׳אף אחת לא תתפוס את המקום שלי בלב שלך׳- פרק 5-

פרק 5-
מנקודת המבט של בועז-
הגעתי לבית ספר. רציתי לראות את דניאל וללכת. אני מכור, מודה. צריך לראות אותה כמה שיותר.
היא ישבה בשולחן האחרון, מקשיבה לכל מילה של המורה. איך יכול להיות שהיא מחרמנת אותי עוד יותר בתור תלמידה טובה איךך
״שב בועז״ מנחם המורה להיסטוריה אמר. זקן מת, מפתיע שהוא ראה שזה אני.
״יושב״ אמרתי והלכתי אל דניאל.
״בוקר טוב״ אמרתי לה.
״שתים עשרה וחצי בצהריים״ היא אמרה.
״פעם היית עונה בוקר טוב״ מלמלתי.
״פעם״ היא אמרה והסתכלה עליי. קיבינימט, היא לא מרגישה אליי כלום? לא רוצה אותי?
באמת הייתי זיון בשבילה. עוד אחד לאוסף.
״דניאל״ קראתי לה
״מה?״ היא שאלה בלי להוריד תעיניים מהלוח.
״תעני לי תשובה מהלב טוב?״ שאלתי והסתכלתי עליה. כמה יופי בבן אדם אחד
״דבר״ היא אמרה והתחילה לכתוב את מה שמנחם אומר.
״כלום לא הולך לקרות בינינו?״ שאלתי. אםהיא הייתה שואלת אותי הייתי תופס בתחת שלה ועף למקום שעשינו את זה בפעם הראשונה, מלון בתל אביב אחרי נשף פורים של כיתה ט׳.
״מה.. מה היה המשפט האחרון?״ היא התעלמה ממני ושאלה את מנחם.
״שום משפט ושום בטיח סתכלי עליי״ אמרתי בעצבנות ותפסתי בפנים שלה. היא הפילה את העיפרון על הרצפה.
״ברגע שתגידי לי שבא לך שיקרה משהו הוא יקרה״ אמרתי, מנסה להתאפק לא לנשק את השפתיים שלה.
״בועז ודניאל החוצה!״ מנחם צעק. דניאל השתחררה ממני והסתכלה עליו.
״אני לא עשיתי כלום המורה״ היא אמרה. רק מזה שהיא אמרה המורה הוא התחיל להסמיק. אני נהייתי מסטול מהמבט שלה.
״בועז, למנהלת״ הוא אמר.
״בכיף״ אמרתי, לקחתי את התיק ויצאתי משם. היא לא רוצה אותי.

מנודת המבט של דניאל-
למה הוא חייב למשוך אותי כל כך למה?!?
דניאל, אני גאה בך. לא נישקת אותו, לא הלכתם שניכם לשום מקום לעשות כת הדבר שאת הכי אוהבת עם הבן אדם שאת הכי אוהבת, נשארת והקשבת למורה.
סתומה.
את ביב׳, מותר לך לעשות את זה, את גם רווקה.
אבל עם בועז זה תמיד פוגע במישהו. אני צריכה להפסיק לראות אותו, אני צריכה לבקש ממנו לעבור כיתה או משהו, בשבילי.
יצאתי מבית הספר. אמא שלי פעם ראשונה מהשבועיים וחצי שאנחנו כאן הסכימה לי ללכת ברגל הביתה. אני מבינה למה היא לא סומכת עליי, מותר לה. בכנות, אני לא הייתי סומכת על עצמי אחרי העבר המתוסבך שלי.
התקדמתי למעבר חצייה, ונעצרה לידי מכונית.
״היי״ האח של מאיה פתח את החלון ואמר לי. נעצרתי וחייכתי.
״היי״
״תגידי, את יודעת אם מאיה כבר יצאה?״ הוא שאל.
״היא סיימה לפני שעתיים״ גיחכתי.
״וואלה״ הוא מלמל.
״ביקשו ממני לתת לה טרמפ הביתה, אבל אם היא לא כאן..״
״אני אשמח״ קטעתי אותו בחיוך. הוא חייך. פתחתי את הדלת ונכנסתי למושב שלידו.

״איפה אתה משרת?״ שאלתי אותו.
״גולני״ הוא אמר.
״ואיך נתנו לך חופש?״ שאלתי בחיוך.
״שכבתי עם המפקדת״ הוא אמר. אז מסתבר שהוא מגעיל
״צוחק, יש לי מפקד״ הוא אמר בחיוך. ״אבא שלנו לא במצב הכי טוב ונתנו לי לבקר אותו״ הוא אמר.
״אה״ מלמלתי.
״אבל הוא חזק, יומיים והוא רץ מרתון כאילו הוא בגילי״ הוא אמר בחיוך.
״בן כמה אתה?״ שאלתי.
״תשע עשרה״ הוא ענה והסתכל עליי.
״את שמונה עשרה ככה לא?״ הוא שאל.
״עוד מעט, כן״ אמרתי.
״איך אמרת שקוראים לך?״ הוא שאל.
״דניאל״ אמרתי.
״גיא״ הוא אמר בחיוך, ונעצר ליד הבית שלי.
״אחלה בית״ הוא אמר והסתכל החוצה.
״טוב, תודה רבה״ אמרתי בחיוך ופתחתי את הדלת.
״בכיף״ הוא אמר והסתכל עליי.
״ביי״ חייכתי וסגרתי את הדלת. הוא נופף ונסע. נשמתי עמוק ונכנסתי הביתה.