סיפורי ערסים :) אביאל ולורן , פרק 40

פרק 40 :)

כבר כמה דמעות ירדו , ניסיתי לעצור את שאר הדמעות..
שמתי ידיים על העיניים , ניגבתי את הדמעות.. ניסיתי לחשוב שזה רק סיוט.
תראי לו ששחכת אותו , תתעלמי ממנו ופשוט תכנסי לבית.. אמרתי לעצמי.
באתי לעשות את הצעד הראשון ולא יכולתי להזיז את הרגלים , קפאתי.
אני מתחננת רק לא לבכות לידו , רק לא להישבר מולו.. מבפנים טבעתי מהדמעות..
הוא הסתכל לי בעיניים , המבט הזה.. המבט הזה מה שהוא עשה לי..
נזכרתי שהוא היה מסתכל עליי במבט האוהב הזה שלו ,
אל תבכי , אל תראי לו שעדיין כואב לך.. המשכתי לדבר אל עצמי ,
הייתי חייבת להחזיק את עצמי חזקה , הייתי חייבת!
תמיד פחדתי מהרגע שאני יראה אותו , עדיין לא התכוננתי לזה נפשית..
החזקתי את עצמי מלבכות שוב עד שהוא קרא בשם שלי..
" לורן.. " הוא אמר והמשיך להסתכל לי בעיניים.
באיזה חוצפה הוא ממשיך להסתכל לי בעיניים , אחרי שהוא הרס לי את החיים ?
אחרי שהוא המשיך הלאה עם החברה הכי טובה שלי ?
אחרי כל ההבטחות שהלכו לשווא יש לו עדיין את האומץ להסתכל לי בעיניים.. אז זהו ,
לא יכולתי להתאפק יותר , הדמעות שמקודם החזקתי ירדו כמו זרם..
" מה קרה ? " שמעתי את הקול של אביאל לידי.
מה לא קרה..
שתקתי. למרות שהייתי מתה לצעוק , לפרוק את כל הכאב שהרגשתי בפנים , שתקתי..
זאת הרגשה שאני בחיים לא יוכל לתאר , זאת הרגשה כאילו הלב שלך יוצא מהמקום..
" הוא עשה לך משהו ? " אביאל הרים את הקול.
התחלתי לבכות יותר , ניזכרתי באותו לילה , באותו לילה שהרס אותי.
– " בוא נילך " אמרתי והחזקתי לו ביד ,
הייתי חייבת להרגיש שוב בטוחה.. ירד לי כל הביטחון שראיתי אותו.
" למה את בוכה ? " הוא צעק.
– " זה כל.ום " בלעתי רוק.
אביאל הסתכל על רון ,
" מה עשית לה ? " הוא צעק.
רון הסתכל עלי.. אני לא יכולה עם המבט הזה שלו.. זה בעיקר מה ששבר אותי , המבט שלו..
– " אני בפנים " אמרתי ונכנסתי.
נכנסתי ישר לשירותים , אני לא מאלה שבוכה ליד אנשים.
נעלתי את הדלת של השירותים , סגרתי את האסלה והתיישבתי עלייה ובכיתי.
כל פלאשבק שעלה לי הוריד לי יותר דמעות ,
לדעת שמי שהיה אהבת חיי נמצא באותו מקום שאני נימצאת..
למה הייתי חייבת לפגוש אותו ?? התחלתי לתת לעצמי מכות בראש.
התחיל להיות לי סחרחורת , פתחתי את החלון..שיכנס קצת אוויר,
אבל המוזיקה שחדרה מהחלון עשתה לי כאב ראש.
חיפשתי את הפאלפון כדי לשלוח ללין הודעה שתבוא ,
הייתי חייבת שמישהו יחזק אותי , הייתי חייבת שמישהו יגיד לי שיהיה טוב..
שיט. הפאלפון אצל אביאל , נתתי לו לשמור לי עליו במונית.. שיט , שיט , שיט!
דפקו בדלת של השירותים , ניתקו אותי מהמחשבות.
ניגבתי את הדמעות והסתכלתי על עצמי במראה , העיניים שלי היו אדומות ,
האיפור לא נמרח , זה איפור עמיד במים ולמזלי הוא גם עמיד בדמעות..
פתחתי את הדלת וראיתי אותו , שוב.. נרתעתי. הלכתי צעד אחורה מהבהלה.
" אז פה את מסתתרת " הוא מילמל.
לא שוב לבכות מולו , לא שוב..
הדמעות כבר עמדו לי בעיניים , אני לא יראה לו שאני חלשה.
באתי לצאת מהשירותים והוא תפס אותי מהיד , הצמרמורת שהייתה לי באותו רגע..
" לורן אנ.. " הוא הפסיק באמצע. הוא סגר את הדלת של השירותים,
פחדתי , אני והוא לבד בתוך שירותים , מי מבטיח לי שהוא השתלט עליו הפעם ?
הוא הסתכל עליי בעיניים..הוא קלט את הדמעות.
" סיכמנו שלבכות זה לחלשים " הוא אמר.
– " או לאנשים שהיו חזקים יותר מידי.." אמרתי.. לא יודעת מאיפה בא לי האומץ לדבר איתו.
– " ותעזוב אותי " צעקתי והעפתי ממנו את היד, אולי כל הדמעות שבכיתי הן אלה שחיזקו אותי.
לא הראתי לו שפחדתי למרות שמבפנים רעדתי מפחד ,
הוא הסתכל עליי שוב עם המבט הזה שלו , עוד מבט אחד כזה שלו ואני מתפרקת..
האגו שלי לא יתן לי שוב לבכות לידו .. באתי לצאת החוצה ,
" תתני לי לפחות להתנצל.. " הוא אמר לי שנייה לפני שפתחתי את הדלת.
– " להתנצל ? ו.. זה ישכיח לי את הכל ? " שאלתי.
" אני לא יודע.. אולי ? " הוא שאל.
אם רק הייתי יכולה לגעת בו שוב , הייתי נותנת לו סטירה.
" אף פעם לא היה לי את האומץ להתנצל בפנייך על זה , ועד שסוף סוף קיבלתי את האומץ הזה,
את יכולה להרגיע לי את המצפון ולהגיד לי שסלחת לי ? " הוא שאל.
אז הוא מתנצל בפניי בשביל להשקיט את המצפון שלו ?
איך הייתי מאוהבת בדבר הזה תסבירו לי ?
אז כמובן שלסלוח לא סלחתי לו , אי אפשר לסלוח על דבר כזה!
פתחתי את הדלת ויצאתי , יצאתי מחוץ לבית.. הייתי חייבת לסדר את המחשבות ,
לא ניקלט שפגשתי אותו , שדיברתי איתו , שהוא נגע בי , שהוא קרא בשם שלו..
לא חשבתי שאני יראה אותו בזמן הקרוב , בגלל זה לא התכוננתי לזה.
'אף פעם לא היה לי את האומץ להתנצל בפנייך על זה' משהו לא הסתדר לי במשפט שהוא אמר,
הרי יום אחרי המקרה הוא שלח לי הודעה שהוא מצטער , אז למה הוא אמר את זה ?