קאמבק- פרק 24-

פרק 24-
מנקודת המבט של אמבר-
התעוררתי בבוקר ראשון בקולג' אחרי הסדנה הממש לא רוחנית שעברנו. אני כל כך מבולבלת, ואני מפחדת שזה ישפיע עליי יותר מדי. אני באתי לכאן בשביל ללמוד, ואני תקועה בתוך שקר ענקי שעומד להתפוצץ כל רגע.
אני חייבת לעשות משהו.. אבל מה אני יכולה לעשות בלי לפגוע באף אחד?
"אני צריכה שתבוא" אמרתי לבן אדם היחיד שלא נמצא בתוך הבלגן הזה ואני יכולה לספר לו הכל.
"מה קרה אמ?" הוא שאל.
"אני צריכה לשמוע את הדעה שלך" אמרתי.
"לגבי מה?"
"פשוט תבוא, בבקשה" התחננתי.
"עוד שעה אני בקולג'" הוא אמר וניתק.
ג'וני אולי לא הבן אדם הכי אובייקטיבי כשמדובר בבעיות עם דניאל ונייתן, אבל אני צריכה אותו אובייקטיבי בשבילי. אני פשוט צריכה שהוא יעזור לי לסדר הכל.

"את יודעת מה אני אגיד לך" ג'וני אמר ונשען אחורה.
"אבל איך אני אעשה את זה בלי לפגוע בשיי, או בנייתן, או ב.."
"הדבר הכי חשוב זה לא לפגוע בעצמך. זאת החלטה שלך אמ, כל השאר צריכים לעניין לך את הזין" הוא אמר. הסתכלתי עליו.
"אבל איך אני אמורה לדעת מה לא יפגע בי בעתיד?" שאלתי. הוא נאנח.
"עוד פעם העתיד שלך.." הוא מלמל.
"כן ג'וני, העתיד שלי חשוב לי" אמרתי בחוסר סבלנות.
"דניאל תמיד יהיה הבחירה השגויה מבחינתך, אז מה את רוצה ממני?" הוא שאל. נאנחתי.
"את צריכה להפסיק לחשוב על כל העולם ולדאוג לתחת של עצמך" הוא אמר ונשען לכיווני.
"תפסיקי לחשוב מה יקרה להם אם תעשי מה שפאקינג גורם לך טוב! את לא בן אדם שמוותר בכזאת קלות, אז למה כשמדברים על אהבה רצינית את בורחת והולכת למה שנכון לדעת כל הבני זונות שמסביבך שפשוט מקנאים בך?" הוא הרים את הקול.
"כי אני לא כמוך אוקיי?" אמרתי בעצבנות. "אני לא כמו דניאל, שפשוט מעיף את כולם מהדרך בלי שום התחרטויות. אני שוקלת לפני, אני חושבת.."
"אז את חושבת לא נכון!" הוא קטע אותי. הפלאפון שלו צלצל.
"תיפרדי מנייתן, ספרי לחברה שלך את האמת ורוצי לדניאל" הוא אמר ונעמד.
"זה לא כזה פשוט אבל" אמרתי בחוסר כוחות. אין לי כוח לחיים האלה.
"את הופכת את זה למסובך" הוא אמר והקים אותי.
"אני רוצה שיחה ממך מחר, שמתחילה ב'תודה ג'ונתן, אתה האח הכי אליל שיש לי'" הוא אמר בחיוך. חיבקתי אותו.
"למה לך כל כך קל בחיים?" שאלתי בעצבנות ודחפתי אותו ממני. הוא חייך.
"שמרי על עצמך אחותי" הוא אמר ונישק את מצחי. "או שתתני לדני לשמור עלייך" הוא קרץ בחיוך ויצא מהחדר שלי.

מנקודת המבט של דניאל-
שכבתי במיטה, מביט בתמונות שלי ושל אמבר מתקופות יותר קלות. אני כזאת כוסית אלוהים, מה אני מתרגש מפאקינג תמונות?
"דניאל נראה לי ששכ.." שאנון נכנסה לחדר שלי במהירות, ונעצרה והביטה בי. הסתכלתי הצידה. המגירה שלי פתוחה. שיט שיט שיט
"שאנון עופי מכאן" מלמלתי וסגרתי את המגירה.
"אני שכחתי פה את אחת החולצות שאני הכי אוהבת, ראית אותה?" היא שאלה בשקט.
"לא" אמרתי בקצרה. היא המשיכה להסתכל עליי.
"היא עם נייתן עכשיו והיא מאוהבת בו, תפסיק לרדוף אחריה כמו בחורה נואשת לסקס" היא אמרה ברצינות.
"איזה מזל שזה החיים שלי ואני שם זין על מה שאומרים אה?" אמרתי בעצבנות.
"עכשיו תעופי" הוספתי.
"אני רוצה את החולצה שלי" היא אמרה. נעמדתי.
"לא ראיתי את החולצה המזדיינת שלך, צאי מהחדר" הרמתי את הקול, שוכח לשנייה שבחורה מדברת איתי ורוצה להעיף לה כאפה על מה שהיא אומרת.
"הנה היא" היא מלמלה והלכה לפינה ליד השידה. הבטתי בה נעמדת בחזרה. היא הסתכלה עליי, ויצאה מהחדר.
"כוסאמק!" התעצבנתי ובעטתי בדלת. למה החיים שלי דפוקים?

מנקודת המבט של אמבר-
ירדתי בערב ללובי של האחווה, כי שיי שלחה לי הודעה שהיא צריכה אותי.
"היי" אמרתי לה בחיוך כשהיא נכנסה לבית. היא התקדמה אליי.
"אני כל כך עצבנית" היא מלמלה.
"מה קרה?" שאלתי.
"אני יודעת מי האקסית המיתולוגית של דניאל ונייתן" היא אמרה.
"מישהי מהקולג'?" שאלתי, מרגישה שהיא לא חושבת שזו אני. אני חייבת לספר לה, אולי זה הזמן?
"זאת איזה זונה מאחווה נידחת, שרמוטה" היא מלמלה. נאנחתי. אני לא יכולה לתת לה לקלל מישהי ככה.
"שיי, תקשיבי שנייה.."
"רואים על העיניים שלה שהיא שטן" היא מלמלה בכעס. שתקתי. היא הוציאה תמונה מהכיס והושיטה לי. נאנחתי ולקחתי את התמונה.
הפכתי אותה, והלב שלי קפץ.
תמונה שלי ושל דניאל מתנשקים.
היא יודעת שזאת אני.
"נכון שהיא בת זונה?" היא שאלה בשקט ובעצבנות. הסתכלתי עליה, הדמעות פרצו במהירות.
"שיי, אני כל כך מצטערת.. לא התכוונתי שזה ייצא ככה.."
"עופי מהבית שלי" היא אמרה.
"שיי.."
"תקחי את הדברים שלך, ותעופי מהבית שלי" היא אמרה שוב.
"אני רציתי לספר לך, אני נש.."
"תעופי לי מהחיים חתיכת זונה!" היא צעקה. ניגבתי את הדמעות, ועליתי לחדר שלי.