קאמבק- פרק 15-

פרק 15-
מנקודת המבט של אמבר-
״מה?״ שאלתי, מנסה למשוך זמן עד שרעיון יעלה במוחי.
״את האקסית של דניאל?״ היא שאלה והתקדמה אליי. ״שברחה ל.. זאת את״ היא מלמלה.
״שאנון..״
״אני לא מאמינה, חתיכת..״
״זאת לא אני!״ קטעתי אותה.
״אני..״ אמרתי בשקט והסתכלתי על איבון.
״אני לא מבינה, מה הבעיה להגיד לה את האמת?״ איבון שאלה. לא איבון, בבקשה לא.
״לפני שהגברת החמודה עזבה לאיטליה, שתינו נפגשנו בבחינות לאוניברסיטת ייל״ היא אמרה. אני מתה עליה.
״את הכרת את דניאל?״ איבון שאלה אותי.
״לא, היינו בבתי ספר אחרים״ אמרתי, ממשיכה את השקר הלבן שלה, שיציל נפשות רבות.
״אז מה הבעיה פה?״ איבון שאלה והסתכלה על שאנון.
״סליחה, השתגעתי״ שיי מלמלה והתיישבה.
״אז את מייל?״ היא שאלהבחיוך את איבון. ניסיתי להחזיק בתוכי את נשימת ההקלה הענקית שרציתי לשחרר.

מנקודת המבט של דניאל-
זרקתי את הכדור לקיר, ותפסתי.
זרקתי את הכדור לקיר, ותפסתי.
זרקתי את הכדור לקיר, ותפסתי.
זרקתי את הכדור לקיר,
״עוד פעם אחת שהכדור פוגע בתקרה אני הופך את הספה הזאת כשאתה עליה״ גייב אמר וזרק את הכדור החוצה.
״אין לי כוח להתחכם על מה שאמרת״ מלמלתי והתמתחתי.
״אחי, מה עובר עליך?״ הוא שאל והתיישב מולי.
״אני צריך לצאת מהשגרה״ אמרתי. ״בחיים לא הייתי בשגרה, ועכשיו אני מבין שזה חרא״
״אתה בן זונה. יש לך בחורה כמו שאנון, חיים דבש ואתה צריך אקשן?״ הוא אמר.
״כזה אני, קשה לשמור על תשומת הלב שלי״ אמרתי, מסתכל לתקרה. הבן אדם היחיד שהצליח היה אמבר.
״איי..שתהיה בריא״ הוא מלמל והלך. הנהנתי.
״בן זונה הכדור!!״ צעקתי והסתכלתי אחורה, ואף אחד לא היה שם. עוד אחר צהריים שקט ושגרתי. אני אתאבד בסוף.

״אז ככה זה עובד פה?״ איבון פרצה ללובי בעצבים. הסתכלתי עליה.
״את עוד פה?״ שאלתי בציניות ובחיוך.
״למה לעזאזל אתם לא אומרים לחברה שלך שום דבר..״
״הייי איב, תירגעי שנייה״ אמרתי והתקדמתי אליה.
״אני לא ארגע. ממה לעזאזל אתה מפחד?״ היא אמרה בעצבנות. תפסתי בכתפיים שלה ונשמתי עמוק.
״אני לא מפחד, פשוט היא לא צריכה לדעת..״ התחלתי וראיתי את אמבר נכנסת גם.
״זה פרט מאוד שולי בחיים שלי״ הוספתי, מחזיק את הקול שלי כמו שהוא היה בתחילת המשפט. היא הסתכלה עליי.
״אמבר היא ממש לא פרט שולי בשבילך, תעבוד על מישהי שלא הייתה שם כשהתפרקת לה בידיים״ היא אמרה בעצבנות. למה אלוהים, למה לעזאזל היא אמרה את זה?
אמבר הרימה גבות. נאנחתי.
״מה הכוונה ב׳התפרקת׳?״ אמבר התקדמה אלינו בידיים שלובות. הסתכלתי עליה.
״אתה התפרקת לה? כאילו אני הרעה בסיפור?״ אמבר שאלה בעצבנות.
״שלא תעז להפוך את זה לאשמתי חתיכת חוצפן! אתה שברת לי את הלב!״
״את שברת את שלי קודם״ אמרתי בשקט, מנסה להתעלם מהצרחות שלה.
״אין לך שום זכות..!״ היא מלמלה בבכי.
״תעופי מפה״ אמרתי בשקט. היא הסתכלה עליי.
״סליחה?״ היא מלמלה.
״זה הבית שלי, אין לי כוח לשמוע את זה, תצאי״ אמרתי, מתאפק לא להתעצבן ולהתפרץ עליה.
״בזבזתי עליך כל כך הרבה זמן.. פשוט טעות״ היא מלמלה ויצאה מהבית. עמדתי כמה שניות מול הדלת הטרוקה, נושם במהירות.
״דניאל..״
״למה פתחת את זה אה?״ שאלתי בעצבנות והתקרבתי אל איבון.
״למה לעזאזל נכנסת לזה?!״ צרחתי.
״תירגע!״ היא אמרה. נשמתי עמוק והתחלתי להתהלך בבית, מבין שמה שעשיתי פה זה טעות חיי, ואין דרך חזרה.
״אני עפה מפה..״ איבון מלמל ויצאה מהבית, משאירה אותי עוד יותר עצבני.
״בן זונה!״ צרחתי ודחפתי את השולחן, וכל מה שהיה עליו נשבר. רצתי לכל פינה בקומה ושברתי הכל.
״היי!״ דין צעק ותפס אותי.
״עזוב אותי!״ צעקתי ודחפתי אותו ממני. כולם הסתכלו עליי.
״סליחה אחי״ מלמלתי ועליתי למעלה.
אני שונא את החיים שלי.