קאמבק- פרק 5- חמסה חמסה

פרק 5-
מנקודת המבט של דניאל-
״הכל טוב אייד?״ שאלתי והסתכלתי לכיוון הים, אולי אני אצליח לראות את שיי והאמנדה הזאת.
״לא״ הוא אמר. עזבתי את הבחורות בצד והתרכזתי.
״מה קרה?״ שאלתי.
״אבא צעק על אמא״ הוא אמר. ״אמא בוכה״ הוא הוסיף. קיבינימט.
״אבא עוד בבית?״ שאלתי.
״לא חושב, לא יודע״ הוא אמר בקול רועד.
״אני בא אייד, הכל בסדר״ אמרתי.
״טוב״ הוא אמר.
״יופי״ מלמלתי, ניתקתי את השיחה ורצתי לאופנוע שלי.
התיישבתי על האופנוע, וקלטתי משהו מוכר באוטו שלידי. ירדתי לשנייה מהאופנוע, והתקרבתי לחלון. ראיתי שם את השרשרת.. השרשרת.
״זה לא זה מפגר..״ מלמלתי. אני צריך להכניס לתת מודע שלי שהיא באיטליה, לא פה. נזכרתי מה הדבר הכי חשוב כרגע, ועליתי על האופנוע.

מנקודת המבט של אמבר-
השעה הייתה כבר שבעבערב, והכל התחיל להחשיך.
״אני ממש כושית אה?״ שיי עמדה מולי בחיוך.
״כן״ צחקתי.
״טוב, לא נורא״ היא חייכה ולבשה את החצאית פרחים שלה עליה.
״את באה? מתחיל להיות קר, והבטן שלי צריכה אוכל״ היא אמרה.
״כן״ אמרתי ונעמדתי. הרגשתי כאב חד מכף הרגל. הרמתי אותה, וראיתי אבן לבנה שנהנית להכאיב לי. לבשתי את החצאית בוהו שלי והתכופפתי אל האבן. הסתכלתי אל הים, על הגלים שמתחילים להתנפץ מהר מדי, וזרקתי את האבן.
חייכתי. שלוש קפיצות. אני עדיין בכושר.
״אמ, בואי״ שיי קראה לי. לקחתי את התיק שלי והתקדמתי אליה.
״את חייבת ללמד אותי לעשות את זה״ היא אמרה בחיוך. חייכתי.
״מתי שתרצי״ אמרתי בחיוך.

הפלאפון שלי רטט כשיצאתי מהמקלחת. הסתכלתי על המספר, זה נייתן. מחקתי את כל האנשי קשר, אבל יש לי זיכרון ממש טוב. התיישבתי על המיטה והסתכלתי על ההודעה.
׳היה כיף בים?׳ . כל פעם שמישהו זז פה כולם יודעים מזה?
׳מאוד, חברה שלך נחמדה׳ רשמתי , מחכה לראות איזה הסבר יש לו על למה הוא לא סיפר לי. הפלאפון שלי צלצל. עניתי לו.
״אני רוצה לדבר איתך, אבל זה לא לפלאפון ובטח שלא בהודעות. תהיי באחת עשרה בחנייה״ הוא אמר.
״נייתן, אם זה בשביל לפרט לי על הקשר שלך ושל שיי, זה הכי בסדר בעולם, ואני ממש לא צריכה הסברים״ אמרתי.
״זה לא קשור לשיי, אני רוצה לראות אותך״ הוא אמר. שתקתי.
״באחת עשרה בחנייה?״ שאלתי בשקט.
״כן״ הוא אמר. ניתקתי והנחתי את הפלאפון בצד. הדבר האחרון שאני צריכה זה ריבים ביני לבין שיי. היא אחלה בן אדם, ואני לא הולכת להרוס את הקשר שלהם.
הלכתי לארון, ולבשתי גופייה לבנה וג׳ינס קצר. הסתכלתי על עצמי במראה. הלבן מבליט את העור השזוף שלי, והחולצה צמודה ומבליטה את החזה שלי, והג׳ינס יושב עליי יותר מדי יפה. צריך להחליף.
״תפסיקי״ מלמלתי לעצמי. שמתי על עצמי ג׳קט דק, והתיישבתי על המיטה. מה אם הייתי בקולג׳ שדניאל נמצא בו? זה נראה לי היה כל כך הרבה יותר פשוט. בהתחלה הוא היה צורח עליי ומקלל אותי והייתי אומרת לעצמי להתאפק ולתת לו להוציא הכל, ואז הוא היה מצמיד אותי אליו ונותן לי נשיקה ענקית שתגרום לי לבכות מאושר, ולא נזוז מהמיטה שבוע.
ובגלל זה הוא היה טעות. הוא מכונת סקס, שבמקרה יצא שהוא אוהב אותי. או יותר נכון אהב. הוא בטח שוכב לו עם מיליון בחורות מכל צד, שכח מקיומי בדיוק שלוש שעות מהרגע שעזבתי.

