איך לפעמים החיים נדמים לי כחסרי משמעות
איך לפעמים אני חושבת "אולי כדאי למות".
ולא, זה לא בגלל שרע לי. אני פשוט חושבת שהחיים חסרי משמעות. לפחות שלי. אני מרגישה שעצם זה שאני חוזרת על אותה פעולה כמה פעמים זה בזבוז, שמספיק שעשיתי את זה פעם אחת והגיע הזמן לקחת עוד סיכון. נדמה לי שכל מה שאני עושה הוא כאין וכאפס לעומת מה שאני יכולה לעשות. עצם זה שאני נהנית במקום ללמוד ולהתנסות זו פשוט בושה וחרפה. זה מוזר, אבל אני פשוט חושבת שאני לא לוקחת את החיים לדברים רציניים, שיש הרבה דברים שעושים פעם אחת בחיים ואני מפספסת. כשאני הולכת בלילה למיטה לישון, אני מרגישה משועממת, כאילו לא הספקתי הכל. אני שונאת את עצמי על שאני יותר זמן במחשב, כי זה גוזל ממני קריאה. פעם סיימתי ספר של 500 ומשהו עמודים בשלושה ימים, כיום לוקח לי לפחות שבוע לסיים ספר של 300 ומשהו עמודים. אני חושבת שהתדרדרתי, אבל אני לא בטוחה איך לשים לזה סוף ולחזור למצב שבו הייתי פעם. אני מרגישה שהזמן רץ אבל אני ממשיכה ללכת, אני עייפה מהבחירות המטומטמות שלי. אני רוצה לעשות משהו שיכניס לי תמריץ לחיות, שיעניק לי הרגשה שאני צודקת במעשיי ושאני מממשת את יכולותיי. אבל אני שוב פעם טועה ונופלת, ואני מרגישה שזה כבר חסר משמעות. שאין טעם. אני צריכה לשוב לקריאה, נדמה לי, ולמצוא לי עוד תחביבים. אולי זה יספק אותי ויגרום לי לחוש פחות כאילו אני עושה דברים חסרי משמעות. האמת, אני צריכה להכין רשימת קריאה, וכבר יש לי כמה ספרים לרשימה.. משעשע לראות איך זה עוזר לי לכתוב את כל זה. יותר קל לי להתבטא בכתיבה, כבר אמרתי?
תגובות (4)
זה בדיחה נכון:)???
בכל פעם שאת מתכוונת ללכת למחשב או הולכת אליו, תיזכרי בספר שאת קוראת ותשכנעי את עצמך לקרוא אותו, אולי אפילו אם תיזכרי בו את לא תצטרכי להשתכנע :)
תצאי קצת לטייל, אפילו ברחוב שלך :)
בחופש בדרך כלל כולם מדלגים מהמחשב לארוחת צהריים ולישון, ככה שזה לא צריך ממש להדאיג אותך, כי כולם ככה בחופש.. :)
חסוי:) – ממש לא.
nooni :) – תודה, אני אשתדל ^^
מורדים זה ספר מהמם!!
יש אותו לאחותי ואני לוקחת אותו איתי כשאני טסה..
התאהבתי במפוצלים♥
גם אני ממש מרגישה ככה אבל אין לי ספרים לקרוא למרות שאני ממש אוהבת לקרוא כי סגרו לנו את הספריה בסוכות כי מעבירים אותה מקום…
אבל ברגע שאני נכנסת לספר,אני כרגיל נכנסת חזק.
משבת בצהריים עד יום ראשון לא עזבתי אותו.
ההורים שלי תמיד צוחקים עליי כי אני הולכת ותוך כדי הליכה אני קוראת את הספר אני שותה והעיניים שלי קוראות.. ההורים שלי תמיד צוחקים ואומרים לי "המילים לא ימחקו מהדף. אל תדאגי" מהרגע שאני יודעת לקרוא טוב אני קוראת הרבה. פשוט מלא. אני לא יכולה בלי לקרוא. אני אפילו זוכרת את מה שכתוב על השלטים של הכפרים הערביים(אלא שכתובים בעברית כמובן)אני פשוט לא יכולה בלי לקרוא. לא מסוגלת.