קאמבק- פרק 6-

פרק 6-
מנקודת המבט של דניאל-
עמדתי דקה מולה, קפוא. היא הסתכלה עליי, ואני עליה. אני לא יכול לנשום. העיניים האלה, השפתיים האלה, האף הזה, הבחורה הזאת, הבחורה שלי.
״את כאן״ מלמלתי וחיבקתי אותה חזק. כל הכעס שהיה לי נעלם ברגע שהיא הסתובבה. היא חיבקה אותי חזק. בחיים לא בכיתי, חוץ מהפעם שגיליתי על מה שהיא עשתה. עכשיו אני עומד לבכות. כל הקשיחות שלי ירדה לאפס.
הפלאפון שלי צלצל. לא רציתי להתנתק מהגוף שלה, ונתתי לו לצלצל. היא התרחקה ממני. החזקתי בפנים שלה, שהיו סנטימטר מלקבל צרפתית של החיים.
״אני ידעתי שאת פה״ לחשתי והסתכלתי על השפתיים שלה.
״דני״ היא לחשה, העיניים שלה נצצו.
״מה?״ שאלתי. דמעה יצאה לה מהעין, והיא רצה לתוך הבית של הדלתאז. הלב שלי דפק במהירות.
״אמבר!״ צעקתי והתקדמתי לבית שלהם. היא לא יכולה ללכת לי ככה, לא יכולה.
״דניאל״ שאנון פתחה לי את הדלת. שיט, אלוהים לא יכלת לתת לי עשרים דקות עם אמבר? ברגע שהיא רצה חצי מהלב שלי רץ איתה.
״היי״ אמרתי במהירות.
״הכל בסדר?״ היא שאלה.
״לא. אני צריך להיכנס״ אמרתי וניסיתי לעבור אותה, אבל היא לא נתנה לי.
״דניאל אתה מרגיש טוב? אתה מזיע״ היא אמרה. הסתכלתי עליה.
״לא משנה״ אמרתי ובלעתי רוק. היא תפסה ביד שלי שנייה לפני שעשיתי פרסה.
״אתה רוצה להיכנס לחדר?״ היא שאלה. נאנחתי.
״אין לי חשק שאנון, נדבר״ אמרתי והלכתי משם.

התעוררתי בבוקר, וירדתי למטה לכולם.
״בוק..״
״למה לא אמרת לי שהחדשה זאת אמבר?״ אמרתי בעצבנות וחנקתי את ג׳וש.
״דניאל, תירגע״ כולם אמרו והתקדמו אלינו.
״חשבתי שאתה יודע״ הוא אמר בקושי. הזזתי את היד ממנו.
״קיבינימט״ מלמלתי והתקדמתי למקרר אלכוהול, לבוא מתודלק ללימודים זה הכי טוב.
״אתה מכיר את האמבר הזאת?״ דין שאל אותי, וכולם הקשיבו. הסתובבתי ופתחתי בקבוק.
״סטוץ של פעם״ אמרתי ויצאתי מהבית. שקרן בן שקרן, היו רוצים שזה יהיה סטוץ.
בפעם הבאה שאני רואה אותה אני מתאפק. אני רוצה לשמוע הכל, לדעת הכל, לנשק הכל. היא נבהלה שקפצתי עליה, בפעם האחרונה שראינו אחד את השנייה צרחתי את החיים עליה. היא פאקינג פה קיבינימט!
נייתן יודע?
קראתי בפלאפון על הקורסים שיש בקולג׳. היא בטח בכימיה, היא מתה על כימיה.
בן זונה, נייתן בכימיה.
עברתי במסדרון, וראיתי את נייתן על הלוקרים עם שיי ועוד כמה דפוקים.
״אני צריך לדבר איתך״ אמרתי ודפקתי על הלוקר שליד הראש שלו. שיי הסתכלה עליי.
״עם נייתן?״ היא שאלה והרימה גבה. נייתן הסתכל עליי ושתק. הוא יודע הבן זונה, והוא לא טורח לספר לי.
״בוא החוצה״ הוא אמר. הסתכלתי על השעון.
״איזה כיף לי, נייתן מבריז מכימיה בשבילי״ אמרתי בעצבנות כשישבנו על השולחן בחוץ.
״לאחרונה כימיה פתאום נהיה פי שתיים יותר שווה אה?״ שאלתי בעצבנות.
״פגשת אותה״ הוא מלמל ונשען אחורה.
״פגשתי. אתה בטח כבר הספקת להרעיל אותה״ אמרתי.
״לא הרעלתי ולא שום דבר..״
״ממתי אתה יודע שהיא פה?״ שאלתי.
״אחרי המסיבה שלך ושל הזכרי בטא שלך״ הוא אמר. היא הייתה שם. ידעתי, זה סימן מאלוהים.
״ולא חשבת לספר?״ הרמתי את הקול.
״תקשיב טוב דניאל, אני לא חייב לך שום דבר. הבחורה הזאת יכולה להחליט בשביל עצמה, היא גדולה מספיק. אם היא הייתה רוצה לראות אותך היא הייתה רואה״ הוא אמר ונעמד.
״אתה עם שאנון ואתה ככה מגן על אמבר?״ אמרתי.
״אצלי אמבר זה מעל הכל״ הוא אמר. כל מילה שלו מקרבת את הכאפה לפרצוף שלו יותר ויותר.
״אצלך זה לא ככה״ הוא אמר. נעמדתי.
״אתה יודע מה מעל הלחי שלך?״ שאלתי במהירות.
״מה?״ הוא שאל, ודפקתי לו בוקס. הוא נפל על השולחן ודחף אותו אחורה.
״בחיים לא תאהב את אמבר כמו שאני אוהב. תתרחק ממנה.״ אמרתי בעצבנות ועפתי משם לפני שהוא יכול לדבר.

