בית ספר לערפדים פרק 27

אני יושבת בחצר בית הספר לידי אלכס, אדמונד, מאט, ומאייק.
מחכים שהלילה ירד והזדמנות להיכנס לשם תבוא.
יושבים בשקט בלי אף מילה, כולם בתוך המחשבות הלא ברורות שלהם.
"תראו מי חזר" אני שומעת את מאט אומר ומסתכל קדימה אני ואלכס הרמנו את הראש אדמונד מאייק הסתכלו לכיוון.
"החזירו אותו?" אלכס שאלה מופתעת.
"מה? מי זה?" אני שואלת לא מבינה.
"תלמיד שהעיפו לפני שהגעת לכאן.." אלכס אמרה בזלזול.
"למה העיפו אותו?"
"בגלל שהוא הרג…" היא התחילה לומר ועצרה באמצע בגלל סימן מאדמונד. אלכס הסתכלה עלי בפרצוף מבולבל ולא יודעת מה להגיד עכשיו. "לא חשוב..סתם היה ילד בעייתי"
"מה הוא עשה?" אני שואלת בגיחוך לא מבינה מה הבעיה להגיד לי.
אני מסתכלת לכיוון מאט ומאייק שבוהים בו. "מה הבעיה להגיד לי?!" אני אומרת מתחילה בכעס.
"הוא הרג בן אדם לפני שהגעת לכאן.." מאייק אמר בקול קריר ומתנשא. "יש לו אובססיה לדם של בני אדם..כדי שתתרחקי ממנו" הזהיר אותי וחייך.
"איפה זה קרה?" אני שואלת אחרי כמה שניות מופתעת. כולם שותקים ומאט מסתכל על אדמונד.
"ביער שהצלחת לפתוח את השער שם לראשונה..באותו לילה, כנראה." הוא אמר והסתכל עלי. נזכרתי באותו לילה שזה קרה ממש, ממש בהתחלה.
"הצרחה" אני ממלמלת לעצמי המומה כולי, ומקבלת צמרמורת. אלכס ישבה קרובה אלי והרגישה את זה.
"אלה את בסדר?" היא שואלת בדאגה.
"כן.." אני עונה במהירות מנסה להתעשת.
"איזה צרחה?" מאט שואל ומסתכל עלי.
"שמעתי צרחה באותו לילה והתחלתי לרוץ..נפלתי וכנראה אז פתחתי את השער, כי כשכבר התרוממתי הייתי בבית הספר" אני אומרת וחוזרת לעקרה תוך כדי. אני מעיפה מבט אל התלמיד ומפנה ממנו את המבט מהר.
"אתם חושבים שיחזירו אותו?" אלכס שואלת.
"לא יודע תשאלי אותו.." מאייק אומר בחיוך ונותן מבט לאחור.
כולנו מסתובבים אחריו ורואים את אותו תלמיד שהם הסתכלו עליו קודם, הוא עובר בחיוך אחד, אחד ועוצר בי, נהיה לי צמרמורת בכול הגוף. כולם קמים ואני אחריהם.
"אז…בון..חזרת?" אלכס שואלת בחצי חיוך.
"כנראה…" הוא אומר בקול שקט ולא מסיר את העיניים ממני. "ואת מי?" הוא שואל אותי בחיוך עדין.
"אלה" אני אומרת מנסה בקול יציב.
"אלה…יש לך ריח טוב" הוא אומר ולוקח צד לכיוון שלי.
"היי…" מאט פתאום היה מלפני אני לוקחת צד אחורה בבהלה. "רק חזרת..אל תקלקל את זה..חבל" מאט אמר.
הסתכלתי על בון מאחורי הכתף של מאט וראיתי אותו מסתכל עלי בחיוך ערמומי והולך.
"תודה.." אני אומרת למאט מבולבלת. הוא מסתובב אלי ונותן חיוך.
"אין רגע של שקט כאן אה?" אלכס אומרת. אני מסתכלת לשמיים ונושמת עמוק.
לחשוב שכול זה קורה סביבי תמיד, זה מייאש אותי.
"היי…לא ידעתי שיש כאן ציפורים" אני אומרת כשאני רואה כמה ציפורים בשמיים.
"כי אין כאן" אלכס אומרת ומסתכלת לכיוון וכולם אחריה.
