׳אף אחת לא תתפוס את המקום שלי בלב שלך׳- פרק 8-

פרק 8-
מנקודת המבט של בועז-
ישבתי בשיעור. נראה לי זה היסטוריה, רשום הרבה על הלוח. דניאל ישבה לידי ולא הפסיקה לרשום את הדברים שרבקה אומרת.
ידידה, מה זה ידידה? אין אצלי ידידות. ידידה אצלי זה מישהי שאמא רואה בערב ונעלמת בבוקר. דניאל לא תהיה ידידה שלי, מה אני מזיין תשכל
אבל אני חייב את זה בשבילה. תאמת, אני חייב את זה בשביל עצמי. אין סיכוי שאני אוכל לחיות בלי שהיא תהיה לידי כל הזמן, אני צריך שהיא תהיה פה, עם הריח הזה והחיוך הזה והמבט הזה והגוף הזה .. יא ראבי
״דני״ קראתי לה.
״אל״ הוספתי. היא הסתכלה עליי.
״מה?״
״בא לך ללמוד יחד?״ שאלתי.
״מה זאת אומרת?״ היא גיחכה. מטומטם, ללמוד? כאילו שהיא תקנה את זה
״יעני.. נו יש מבחן לא?״
״כן״ היא צחקה ״אבל מה זה קשור אליך?״
״בא לי ללמוד אליו, ואת חכמה״ אמרתי בחיוך. טמבל
״בועז, ללמוד להיסטוריה? באמת?״ היא חייכה.
״דהרי ופלג, שקט שם בסוף״ רבקה אמרה.
״נו״ אמרתי לדניאל שחזרה לכתוב
״לא יודעת אם זה מתאים״ היא אמרה.
״רק אני ואתה? זה קצת..״
״אני אביא מישהי״ אמרתי. היא הסתכלה עליי ושתקה.
״נו דני, חשבתי שאנחנו ידידים וזה בסדר לא?״ שאלתי.
״אבל תביא מישהי שאכפת לה מלימודים אוקיי?״ היא אמרה בחיוך.
״מבטיח״ אמרתי בחיוך. היה צלצול, והיא קמה.
״שמונה בקפה הרגיל?״ היא שאלה בחיוך. הרגיל.. בבית קפה שהתאהבתי בה.
״בכיף״ אמרתי. היא חייכה והלכה.

מנקודת המבט של דניאל-
הגעתי לבית קפה של פעם, פעם ראשונה שאני הולכת אליו מאז שחזרתי. מאיה וגיא בחו״ל, בטיול שורשים בלא יודעת איפה, וממש משעמם לי. משעמם לי ברמה שאני מסכימה ללמוד עם בועז. ובאמת ללמוד. לא יקרה שום דבר בערב הזה, לפחות לא בינינו.
״היי״ אמרתי לו בחיוך כשראיתי אותו יושב לבד ליד שולחן, מדפדף בפלאפון. הוא הרים את המבט אליי וחייך.
״אהלן״ הוא החזיר. התיישבתי.
״השולחן אה?״ מלמלתי בשקט. זה השולחן שהיינו יושבים בו, כולנו. לא יודעת איך ישבנו כולם מסביב שולחן של ארבעה אבל כן, זה זה.
״מזכיר לך ימים טובים?״ הוא שאל בחיוך. כן, גם אחרי שישבנו בשולחן הזה נטשנו את כולם והלכנו לכל מקום אפשרי כדי לעשות את ׳זה׳. כל פעם זה היה הפעם הכי מדהימה שלי.
״איפה הבחורה שאמרת שאתה מביא?״ שאלתי, מנסה להעביר את המחשבות הסוטות שלי ממוחי.
״היא תבוא״ הוא אמר והסתכל עליי.
״היא חברה, ידידה..״
״מישהי שאני ׳מבלה׳ איתה״ הוא אמר בחיוך שובב. גלגלתי עיניים.
״מתי תתבגר בועז?״ שאלתי בשקט וברצינות, קצת בדאגה.
״להתבגר בשבילך זה להפוך לבן אדם שלא נהנה בחיים? כי אם כן אז זה לא יקרה״ הוא אמר.
״אתה בן שמונה עשרה ואף פעם לא הייתה לך מישהי רצינית״ אמרתי.
״הייתה״ הוא אמר בשקט. סתומה.
״זאת?״ שאלתי והסתכלתי על בלונדינית שמתקרבת אלינו. הוא הסתכל.
״כן״ הוא אמר בחצי חיוך, שמיד נמחק.
״זין..״ הוא מלמל והסתכל למקום אחר. הסתובבתי. ראיתי עוד בחורה שמתקרבת אלינו.
״מי זאת?״ שאלתי.
״עוד בחורה שאני ׳מבלה׳ איתה״ הוא מלמל.
״אוי״ גיחכתי.
״היי״ הן אמרו ביחד.
״היי״ אמרתי להן בחיוך.
״מה אתם עושים?״ השחרחורת שאלה בחיוך והסתכלה על בועז.
״מחר מבחן בהיסטוריה״ הבלונדינית אמרה לה.
״אפשר להצטרף?״ השחרחורת שאלה .
״בטח״ בועז אמר, והן התיישבו. מביך בצורה לא הגיונית.
״טוב, לומדים?״ שאלתי בחיוך את שלושתם, מנסה להעביר נושא.
״בכיף״ בועז אמר והסתכל על הספר.

