קאמבק- פרק 21-

פרק 21-
מנקודת המבט של אמבר-
״ביי, זה יעשה לך טוב, את חייבת לבוא!״ אמרתי כשסיימתי לארוז את המזוודה שלי.
״סדנה רוחנית? באמת?״ היא מלמלה בזלזול.
״כן, באמת״ אמרתי. היא התעלמה מההתחננויות שלי.
״את באה למקום הכי נקי שיש. נקי מהכל ביי, זה יעזור לך״ אמרתי בשקט. היא הסתכלה על המזוודה שלי.
״את גם ככה חייבת לבוא, שיי בחרה בל כנציגה של דלתא״ אמרתי בחיוך מתגרה.
״אני תמיד יכולה להגיד לא״ היא אמרה.
״נווו״ אמרתי בטון עצוב.
״אוקיי, אוקיי. זה רק שלושה ימים כן?״ היא אמרה.
״שבעים ושתיים שעות בשבילך״ אמרתי בחיוך כשהיא התקדמה לארון.

יצאנו מהמכונית של שיי כשהגענו לחור שבו נמצאת הסדנה. היו שם עוד ארבעים אנשים, ארבעה מכל אחווה. אצלנו שי גררה את אשלי,את ביי ואותי.
״שלום בנות, ברוכות הבאות לגן עדן לנפשותיכן״ בחורה עם גלבייה לבנה אמרה בחיוך רגוע והושיטה לנו סלסלה.
״אמור להיות כאן נשנושים?״ שיי שאלה.
״זה לדברים הטמאים שבידכן״ היא אמרה והצביעה על האייפון של ביי. מרחוק ראיתי את נייתן מדבר עם מישהו. רגע, המישהו הזה מוכר. מדי.
למה דניאל ונייתן מדברים? איך זה קרה?
״מלאך״ שמעתי את הקול של הבחורה. התעוררתי מהבהייה והסתכלתי עליה.
״מה..?״ שאלתי כשראיתי אותה מסתכלת עליי. היא קירבה את הסלסלה אליי. הנחתי את הפלאפון, היא קדה והלכה.
הסתכלתי קדימה, וכבר לא ראיתי אותם.
״הכל טוב?״ ביי שאלה אותי.
״אני מקווה״ אמרתי בשקט, והלכנו אחרי שיי ואשלי.

נכנסנו לתוך מאהל עם שתי מיטות זוגיות. הנחתי את המזוודה שלי על המיטה והסתכלתי בעלון של הלו״ז שלנו.
עכשיו שתיים בצהריים. עוד שעתיים יש טקס פתיחה ומחלקים בו תה, ובשש בערב יש סדנא בתוך סאונות.
״חרא, חרא ועוד חרא״ ביי מלמלה. נאנחתי.
״עוד מילה שלילית אחת אני אנעל אותך בסאונה כל הלילה״ אמרתי בחיוך עצבני והתיישבתי על המיטה.
״תראי את הצד החיובי של זה..״
״אין צד כזה!״
״אין לך פה לאן לברוח, אין לך פה חומר״ אמרתי בשקט. היא השתתקה.
״אמרו לי שהתה פה חלומי, את באה?״ אמרתי בשקט.
״אני אבוא עוד מעט״ היא אמרה וטפחה במזוודה שלה. הנהנתי ויצאתי מהמאהל.