מנקודת המבט של אמבר-
״הכל בסדר אמבר?״ רבקה שאלה אותי.
״כן״ אמרתי וחזרתי לתוך השיעור. אני לא מסוגלת להתרכז. אני פגשתי את דניאל, אני לא מסוגלת לצאת מזה. המבט שלו, הוא כל כך היה חסר לי. המגע שלו, הריח שלו, העיניים הכחולות שלו, השיער היפה שלו, העור שלו..
-״מה זה האיחור הזה נייתן?״ רבקה שאלה וקטעה את המחשבות הנעימות ששכחתי מהן בשנה האחרונה.. או לפחות ניסיתי.
״לא התעוררתי״ הוא אמר והתקדם אליי. הוא התיישב, ואז ראיתי את הרקה שלו.
״נייתן מה זה?״ לחשתי לו.
״כלום״ הוא אמר ונשען אחורה עם הכיסא.
״יורד לך דם. כלום זה לא״ אמרתי בלחץ. הוא הסתכל עליי.
״דיברתם?״ שאלתי, מרגישה את הלב שלי דופק.
״כן״ הוא אמר וחזר ללוח. נאנחתי והסתכלתי על הלוח. איך אפשר להתרכז ככה?

בערב, הלכתי לבית של הבטאז. הבנתי שהוא נמצא שם, וקיוויתי שהוא יפתח לי את הדלת.
״היי״ בחור פתח את הדלת ואמר לי בחיוך.
״היי״ אמרתי.
״דניאל כאן?״ שאלתי.
״אפשר לשאול שאלה?״ הוא שאל. שתקתי.
״את באמת סטוץ של דניאל מפעם?״ הוא שאל. הרמתי גבה.
״עזוב אותה דין״ שמעתי את הקול של דניאל, וראיתי אותו יורד מהמדרגות.
״נעים להכיר״ דין אמר בחיוך ויצא החוצה. נשארתי עומדת בפתח הדלת, מחכה שהוא ידבר.
״כנסי״ הוא אמר. נכנסתי, והוא סגר את הדלת.
״אפשר לדבר קצת?״ שאלתי. הוא הסתכל למעלה, ושתי בחורות ירדו למטה בחיוך.
״ביי דני״ הן אמרו ביחד ויצאו מהבית. נשמתי עמוק, יודעת בבטחה מאיזה חדר הן יצאו. הוא הסתכל עליי.
״שכחת שאני חדשה? אתה צריך ללוות אותי לחדר שלך״ אמרתי בחיוך. הוא הנהן בחצי חיוך.
״הכי למעלה״ הוא אמר ונגע בגב שלי. נעצרתי. הוא התרחק, ועלינו למעלה.
״אז אתה המנהיג של בטא״ אמרתי והתיישבתי על אחד הכיסאות שבחדר שלו. ״הייתי צריכה לנחש״ גיחכתי. אלפא ובטא מתחרות, נייתן המנהיג של אלפא.. אחד ועוד אחד. יצאתי מטומטמת.
הוא התיישב על המיטה. קירבתי את הכיסא אל המיטה וישבתי מולו, הברכיים שלנו נפגשות.
״איך היה באיטליה?״ הוא שאל בשקט עם קול שבור.
״מצד אחד כיף, מצד שני לא״ אמרתי בשקט, לא יכולה להוריד את העיניים ממנו. הוא פה מולי, זה מטורף.
״למה לא כיף? אומרים שאיטלקים יודעים לזיין״ הוא אמר. חייכתי.
״החיוך הזה אומר שאת כבר יודעת את זה?״ הוא שאל בעצבנות. הוא לא יודע שהוא היה והוא יהיה תמיד הבחור הכי טוב בכל מה שקשור לאהבה פיזית? יש לו פאק במנטלית.
״אני הבנתי שכולם קוראים לך ׳המלך׳״ צחקתי. הוא חייך.
״מה מצחיק אותך בזה? אני לא מלך?״ הוא שאל בחיוך.
״בטח דני, מה שעושה לך טוב״ צחקתי. הוא חייך ומחק את החיוך. אמרתי דני.
״דני..״ מישהו פתח את הדלת, ודניאל זרק איזה ספר על הדלת, וטרק אותה. חייכתי.
״סוף סוף אתה משתמש בספר למטרה כלשהי״ אמרתי בחיוך.
״זה לא יפה לצחוק על מטומטם״ הוא אמר.
״אתה לא מטומטם״ אמרתי. ״פשוט חסרה לך קצת השכלה״ הוספתי.
״מצחיקה״ הוא אמר בחיוך.
״מאוד״ צחקתי. הסתכלתי למטה, וראיתי ששתי הרגליים שלי מוקפות על ידי רגליו. הסתכלתי בחזרה אליו והתרחקתי קצת עם הכיסא.
״אל תתרחקי״ הוא אמר בחצי חיוך.
״דניאל..״
״הלכת לי לשנה, זה קשה״ הוא אמר וקירב את הכיסא שלי. נתתי לו לקרב אותי, אני לא עומדת בפניו.
״אני פה.. אני פה כדי ללמוד״ אמרתי בשקט, מנסה להתאפק לא להתרגש מהליטופים שלו. הוא ליטף כל איבר בגוף שלי, והעביר בי צמרמורת.
״אני מתגעגע אמ״ הוא אמר בשקט וליטף את השפתיים שלי. עצמתי את העיניים, מתענגת על המגע שלו.
״דניאל, יש ..״ בחור נכנס לחדר של דניאל, ונעצר כשראה אותנו. דניאל הזיז את האצבע שלו מפי והסתכל עליו.
״סליחה על ההפרעה״ הבחור אמר בחיוך.
״סגור את הדלת, ותגיד לכולם לא להפריע לי״ דניאל אמר.
״בכיף אחי״ הבחור אמר ויצא מהחדר. דניאל נאנח והסתכל עליי.
״החיים קשים כשאתה מנהיג?״ שאלתי בחיוך.
״החיים קשים בכללי״ הוא אמר. הפלאפון שלי צלצל. הוצאתי אותו מהכיס והסתכלתי על הצג.
״שאנון״ אמרתי. הוא הסתכל עליי.
״אל תגידי שאת כאן״ הוא אמר. הנהנתי ועניתי.
״היי שיי״ אמרתי.
״אמ, איפה את? רציתי לרדת לים עם הפרטנרית שלי״ היא אמרה.
״אני יצאתי להסתכל על האזור, אני עוד חמש דקות בלובי״ אמרתי והסתכלתי על דניאל.
״טוב, מחכה לך״ היא אמרה. ניתקתי את השיחה והנחתי את הפלאפון על השידה.
״אני.. צריכה ללכת״ אמרתי בשקט ונעמדתי, וגם הוא נעמד. עמדנו צמוד אחד לשנייה. הוא הסתכל עליי, ואני עליו.
״ביי״ לחשתי, לקחתי את הפלאפון והלכתי. כמעט ונשארתי שם ללילה. גאה בעצמי שהחזקתי את עצמי.

