קאמבק- עונה 2- פרק 2-

פרק 2-
מנקודת המבט של אמבר-
"זוזו כבר" בן זירז אותי ואת ליאם ומשך אותי קדימה.
"סויר, קלוט" ליאם אמר כשנעמדנו בכניסה לכפר הנופש שאיבון גררה אותנו אליו. הסתכלתי קדימה.
"ברוכים הבאים להוואי" בחורה בלונדינית עמדה מולנו בחיוך עם ביקיני, אם אפשר לקרוא לשני פסים שהיא לובשת ביקיני.
"ברוכה הנמצאת" בן אמר בחיוך, ומירנדה תקעה לו מרפק בצלע. גיחכתי.
"לחייכם" היא אמרה והגישה לנו כוסות שמפניה צרות.
"לחייך" דניאל החזיר לה בחיוך והתנגש עם כוסו בכוסה. שתיתי במהירות והנחתי את הכוס בחזרה.
"בואו לקבלה" אמרתי ומשכתי את בן איתי.
"שלום" בן אמר בקבלה לפקיד והושיט לו את הקבלה של החדרים שלנו.
"המגורים זה שם, זה לוז פעילויות, רק תחתום לי כאן.." הפסקתי להקשיב כשראיתי שכולם התקדמו אלינו, חוץ מדניאל. הסתכלתי אחורה, וראיתי אותו מחייך את החיוך המפלרטט שלו אל הבלונדינית.
"אמבר, את באה?" ליאם העיר אותי.
"כן" אמרתי בחיוך ולקחתי את המזוודה שלי.
"תביאי" הוא אמר ולקח ממני את המזוודה. העברתי עוד מבט בדניאל, והלכתי אחריו.

עמדנו מול שני הביתנים שלנו. אחד של הבנים ואחד של הבנות. התקדמנו לחדר של הבנות. פתחתי את הדלת, וראיתי שמירנדה ואיב כבר התחילו לפרוק את הבגדים שלהן.
"תודה" אמרתי לליאם, שהנהן.
"תעלו על בגדי ים זריז, נלך לחוף, נלמד אותכן לגלוש קצת" הוא אמר בחיוך ויצא מהחדר שלנו. סגרתי את הדלת אחריו, והסתובבתי אליהן.
"שבי" איבון אמרה ושילבה ידיים. כיווצתי את גבותיי.
"מה זה השינוי הדראסטי במצב רוח?" שאלתי בחיוך.
"שבי" היא אמרה שוב. הסתכלתי על מירנדה.
"אוקיי" מלמלתי והתיישבתי.
"מה?" שאלתי אחרי דקה של שתיקה.
"את לא עושה את זה בשביל לעצבן את דניאל נכון?" איבון שאלה.
"עושה מה?" שאלתי בתמימות. הן הסתכלו עליי ושתקו. נאנחתי.
"מותר לי לדבר עם מי שאני רוצה ולעשות מה שאני רוצה, הוא עשה את הבחירה שלו" אמרתי, מתעצבנת שאני אשמה בסוף.
"אם זה היה מישהו זר הייתי אומרת לך תזדייני איתו מול דניאל, אבל זה ליאם, חבר טוב של כולנו, אל תכניסו אותו לבעיות שלכם" מירנדה אמרה.
"לא מכניסה אותו לשום דבר, אל תעשו מזה סיפור, לא עשינו שום דבר" אמרתי. איבון נאנחה.
"אנחנו דואגות לך אמ.."
"אם אתן דואגות לי, תעזבו את הסיפור עם דניאל ותחליפו לבגד ים" קטעתי אותה.
"אוקיי" איבון אמרה והתקדמה למזוודה הפתוחה שלה. נשמתי עמוק ונעמדתי גם.

מנקודת המבט של נייתן-
"קלוט את הגלים האלה אחי" מלמלתי באושר לדניאל, שעמד לידי.
"אני חושב שאני מאוהב" דניאל אמר בחיוך והוריד את החולצה. גיחכתי והורדתי גם אני.
"סויר, תזדרזו!" דניאל צעק לכיוון של ליאם, בן והבנות.
"באים באים!" ליאם צעק לכיווננו.
"נחכה להם?" דניאל שאל.
"לא" אמרתי והתקדמתי לגלשן. דניאל החזיק בגלשן שלו, ומירנדה צעקה לנו לעצור.
"את מתכוונת לגלוש?" שאלתי בגיחוך כשהם הגיעו לפה.
"כולנו מתכוונות לגלוש" היא תיקנה אותי והורידה את החולצה שלה.
"זריז" דניאל אמר בחוסר סבלנות.
"חכה, יש שלבים" איבון אמרה והחזיקה קרם הגנה.
"קיבינימט" הוא מלמל. נאנחתי.
"תעשו את זה מהר, תסתכלו איזה יפה זה!" אמרתי בהתלהבות והצבעתי על הגלים.
"וואו, מרהיב" מירנדה מלמלה בזלזול.
"את לא תזלזלי אחרי גל אחד טוב" אמרתי לה.
"נחיה ונראה" היא אמרה בחיוך והביטה בגלשן שלי. הסתכלתי אחורה. אמבר דיברה עם ליאם, ובמקביל הורידה חולצה.
היא מושכת אותי,
אבל לא כמו פעם.
משהו בקטע הרומנטי שהיה בינינו נכבה כמה זמן אחרי שנפרדנו, אולי באמת אנחנו לא מתאימים. אולי עדיף להיות חבר טוב שלה מאשר בן זוג.
"למה נתקעתם?" ליאם שאל, וחלף על פנינו יחד עם הגלשן שלו ועם אמבר.