קאמבק- פרק 16-

פרק 16-
מנקודת המבט של אמבר-
שכבתי במיטה בחדר, בוהה בתקרה.
מה שקרה אתמול בערב הזכיר לי יותר מדי את הפרידה שלנו. אני שונאת אותו.. הוא התפרק לאיבון? הוא?! על מה בדיוק?? אני שכבתי עם כל הבחורים בעולם? אני שכחתי מקיומו לפעמים, והגעתי אליו שיכורה מתה? אני חגגתי במועדונים בזמן שהוא דאג לי?
לא. זה היה הוא. הוא הרס את זה, הוא הרס הכל.
קמתי מהמיטה, והתחלתי ללכת לכיוון הבית של הבן אדם שנכון לי. שתמיד היה ותמיד יהיה נכון לי.
״שלום״ בחור פתח לי את הדלת בחיוך.
״היי, נייתן פה?״ שאלתי.
״עכשיו כן״ שמעתי את הקול של נייתן מאחוריי. הסתכלתי עליו מתקדם לעברנו.
״מה קרה?״ הוא שאל כשנכנסנו לתוך הבית שלהם. הוא הזיע, תפסתי אותו בדיוק אחרי אימון כדורגל. עלינו במדרגות, ושתקתי.
נכנסנו לחדר שלו. הוא סגר את הדלת והסתכל עליי עומדת מולו.
״בא לך לספר לי או שנשב ונסתכל אחד על השנייה?״ הוא שאל בחיוך. התקדמתי אליו ונישקתי אותו. הוא הצמיד אותי אליו, מעכל תוך שניות את מה שקורה ומכניס את לשונו אל פי.
הורדתי את הסוודר שעטף אותי, ואז הוא עצר והסתכל עליי.
״אמ..״
״שקט״ לחשתי לו והחזרתי את לשוני אל תוך פיו. הורדתי את החולצה שלו, מביטה מבט חטוף בגופו היפה והשרירי. הוא הוריד את חולצתי ופתח את סוגר החזייה שלי. הנחתי את ידיי על החזה שלו, בזמן ששנינו מתקדמים למיטה שלו. אי אפשר לומר שלא התגעגעתי.

מנקודת המבט של דניאל-
**
יצאתי מאחד מחדרי השינה בבית של בראד, החבר הכי טחון שיש לי, משאיר בחדר שלוש בנות מאושרות ועייפות. סגרתי את הדלת וירדתי בחזרה למסיבה.
סידרתי את החולצה שלי, והתנגשתי במישהו. הרמתי את המבט.
״אחי שנים לא רואים אותך!״ אמרתי בחיוך וחיבקתי את בלמי.
״דני בגללך הבחורה ברחה״ הוא אמר בעצבנות והעיף אותי ממנו.
״קנאית״ מלמלתי בחיוך וקרצתי לו.
״תחזיר אותה לפה נו״ הוא אמר. הרמתי גבה. יתהפך העולם אני לא אתחנן לבחורה בשביל חבר.
״יש פה ים בחורות, תמצא חדשה אחי״ אמרתי וטפחתי לו על הגב. הסתכלנו מסביב.
״זאת עם התכלת״ הוא אמר והסתכל על בחורה עם הגב אלינו. תחת יפה, כבר טוב.
״לך״ אמרתי. הוא הסתכל עליי.
״תביא לי אותה״ הוא אמר בחיוך. נאנחתי.
״אני כזה מלאך..״ מלמלתי והלכתי לכיוונה, משחק את עצמי מתנגש בה.
״סלי..״ התחלתי והנחתי על הכתף שלה יד, מכין בראש את המשפט שיגרום לה לרוץ לבלמי. ואז נעצרתי. כל העולם נעצר.
״זה.. זה בסדר״ היא אמרה בשקט והביטה בי. וואו.
״היי״ גמגמתי, קולט שהיד שלי על הכתף שלה ומזיז אותה. מי זאת?
״היי״ היא אמרה בחיוך שמיד נמחק.
״וואו״ מלמלתי. ואז קלטתי אותה מרימה גבה.
״אמרתי את זה בקול?״ שאלתי בחיוך, נהייתה לי סחרחורת. היא חייכה.
״אמבר, את באה?״ בחור נעמד מולי והסתכל עליה. לא יכולתי להוריד את העיניים שלי מהבחורה הזאת.
״כן כן..״ היא מלמלה.
״טוב, זריז, אני באוטו״ הוא אמר והלך.
״חבר שלך?״ פלטתי ברגע שהוא הסתובב.
״ידיד. לגמרי ידיד.״ היא אמרה.
״יופי״ אמרתי. היא חייכה שוב.
״דניאל!״ קראו לי מאחורה. לא רציתי להסתובב.
״אה .. אני דניאל״ גמגמתי.
״אמבר״ היא אמרה.
״דניאל״ אמרו שוב.
״את מהאזור?״ שאלתי, מתעלם מהרעש מסביב. אנשים לא הפסיקו לקרוא לי.
״כן, אני..״
״אמבר!״ קראו לה. התרכזתי, מנסה להקשיב למה שהיא אומרת.
״דניאל..״
״מה?!״ צעקתי בעצבנות.
״טיירה התעלפה״ מישהו אמר לי פתאום. הסתובבתי.
״איפה היא?״ שאלתי, והחזרתי את המבט לאמבר, שלא הייתה שם.
״קיבינימט״ מלמלתי והתקדמתי ליציאה, מחפש אותה. לא יודע מה נכנס בי, לא יכולתי לעצור.
ראיתי מכונית שטסה מהרחוב. נעצרתי ונשמתי במהירות. איבדתי את הבחורה הראשונה שאיתה הרגשתי שאנחנו היחידים בעולם.
**