מנקודת המבט של דניאל-
היא יצאה מהחדר, ונשכבתי על המיטה. כמה זמן לא הרגשתי שחם לי ואני חייב לנשק אותה כדי שיהיה נעים. הפעלתן הגדול שלי למטה דפק עמידה ברגע שעמדנו צמודים, והוא לא מוכן לחזור לרגיעה.
פתחתי את המגירה, והסתכלתי על תמונה שלי ושלה מהסקס הראשון שלנו בים. הכנתי לה פיקניק, רציתי להוכיח לה שאני יכול להיות רומנטיקן.. מדורה קטנה, ולילה גדול.
בבוקר שלמחרת היא העירה אותי בבוקר עם דלי מלא במים קרים. כעסתי ובנשיקה אחת נעימה היא החזירה את הבוקר לבוקר מצוין. אני כל כך צריך אותה בחזרה בחיים שלי.

בערך בשתיים בלילה, הפלאפון שלי צלצל. שיי מתקשרת.
״אני מסמפת אותך הרבה יותר כשאת מתקשרת בשעות נורמליות״ מלמלתי.
״אני רוצה אותך, אני יכולה לבוא?״ היא שאלה. נזכרתי באמבר, שאחת הסיבות לבלאגן שהיה בינינו היו בחורות אחרות. אבל היא לא איתי עכשיו, ועד אז.. אני צריך מישהי שתשמור על הבחור שלמטה עירני.
״כן״ אמרתי, והיא ניתקה.
״אלוהים..״ מלמלתי ונעמדתי. אם אמבר לא הייתה פה, עוד שנה ככה הייתי יכול להרגיש משהו אמיתי לשאנון, חוץ ממשיכה. אבל אמבר פה, ואין מה לעשות, אני מכור אליה.
הדלת שלי נפתחה אחרי חמש דקות. שאנון התקדמה אליי ונישקה אותי. השכבתי אותה על המיטה, מוריד את המכנס שלה בזמן שהא מורידה את הגופייה שלי.
״אתה יודע שאתה הכי טוב בזה נכון?״ היא לחשה כשהורדתי את החוטיני שלה.
״אני מקווה״ אמרתי בחיוך ונישקתי אותה.
היא התחילה להרעיש. הנחתי את היד שלי על הפה שלה.
״בשקט״ לחשתי בחיוך. היא נשכה את השפתיים שלה, ונישקתי אותה.