בשש בדיוק, נשמע גונג חזק ברחבי האיזור, וכל הארבעים וארבעה התלמידים נעמדו ביחד מול הגורו.
״מה עושים עכשיו?״ נייתן נעמד לידי ונישק את הלחי שלי. הסתכלתי עליו.
״תשאל את דניאל״ אמרתי בשקט. הוא הסתכל עליי במבט הלא מבין שלו.
״אל תשקר לי, אני ראיתי שדיברתם. למה אתה לא אומר לי דברים כאלה?״ אמרתי. אם הוא היה אומר לי הייתי ברגע זה הבן אדם המאושר בעולם, והאבן שתקועה אצלי בלב על כך שגרמתי להם להתנתק הייתה נעלמת.
״לא דיברנו על משהו רציני..״
״אתם דיברתם. וזה משהו שבשנתיים האחרונות לא קרה״ אמרתי. הוא נאנח.
"דבר" זירזתי אותו.
"זעופת הפנים, את תהיי בקבוצה זו" הגורו אמר, הסתכל עליי והצביע על קבוצה בת עשרה אנשים. ראיתי את דניאל עומד בראשה ומסתכל עליי ועל נייתן.
"אם אתה לא תדבר, הוא ידבר" מלמלתי בקרירות לנייתן והלכתי לקבוצה. בזוגיות לא מסתירים שום דבר, למדתי לקח מהעבר ואני לא מוכנה לחזור על טעויות, בטח שלא עם נייתן.
נכנסנו לתוך סאונה אחת גדולה, שעל גופינו חלוקים ובגדי ים מתחתם.
"שלום מלאכים" בחור בלונדיני וגבוה אמר בחיוך וקד מולנו. התיישבנו, אני ליד דניאל, והקשבנו לרוחני הבלונדיני.
"עוד כמה רגעים אצלצל בפעמון, ואצא החוצה. אתם נמצאים כאן עד להודעה חדשה. כל פרק זמן מסוים אכנס ואשחרר את האנשים שהנשמות שלהם מסכימים להשתחרר. המטרה בסדנה זו היא להבליט את האני האמיתי של כל אחד ואחד מכם, ועד שלא תתחברו ללבכם, לא תצאו מהחדר." הוא אמר, צלצל בפעמון, חייך ויצא מהחדר.
עברה חצי שעה, וכולנו התחלנו להתבשל.
"אף אחד עוד לא יצא ואנחנו גוססים, זה לא נורמלי" אחת מהבנות אמרה. דניאל הזדקף והוריד את החלוק. גלגלתי עיניים והעברתי את המבט לצד השני של הסאונה. נחכה שהסדנה תיגמר ונתפוס אותו עד שהוא יסביר לי מה מסתירים ממני.
הרוחני נכנס, והושיט את ידו לבחורה ישבה לידי. שניהם יצאו והפתח נסגר.
"בן זונה, מה זה החרא הזה" דניאל מלמל לעברי.
"עוד מעט זה נגמר, זה יעשה לך רק טוב" אמרתי לו.
"זה שטויות, את יודעת את זה" הוא אמר. הסתכלתי עליו.
"הכל שטויות בשבילך" אמרתי.
"זה המשפט הכי מפגר שאמרת בחיים שלך" הוא אמר בעצבנות.
"סליחה?" שאלתי בבלבול.
"לכי תזדייני" הוא אמר, קם והתיישב במקום אחר. הסתכלתי עליו. מה הוא יוצא עליי ככה? בגלל שחם לו אז אני שק חבטה?
הגורו נכנס שוב, ולקח עוד בחורה. נאנחתי ונשענתי אחורה, שומעת את דניאל מדברת עם אנשים אחרים. החברות עם שאנון הופכת אותו לדוחה או שככה הוא היה תמיד?
הגורו נכנס שוב, ושוב, ושוב, ושוב. נשארנו חמישה אנשים. בפעם השביעית דניאל קם וצעק עליו.
"מה הקטע פה? בא לך לשגע לנו תזין אז אתה מייבש אותנו? מעניין לי תתחת הרוחניות שלך, תן לי לצאת" הוא אמר. הרוחני החזיק בכתפיו והושיב אותו בחזרה.
"צא" הוא אמר לבחור שלידו, ויצא מהחדר.
"דניאל, תחשוב על זה כחוויה" הבחורה הנוספת שנשארה אמרה לו. פזלתי אליהם, וראיתי שהיא מלטפת את ידו. משהו בי התחמם, והורדתי את החלוק. חזרתי לשבת, מרגישה את המבט של דניאל ננעץ בי. בן זונה, כשאני עם בגד ים שווה להסתכל עליי אבל כשאני מדברת איתך אתה מקלל אותי ומוציא עליי עצבים?
הגורו נכנס, והוציא את הבחורה שהייתה איתו. גיחכתי. מגיע לו.
אחרי כמה שניות הוא גם הוציא את הבחור שנשאר. נשארנו שנינו.
"תזכרו את המטרה של הסדנה. לא משנה כמה תרצו, עד שהלב שלכם לא נקי אתם לא תצאו" הרוחני אמר, וסגר את הדלת. הסתכלתי על דניאל, שנמנע מלהסתכל עליי. נאנחתי והסתכלתי על הדלת.
"מה הקטע שלך?" התעצבנתי ופניתי אליו. הוא הסתכל עליי.
"מה את רוצה?" הוא שאל.
"מה אתה מפיל עליי את העצבים שלך?" התעצבנתי והזדקפתי.
"תעלי את הטונים על בחור אחר, אין לי כוח אלייך" הוא מלמל בקרירות. כיווצתי את גבותיי.
"בן זונה" מלמלתי ונשענתי אחורה. הוא גיחך.
"אני בן זונה" הוא גיחך.
"כן, אתה בן זונה" הרמתי את הקול.
"את.. עזבי, את לא שווה את זה" הוא מלמל. הסתכלתי עליו, מנסה לא לתת למשפט הזה לחדור קרוב מדי ללב.
"אני לא נשארת כאן איתך" מלמלתי ונעמדתי, מרגישה את הדמעות יוצאות ולא רוצה שהוא יראה את זה.
"איך את כועסת עליי?" הוא שאל בעצבנות.
"מה עשיתי לך?" שאלתי בחוסר אונים, מנגבת את הדמעות ודופקת על הדלת.
"הכל שטויות בשבילי אמבר?" הוא צעק ונעמד.
"ממה אכפת לך בדיוק?" שאלתי בעצבנות.
"ממך אכפת לי!" הוא צעק ותפס לי את הכתפיים.
"אני מאוהב בך מהרגע שראיתי אותך, ואני סובל ממך כל כך הרבה 'אתה בן אדם חרא' ואני מבליג, אני שומר עלייך מכל דבר, אני אהרוג את מי שיעז לפגוע בך, אני משקר לכל העולם ולא מצמיד אותך לקיר ומראה לך מה אני מרגיש כי אכפת לי ממך יותר מכל דבר אחר!" הוא צעק בכעס.
"את יודעת מה זה לשמוע מכולם שאני מדרדר אותך? שאת תיפגעי בגללי? שאני טמבל בלי עתיד ואת מסכנה שנפלה בגלל איך שאני נראה? שאף בן אדם לא רצה שאני אהיה איתך? שהאנשים הכי קרובים אליי ידעו שאני לא טוב מספיק בשבילך?" הוא שאל בקול שבור.
"ואת שמה עליי זין וחושבת שאני חזק, שכל העולם שלי, שאני נהנה מהחיים" הוא מלמל. לא יכולתי להפסיק לבכות.
"את מחייכת לנייתן וכל הגוף שלי מתכנן לכוון עליו סכין. את מדברת עם בחור אני מת. אני חלש בגללך" הוא לחש. הבטתי בו.
"צאי" הגורו נכנס לחדר. הסתכלתי עליו, וברחתי החוצה בבכי.