**

״..כל המהפכה נפלה ב..״
״אני הולך להביא שתייה״ בועז קטע אותי כשהגענו למהפכה הצרפתית, וקם.
״בועז״ אמרתי בעצבנות. מה נראה לו שהוא משאיר אותי איתן?
״שנייה״ הוא אמר והלך. אוף. חייכתי והסתכלתי עליהן.
״אתם לא חזרתם או משהו נכון?״ השחרחורת שאלה אותי.
״לא היינו ביחד אף פעם״ אמרתי.
״פעם היה לכם קטע רציני לא?״ הבלונדינית שאלה.
״קטע ממש לא רציני, והוא נשכח לגמרי״ אמרתי.
״איך אפשר לשכוח קטע עם בחור עם תחת כזה״ הבלונדינית הסתכלה עליו ונשכה את השפתיים שלה.
״מניסיון, אי אפשר לשכוח״ השחרחורת אמרה. פתחתי עיניים וכחכחתי בגרון. אני רואה לאן זה ממשיך.
״היו לו הרבה רציניות או שאני הראשונה שלו?״ הבלונדינית שאלה אותי.
״אה..״
״מה זאת אומרת?״ השחרחורת שאלה.
״מה מה זאת אומרת?״ הבלונדינית שאלה.
״את..״
״וואי לוקח לו המון זמן להביא שתייה״ אמרתי במהירות.
״אני אבדוק מה איתו״ אמרתי בחיוך, לקחתי את התיק שלי וברחתי לבועז.
״לאן זה הגיע?״
״עוד שנייה המילקשייק של השחרחורת בתוך החזייה של הבלונדינית אחרי שהבלונדינית תכניס לה צ׳יפס לחולצה״ אמרתי במהירות.
״טוב, אני בורח״ הוא אמר.
״לא בועז אבל הבטחת לי שנתכונן!״ אמרתי בעצבנות. הוא נאנח.
״טוב, בא לך אצלי?״ הוא שאל. גיחכתי. אצלו זה לא ייגמר טוב.
״יש לי אחלה רעיון למקום שקט ונעים״ אמרתי.
״אז יאללה״ הוא אמר.
״אבל מה איתן?״ שאלתי. הוא הסתכל עליהן.
״בא לך ללמוד?״ הוא שאל. הנהנתי.
״אז בלי שאלות מיותרות״ הוא אמר, וברחנו משם.

״מה זה המקום הזה?״ הוא שאל אותי כשעמדנו מול הספרייה של העיר. הסתכלתי עליו
״הספרייה העירונית״ אמרתי בתדהמה. הוא הסתכל עליי וחזר להסתכל על הספרייה
״תמיד יש פעם ראשונה..״ הוא מלמל ונכנס פנימה, ואני אחריו.
הסתכלתי על השעון. 00:49. אנחנו חייבים ללמוד. מזל שהספרייה הזאת פתוחה עשרים וארבע שעות ביממה.
״בוא נמצא מקום שקט״ אמרתי בשקט והסתכלתי עליו, מחייך לאיזה בחורה שישבה ליד אחד השולחנות.
״בועז״ אמרתי בעצבנות.
״מה?״ הוא שאל והסתכל עליי. תפסתי ביד שלו ולקחתי אותו לספה רחוקה, שישבה עליה רק בחורה מבוגרת אחת. התיישבנו לידה, היה קצת צפוף.
״טוב, בוא נתחיל״ מלמלתי ופתחתי את הספר, והוצאתי מהתיק עט.
״אוקיי״ הוא אמר.
״שקט״ מלמלו מסביבנו.
״שקט בועז״ אמרתי בשקט. העט החליק מידי. הסתכלתי על המכנסיים של בועז. העט שכב על המפשעה שלו.
״אה..״
״אני אביא לך״ הוא מלמל והחזיק בעט. הלב לא הפסיק לדפוק. הוא הושיט לי את העט, ונגע בטעות בחזה שלי. קפצתי.
״סליחה״ הוא אמר. לקחתי ממנו את העט. הנהנתי ונעמדתי.
״חכה פה שנייה״ מלמלתי והלכתי לשירותים. זה קשה מדי.

חזרתי אליו, וראיתי שהוא נרדם. חייכתי.
״בועז״ קראתי לו. אמרו לי להיות בשקט מכל הצדדים. נאנחתי והתיישבתי לידו.
״בועז״ לחשתי והחזקתי בכתף שלו. הוא כזה חמוד כשהוא ישן. בלי לשים לב, חייכתי וליטפתי את פניו.
״מה קרה?״ הוא מלמל ופתח עיניים. הסמקתי ונעמדתי.
״הולכים״ אמרתי וכחכחתי בגרון. הוא נגע בלחי שלו ונעמד.
״תקשיב, זה לא ילך, וכבר אחד וחצי, אז בוא נפצל את הלמידה טוב?״ אמרתי והתקדמתי ליציאה, והוא אחריי.
״הבית שלך רחוק מפה״ הוא אמר.
״לא נורא, לא יזיק לי קצת כושר״ אמרתי בחיוך.
״לא בא לך שאני..״
״לא״ קטעתי אותו.
״טוב, ביי״ אמרתי בשקט. הוא נתן לי נשיקה בלחי.
״ביי של ידידים לא?״ הוא אמר בחיוך והלך.