׳אף אחת לא תתפוס את המקום שלי בלב שלך- פרק 2-

פרק 2-
מנקודת המבט של דניאל-
יצאתי בערב לריצה, תמיד טוב לשמור על כושר, במיוחד בריצה ליד הים. זה כל כך מרגיע אותי.. המוזיקה באוזניים, הגלים שמתנפצים ליד הרגליים והנשימות המהירות, פשוט להתנתק מהכל.
ברגע אחד של איבוד הריכוז, התנגשתי בגוף שרץ לקראתי. שנייה לפני שנפלתי לחול היד תפסה אותי. אני מכירה את היד השרירית הזאת.
״דני״ הוא אמר בשקט, לא עוזב את היד שלי. הורדתי את האוזניות ובלעתי רוק.
״בועז, היי״ אמרתי בשקט, מנסה להתחמק מהמבט שלו. הוא נהיה יותר חתיך מפעם, לא חשבתי שזה אפשרי.
״מה את עושה פה?״ הוא שאל. שיחררתי את היד שלי משלו.
״רצה״ אמרתי.
״פה בעיר״ הוא אמר
״חזרתי״ אמרתי בשקט.
״וזה אומר שאת..״
״לא. מה שהיה היה, הקדשתי שלוש שנים ארוכות בשביל לשכוח אות.. הכל. דף חדש, אוקיי?״ אמרתי הכל במהירות. חשבתי על הרגע הזה שלוש שנים והייתי חייבת להוציא הכל
״טוב״ הוא אמר. זהו?
״אני יכולה.. להמשיך לרוץ?״ שאלתי.
״תעשי מה שבא לך״ הוא אמר והלך משם. הכנסתי בחזרה את האוזניות לאוזניי וחזרתי לרוץ.

*

״היי חדשה״ שמעתי מאחוריי כשהייתי בלוקר שלי. סובבתי את הראש
״מה?״ שאלתי את הבחורה שהגזימה עם הסיליקון. אז מסתבר שאני ׳חדשה׳ בשביל חלק מהאנשים פה
״השמועות אומרות שאת פצצת מסיבות, אז רציתי ליידע אותך- מחר בעשר יש מסיבה שלמות של סוף הקיץ, אז..״
״לא תודה״ אמרתי וסגרתי את הלוקר. היא השתתקה
״את.. בטוחה?״
״בטוחה״ אמרתי.
״אוקיי..״ היא גיחכה והלכה. הסתובבתי לכיוון הכיתה, וקלטתי שעמדה מולי בחורה.
״לסרב להזמנה פרטית של דנה.. רק אנשים נדירים עושים את הצעד החכם הזה״ הבחורה אמרה
״זה לא אישית לבחורה, פשוט לא מתאים לי מסיבות״ אמרתי. מה אני מסבירה את עצמי בכלל?
״לבחורה? את לא מכירה אותה?״
״לא״ גיחכתי. החיוך נמחק לי ברגע שראיתי את בועז נכנס לבית ספר. הוא הגיע לבית ספר, זה מפתיע. הוא הסתכל עליי ועלה לקומה למעלה.
הבחורה הסתובבה אחורה, וחזרה אליי.
״מי את?״ היא שאלה.
״אני מאחרת״ אמרתי בחיוך של ׳באמא שלך, רדי לי מהווריד׳ ועפתי לכיתה.

מנקודת המבט של בועז-
נכנסתי לכיתה שנראה לי אני לומד בה. כן זאת זאת, מזהה את הדלת המפורקת.
״אתמול דניאל, היום אדון דהרי, הניסים מתעלים על עצמם מרגע לרגע״ סיגל, המורה הבת זונה שלא סובלת אותי, אמרה כשנכנסתי.
״אם בא לך שאני אצא אני בסדר עם זה סיגלי״ אמרתי בחיוך.
״המורה בשבילך. שב כבר״ היא אמרה וחזרה לחרא הזה שנקרא לימוד.
עלו לי העצבים בערך אחרי שלוש דקות, לא יכול לשבת בשיעור, בעייתי.
״טוב, זזתי״ אמרתי ונעמדתי. הדלת בול נפתחה, ודניאל נכנסה.
״לאן זה בועז?״ סיגל אמרה. עכשיו יש סיבה להישאר.
״בודק שאת עירנית״ אמרתי לה וחזרתי לשבת. הסתכלתי על דניאל, מה היא מתלבטת? שתבוא לשבת פה, אני לא אגע בה.
אני אשתדל.
״שבי״ אמרתי ומשכתי כיסא לידי.
״לא בטוחה שזה הכי טוב״ היא אמרה בשקט.
״אני לא אגע בך דני״ אמרתי.
״דניאל.״ היא אמרה והתיישבה. הריח שלה אלוהים, זה נורמלי להתגעגע ככה?
״שמעתי שאת לא באה למסיבה מחר״ אמרתי והסתכלתי עליה.
״נכון״
״למה?״ שאלתי. היא הסתכלה עליי
״לא בא לי״ היא אמרה והתחילה להעתיק מהלוח.
״אל תזייני תשכל דני, את הולכת להעתיק עכשיו?״ גיחכתי
״זה דניאל, בועז״ היא אמרה בעצבנות. ״אין לך את הפריבילגיה לקרוא לי דני אוקיי?״ . פריבילגיה? מה נסגר איתה?
״השתנית״ אמרתי. היא התעלמה ממני
״לא שינוי מוצלח״ אמרתי, לקחתי תתיק ויצאתי מהכיתה.