.
– " כלום..אין לי כלום.. " מילמלתי וניכנסתי מהר לשירותים.
הסתכלתי על עצמי שוב במראה , הרגשתי מגעילה..הרגשתי מושפלת.
הרגשתי שאין לי עוד סיבות לחיות.. שזהו, סוף העולם.
התיישבתי על הריצפה בשירותים , קיפפתי רגלים ובכיתי.
אחרי חצי שעה בערך קמתי ושטפתי פנים, יצאתי מהשירותים.
" לורן רדי לאכול " אמא שלי קראה לי לאכול.
אין לי כוח להתווכח איתה שאני לא רעבה , אין לי כוח שהיא תתחיל לחקור..
יצאתי מהחדר וניגבתי את הדמעות , אני מקווה שהיא לא תשים לב שבכיתי..
עברתי ליד המראה באורך , הסתכלתי על עצמי שוב..
כל מראה אני עוצרת ומסתכלת על עצמי.. מה נהיה ממני , מה הוא עשה לי.
למה דווקא הוא ? הדמעות התחילו לעלות לי שוב.
למה דווקא הבן אדם שהכי סמכתי עליו בעולם פגע בי ?
– " למה דווקא אני ??? " צרחתי.
הדמעות התחילו להתגבר ולהתגבר.. התחלתי להרביץ לעצמי בראש.
– " מה עשיתי לא בסדר ?? " צרחתי שוב..
מרוב ששקעתי במראה שחכתי שאני צורחת באמצע הבית.
" לורן " אמא שלי צעקה , היא נילחצה.
היא התקרבה אלי , ניסתה להרגיע אותי.
– " אל תיגעי בי " צעקתי.. לא יכלתי יותר,הרגשתי שכל רגע אני עומדת ליפול.
אמא שלי ניסתה שוב להתקרב.. התרחקתי , שנאתי את כולם באותו רגע.
– " אל תיגעי בי " צרחתי בכל הכוח שנישאר לי ושנייה אחרי זה התעלפתי.
פתחתי עיניים לאט לאט, שכבתי במיטה שלי.. הראש שלי הסתובב,
אחרי שנייה ניזכרתי בהכל.. בכל מה שקרה , גם מה שקרה אתמול בלילה.
בכיתי שוב.. כאב לי שוב.. שנאתי את עצמי שוב..
אמא שלי ניכנסה לי לחדר לאט לאט, היא התיישבה לידי במיטה ושתקה.
– " בואו נעבור " אמרתי לה.
" מה ? " היא שאלה.
– " מה שהצעת אתמול , אני מסכימה " אמרתי.
אני לא יכולה להישאר כאן יותר , מגעיל אותי להיות פה.. כל דבר פה מזכיר לי אותו.
מפחיד אותי להיתקל שוב ברון .. זה לא ניקלט לי עדיין שרון , רון שלי עשה לי את זה..
זה לא ניקלט לי שאני מפחדת מאהבת חיי.. לא ניקלט.
" מה אבל אתמול אמ, " היא אמרה וקטעתי אותה,
– " אני מתחננת , בואו נעבור " התחלתי לבכות..
בגלל שבכיתי הרבה , כל דבר קטן שעובר לי במחשבה גורם לי לבכות מחדש.
" מה היה אתמול ? " אמא שלי שאלה , אני חושבת שהיא התחילה לקשר דברים.
הבכי שלי התגבר , איך אני הולכת לספר לה ?