קאמבק- פרק 14-

פרק 14-
מנקודת המבט של דניאל-
״פאק״ מלמלתי וזזתי מאיבון.
״זאת החברה שלך?״ היא שאלה.
״בקרוב לשעבר״ מלמלתי. ״נדבר אחר כך״ אמרתי ועפתי מהחדר.
״שיי!״ קראתי לה כשהיא רצה מהבית שלי.
״שאנון חכי שנייה!״ צעקתי ותפסתי במרפק שלה.
״לא דניאל, אני באמת לא הולכת להתווכח איתך. פשוט חשבתי שהשתנית״ היא אמרה במהירות.
״שאנון זה כל כך לא מה שאת חושבת, אני רציני..״
״הייתי צריכה לדעת שבחור שבחיים לא היה במערכת יחסים לא ישרוד איתי. בטח שלא אתה״ היא אמרה.
״תקשיבי אבל!״ צעקתי ותפסתי בפנים שלה. היא נבהלה והשתתקה.
״את מוכנה להירגע?״ שאלתי בשקט.
״תישבע לי שאם לא הייתי נכנסת היא לא הייתה נכנסת למיטה שלך״ היא אמרה בשקט. גיחכתי.
״הכי רחוק מזה״ אמרתי בחיוך.
״שקרן״ היא מלמלה.
״נשבע״ אמרתי.
״אז מי זאת?״ היא שאלה.
״חברה טובה מאוד שלי שמזמן לא פגשתי״ אמרתי.
״הבחורה שבגללה אתה ונייתן רבתם?״ היא שאלה. עזבתי את הפנים שלה. מאיפה לעזאזל היא יודעת על הריב שלנו?
״על מה את מדברת?״ שאלתי בשקט. אם היא יודעת, כולם יודעים.
״זאת הבחורה שהייתה איתך ועזבה אותך בשבילו?״ היא שאלה שוב.
״ממש לא״ אמרתי בשקט.
״אה״ היא מלמלה. יופי, עכשיו אני בחרא מצב רוח.
״מי סיפר לך? על הריב עם.. נייתן?״ שאלתי.
״אנשים מדברים״ היא אמרה בשקט. ״ביאסתי אותך?״ היא שאלה. הסתכלתי לצדדים.
״כן, אבל אני אתגבר על זה״ אמרתי בחיוך. היא נשמה נשימה ארוכה וחייכה.
״בוא נצא לאנשהו, אני מתה מרעב״ היא אמרה וליטפה את הלחי שלי.
״אחרייך יפה שלי״ אמרתי. היא חייכה, החזיקה בידי וגררה אותי לחנייה.

מנקודת המבט של אמבר-
חזרתי מקורס בתרפיה, שלא הרגיעה אותי בשיט. אני צריכה לדבר עם נייתן, לראות מה עושים עם הנשיקה הזאת. הנשיקה החזירה לי זיכרונות טובים של וודאות, והרגשה טובה ונעימה.
אני חייבת מישהו לדבר איתו!!
״את באמת פה!״ שמעתי קול מוכר וטוב מעברי. הסתכלתי הצידה, ונשמתי להקלה.
״איב!!!!״ צעקתי בהתרגשות וקפצתי עליה בחיבוק.
״אני על סמים של דניאל או שאת יפה אפילו יותר מפעם?!״ היא צעקה בחיוך.
״נשארת חסרת טקט״ צחקתי ובחנתי אותה. השיער השחור החלק שלה ארך קצת, והנמשים נשארו.
״תגידי, באיטליה אין טלפונים??״ היא שאלה במהירות. חייכתי.
״אני לא מאמינה שאת פה, את לא מבינה כמה אני צריכה אותך״ אמרתי בחוסר אונים.
״אני יודעת, שמעתי מהחצי השני שלך את הצרות בגן עדן שלכם״ היא אמרה בחיוך.
״מה הוא הספיק להגיד לך?״ שאלתי בדרך לבית של דלתאז, נזכרת בנשיקה שהוא ראה אתמול.
״את יודעת, תסכול של גבר מאוהב״ היא אמרה והסתכלה עליי. עשיתי את עצמי מתעלמת מהמבט שלה.
״אתם כאלה מעצבנים יואו, תשכבו כבר וזהו!״
״אתמול הוא ראה אותי מתנשקת עם נייתן, אז כנראה שסקס בינינו לא נכלל בעתיד״ אמרתי לה, ופתחתי את הדלת של הבית.
״את נייתן עוד לא פגשתי״ היא אמרה.
״אני יותר חשובה״ קרצתי לה בחיוך ופתחתי את הדלת. ביי עמדה מולנו, בצורה לא טבעית.
״היי״ אמרתי לה.
״היי״ היא אמרה במהירות.
״הכל בסדר?״ שאלתי.
״כן, אני חייבת לעוף״ היא אמרה בחיוך וברחה מהחדר.
״מה עובר על הבחורה הזאת?״ איב שאלה אותי והתיישבה על המיטה שלי.
״אני לא יודעת״ אמרתי בשקט והתיישבתי על המיטה של ביי, מולה.
״תתחילי לדבר מותק״ היא אמרה בחיוך. חייכתי, והתחלתי מההתחלה.