הייתי חייב לצאת מהחדר, לא יכול לחשוב על העבר כל הזמן. דין וגייב ישבו במדרגות בכניסה, ודין עישן. התיישבתי לידם.
״אתה ממורמר כמו זקן בן שמונים וארבע״ גייב מלמל והסתכל עליי.
״כי החיים חרא״ אמרתי והסתכלתי הצידה, קולט את נייתן ואמבר הולכים מחובקים. עוד שלוש דקות בערך הם הולכים לעבור לידנו, והלב שלי יתפוצץ מכעס.
״בא לך לספר מה הקטע עם האמבר הזאת?״ דין שאל.
״שום קטע״ מלמלתי. עוד דקה. שניהם גיחכו.
״אז לא בגללה שברת את כל הבית שלשום?״ הוא שאל.
״שקט שנייה״ אמרתי. נייתן התעלם ממני לגמרי, הבן זונה. אמבר, אל תתעלמי, זה ישבור את מה שנשאר ממני. תסתכלי עליי, תתרחקי ממנו, תעשי משהו.
היא נצמדה אליו יותר. אני שונא אותו.
״זה היה קר״ דין אמר והסתכל עליי.
״דין תשתוק קצת״ גייב אמר. נאנחתי.
״אני.. אני הולך שנייה״ כחכחתי בגרון ונעמדתי.
״אתה בסדר?״ גייב שאל.
״בטח״ אמרתי בחיוך. ״יהיה בסדר״ מלמלתי וטפחתי לו על הכתף. הסתובבתי והלכתי לכיוון האופנוע שלי, למקום היחיד שמרגיע אותי.

מנקודת המבט של שאנון-
נכנסתי לחדר של אמבר כשהיא חזרה הביתה.
״היי״ היא אמרה לי, בדיוק יצאה מהמקלחת, עטופה במגבת של דלתאז.
״היי״ אמרתי ושילבתי ידיים. היא הסתכלה עליי.
״הכל בסדר?״ היא שאלה וסירקה את השיער הברונטי שלה.
״אין לי בעיה עם זה שאת עם נייתן״ התחלתי. היא נעצרה והניחה את המסרק.
״אבל קצת מפריע לי שלא סיפרת לי לפני שהחלטתם להיות ביחד״ הוספתי.
״אני מצטערת שאני באה ככה כן? פשוט את חברה שלי, ואני יודעת שאם זה היה ההפך הדבר הראשון שהייתי עושה זה לבדוק אם זה בסדר מבחינתך״ אמרתי.
״וואלה״ היא מלמלה.
״מה?״ שאלתי, לא מבינה.
״אני מבינה, את צודקת. זה קרה מהר מדי, אז לא היה לי זמן לוודא שאין לך רגשות כלפיו. יש לך?״ היא שאלה.
״לא, לחלוטין לא״ אמרתי בלב שלם. אף פעם לא באמת הרגשתי משהו לנייתן.
״יופי. את עם דניאל לא?״ היא שאלה וחזרה להסתרק.
״כן״ אמרתי בחיוך.
״איך הוא?״ היא שאלה.
״הוא.. וואו״ גיחכתי. היא הסכלה עליי וגיחכה גם. הסתכלתי עליה.
״הוא מדהים, חיית מיטה והכל.. אבל כשאני איתו הוא לא מרוכז״ אמרתי, מרגישה שאני יכולה לסמוך עליה.
״מה זאת אומרת?״ היא שאלה.
״הוא.. הוא לא מסתכל לי בעיניים. כאילו הוא במקום אחר. אני יודעת שהוא אוהב אותי, הוא מוכיח לי את זה כל הזמן.. אבל אני לא יודעת״ אמרתי.
״אולי משהו עובר עליו״ היא אמרה.
״תני לו זמן להתרגל לקשר. ממה שהבנתי הוא בעייתי בדברים האלה״ היא גיחכה. חייכתי.
״איך לעזאזל הוא היה עם בחורה שנה, אני לא מבינה״ נאנחתי ונשכבתי על המיטה שלה.
״מה היה בה שלא היה באחרות?״ שאלתי את עצמי בקול והסתכלתי על אמבר, מחכה לרעיונות.
״מאיפה לי״ היא אמרה. הפלאפון שלי צלצל.
״מי זה?״ שאלתי את אמבר שהתקדמה אל הפלאפון.
״דני אהובי״ היא אמרה והושיטה לי את הפלאפון. חייכתי ועניתי.
״הי..״
״שלום, את מכירה בחור בשם דניאל גרייס?״ שאלו אותי.
״מצחיק, דני״ מלמלתי.
״מדבר שון מבית החולים ווטראנס שבמיאמי, דניאל היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית״
״דניאל מה?״ שאלתי, הרגשתי את העולם מתהפך. זה לא קורה.