התקדמתי לחנייה, פעם ראשונה שמגיעה למקום כלשהו בלי לשאול אנשים. ראיתי את השיער הבלונדיני שלו נוצץ בחושך.
״השתזפת, לא רואים אותך בכלל״ הוא אמר בחיוך.
״מצחיק״ אמרתי.
״תקשיב..״
״חכי, אני רוצה להכיר לך את האזור״ הוא אמר.
״אוקיי״ אמרתי.
״בואי״ הוא אמר בחיוך והתקדם לאחד האופנועים. התיישבתי מאחוריו, ונסענו לאנשהו, לא יודעת לאן.
״אתה לא נורמלי, אני עם קצר!״ צעקתי כשהוא החנה את האופנוע על צוק גבוה.
״כן, יש לי הרבה מה להגיד לך על האורך של הבגדים שלך״ הוא אמר. הסמקתי.
״תסתום״ אמרתי. הוא חייך.
״נו, הבאת אותי עד לכאן. בשביל מה?״ שאלתי.
״בשביל שנדבר בלי הפרעות״ הוא אמר והניח על כתפיי מעיל.
״שבי״ הוא אמר והתיישב. התיישבתי לידו.
״איך היה באיטליה?״ הוא שאל והסתכל עליי. התעלמתי והסתכלתי למטה, אל הים שהתנפץ כמה מטרים מתחתינו.
״כיף, רגוע״ אמרתי. שתקנוכמה זמן. כל המצב הרגיע אותי. נייתן מרגיע אותי.
״אני יודעת שאתם לא בקשר, אבל אולי אתה יודע לאיזה קולג׳ דניאל הלך?״ שאלתי בשקט.
״מה זאת אומרת?״ הוא שאל.
״עזוב, תשכח ששאלתי״ אמרתי והחזרתי את המבט לים.
״אמבר, דניאל..״
״לא, אני ממש לא רוצה לדבר עליו״ אמרתי. הוא שתק.
״אוקיי״ הוא מלמל.
״אז כמה זמן אתה ושאנון ביחד?״ שאלתי והחזרתי את המבט אליו.
״עוד מעט חצי שנה״ הוא אמר. הנהנתי.
״הרבה זמן״ אמרתי בחיוך.
״כן״ הוא הסכים.
״היה לך מישהו? שם, באיטליה..?״ הוא שאל.
״לא משהו רציני״ אמרתי.
״סטוצים?״ הוא שאל בחיוך. הסמקתי.
״נייתן, אני וסטוצים? באמת?״ צחקתי.
״היית עם הסטוציונר הראשי, אולי הוא השאיל לך משהו״ הוא אמר. הסתכלתי עליו. הוא נאנח.
״סליחה, אני פשוט..״
״תקשיב נייתן, אני ידעתי שלהיות פה זה אומר לפגוש אותכם, ולהשלים עם כל מה שהיה, אבל אני ממש לא רוצה לשמוע דברים רעים מהפה שלך עליו, כמו שלא הייתי רוצה ההפך״ אמרתי. הוא הנהן.
״קיוויתי שתשלימו כשאני לא אהיה פה״ מלמלתי בשקט, מתאפקת לא לבכות מהזיכרונות האלה. הוא גיחך.
״זה לא יקרה, לא בחיים האלה״ הוא אמר. אוף, אני לא יכולה לשמוע את זה, זה קשה לי מדי.
״קר לי״ אמרתי. הוא הסתכל עליי, ידעתי שהוא חושב על אם לחבק אותי או לא.
״בוא נחזור״ אמרתי בשקט. הוא נעמד והושיט לי יד. נעזרתי בו, והלכנו חזרה לאופנוע.

מנקודת המבט של דניאל-
חזרתי למעונות אחרי יומיים. המרצדס היפה עדיין הייתה ליד האופנוע שלי, והשרשרת שראיתי עדיין הייתה מונחת על הכיסא. בחורות זה כזה עם מפגר. בטח הבחור של הבחורה הזאת קנה לה את זה ליום השנה שלהם, והיא שיקרה לו שהיא תלבש את זה כל החיים, וברגע שהם נפרדו היא זרקה את זה במקום הראשון שהיה לידה. אמבר בטח עשתה את זה. ברגע שהיא פגשה את האיטלקי הראשון היא זרקה את זה לפח, את הכל.
אני שונא אותה, וברגע שאני אגיע לאיטליה, עם ארבע בחורות מכל צד, אני אסתכל עליה, ואמשיך ללכת. היא לא מעניינת לי את הזין, היא עשתה את הבחירה שלה.
התנגשתי בבחורה בדרך לבטאז.
״סליחה״ היא מלמלה. המשכתי ללכת, מנסה להדחיק את אמבר.

רגע.
קפאתי במקום. הלב שלי ירד לכף רגל ועלה בחזרה. זה הקול שלה, במאה אחוז. הסתובבתי לאט, הייתה לי סחרחורת. הבחורה המשיכה ללכת לכיוון של הדלתאז.
״אמבר״ קראתי לה, וחיכיתי לראות אם זאת היא. הבחורה נעצרה. הלכתי לאט לאט לכיוונה, הגב שלה מופנה אליי.
״זאת את?״ שאלתי בשקט, עמדתי מאחוריה. היא הסתובבה.
אמבר.