״אני תמיד ידעתי שג׳וני חכם״ היא אמרה בחיוך כשסיימתי.
״חתיך לגמרי, אבל גם חכם״ היא אמרה. ניסיתי לחייך, למרות שקשה לחייך אחרי סיפור כזה. אני לא מאמינה שאני הבן אדם שדיברתי עליו בשלוש שעות האלה שאנחנו יושבות פה. זה נורא.
״הוא לא אובייקטיבי״ אמרתי.
״אמ, תקשיבי לי, אוקיי?״ היא אמרה ברצינות שלא מתאימה לה.
״דניאל מאוהב בך קשות״ היא אמרה. נאנחתי.
״הוא לא מאוהב בי, יש לו את הבחורה שלו..״
״אני מכירה אותו מספיק זמן, הוא תמיד היה ותמיד יהיה מטורף עלייך״ היא אמרה. ניסיתי להילחם במה שהיא אומרת, להסביר לה שהיא טועה.
״הוא אמר לך את זה?״ שאלתי.
״לא״ היא אמרה. עצמתי עיניים, ופתחתי אותן שוב, נזכרת בעבר.
״פעם, לא הייתה שיחה שהוא ניהל איתך שהוא לא הזכיר כמה הוא.. אוהב אותי. נכון?״ שאלתי בשקט, בוחנת אותה.
״הזמנים השתנו, אבל..״
״אין אבל. נקודה. הזמנים השתנו. הוא ואני, שנינו מבינים שזה לא יקרה יותר. ובאמת שנמאס לי כבר לחזור על המשפט הזה בשנתיים האחרונות אבל הוא פאקינג לא בריא לי!״ הרמתי את הקול.
״וכנראה.. כנראה שאני גם לא בריאה לו״ הוספתי בשקט.
״טוב, שניכם החלטתם, אין לי מה לעשות בנוגע לזה״ היא אמרה ונאנחה. ״בא לי וודקה״ היא אמרה. צחקתי.
״אלכוהוליסטית״ מלמלתי בחיוך.
״מה את רוצה? בייל יש כל הזמן לימודים ואין זמן לאלכוהול! לכם יש את כל הזמן שבעולם ליצור דרמות שלא יביישו שום אופרת סבון קיטשית ומפגרת..״
״היא לא תהיה קיטשית״ אמרתי בחיוך. היא גלגלה עיניים.
״בואי לא ניכנס לקשר שלכם יותר״ היא אמרה בחיוך חסר סבלנות.
״אוקיי״ צחקתי.
״שני קרציות!״ היא צעקה ונשכבה על המיטה. צחקתי.

נפתחה הדלת. שיי פרצה לתוך החדר ונעצרה כשראתה אותנו.
״מה לעזאזל את עושה כאן?״ היא שאלה בעצבנות את איב. הסתכלתי על איבון.
״אתן מכירות?״ שאלתי, לא מבינה.
״נפגשנו בחדרו של דניאל״ איבון אמרה בחיוך.
״לא ענית לי, מה את עושה פה?״ היא שאלה שוב, והרימה את הקול.
״זאת בעיה שאני פה?״ איבון שאלה.
״כן זאת בעיה״ שיי אמרה.
״שיי, מה הבעיה?״ שאלתי בשקט. היא הסתכלה עליי.
״שנייה, מאיפה אתן מכירות?״ היא שאלה. הרגשתי צמרמורת עוברת בגוף שלי.
״היא..״
״נפגשנו כאן, לפני כמה שעות״ קטעתי את איבון, שהסתכלה עליי בחוסר הבנה. למה זה קורה דווקא לי?!
״מה?״ איבון שאלה בבלבול.
״אוקיי מה הולך כאן?״ שאנון שאלה ושילבה את ידיה.
״מאיפה אתן מכירות אמבר?״ היא שאלה.
״אנחנו חברות, ממזמן״ אמרתי. היא הסתכלה עליי ושתקה, ראיתי שהיא חושבת על משהו.
״כמה מזמן?״ היא שאלה.
״מה זה משנה?״ איבון שאלה אותה בעצבנות.
״ איפה גרת לפני איטליה?״ שאנון שאלה אותי.
״פה״ אמרתי בשקט. היא הרימה את הגבות.
״פה, במיאמי פה?״ היא שאלה. הנהנתי.
״את הכרת את דניאל ונייתן?״ היא המשיכה לשאול. נאנחתי. ואז היא פתחה את העיניים.
״תגידי לי שאת לא מי שאני חושבת שאת״ היא מלמלה. שיט.