"אז איך…"
"הם מדומינו" אני שומעת את מאייק לוחש ומסתכלת עליו. "הם מתכננים מתקפה אני בטוח..זה הדרך של היצורים האלה הם חכמים יותר ממה שנראה לכם…בשביל להשתלת על עולם הם מתאחדים יחד ומחסלים כול מה שבאותו עולם ואז חיים בו ונלחמים אחד נגד השני כדי לשרוד..אוכלים אחד את השני, נו…אתם יודעים טבע" מאייק אמר לפני שמישהו ישאל משהו.
"מה עושים?" שאלתי לחוצה.
"אני לא חושב שלסגור את הדלת יעצור כבר…הם פתחו שערים" מאייק אמר נראה בפעם הראשונה דואג.
"חייבים לספר את זה למנהל.." אלכס אמרה בהיסוס.
"ומה הוא יעשה?" שאלתי לא מבינה.
"יפנה את כולם מכן לפני שמישהו יפגע!" אלכס אמרה בטון מגעיל.
"ראינו את כולם נכנסים לתוך הבית ספר בפתאומיות הסתכלנו אחד על השני לא מבינים והלכנו איתם.
"גל.." אלכס אמרה פתאום ופנתה לאחת התלמידות. "מה קורה כאן?" היא שאלה ואנחנו מאחוריה.
"לא שמעתם?..המנהל מכנס את כול התלמידים לאולם הוא רוצה להגיד משהו חשוב… בקשר לתקיפה של אמילי ועוד כמה יצורים שתלמידים אמרו שראו כאן…אומרים שעומד להיות מלחמה וכנראה התלמידים התפנו מכאן" גל אמרה והסתכלה על כולנו מאחורי אלכס.
הסתכלנו אחד על השני לא יודעים מה לעשות מה להגיד. גל נתנה מבט אחרון והלכה לכיוון האולם.
"בואו…זה הזדמנות שלנו אולי לתקן את זה…" אדמונד אמר שהמשיך להסתכל על גל שהייתה כבר רחוקה ואז הפנה מבט אלינו.
"איך לתקן?" אלכס שאלה בקול חלש. כולנו שתקנו לכמה רגעים.
"לא טוב מה שהם עושים.." מאייק אמר פתאום חצי לחוץ. "היצורים האלו חכמים הם יודעים מתי לתקוף ואיפה..הם התקפו במקום שיש בו הרבה אנשים באותו זמן" הוא אמר ונשם חזק. "חייבים ללכת עכשיו!" הוא אמר והתקדם מהר לכיוון העולם וכולנו אחריו אחרי כמה צעדים היה פיצוץ אדיר וצעקות של תלמידים. נעמדנו במקום, אני קפאתי לא ידעתי מה לעשות. אחרי כמה רגעים ראיתי כמה מהיצורים האלה נלחמים בתלמידים.
"צריך לפתוח שערים..להוציא מכאן את התלמידים!" מאט אומר בלחץ.
לא! עם נפתח שערים היצורים האלו יגיעו גם לשם..אסור לעשות את זה, מסוכן מידי!" מאייק אמר ישירות למאט.
"אז מה עושים!?" שלאתי לחוצה.כולם שתקו הסתכלו אחד על השני, ומהצד ראינו תלמידים נלחמים על החיים שלהם. "נלחמים?" שאלתי לחוצה ומאייק הנהן בלי רצון. "מה לא! איך זה היה בדומינו? איך אנשים ברחו?" שאלתי פניתי למאייק.
"אני לא יודע..אני לא הייתי חלק מזה!" הצלחתי לראות את המורים מגנים על תלמידים בו זמנית, הכול נהיה מבולגן איך תוך רגע זה הפך למלחמה כאילו זה קורה כמו ביום יום.
"איך הם.."
"לימדו אותנו להיות מוכנים תמיד למצב של מלחמה… שיכולה לפרוץ תמיד למדנו את זה, מאייק אמר כנראה קרא את המחשבות שלי.
"תיזהרו!" אלכס אמרה בצעקה והסתכלתי לכיוון שהיא מסתכלת, היה שתי זאבים מולנו מוכנים לקפוץ.
"אחח.. חשבתי אני לא ארה את הזאבים האלו יותר בחיים!" אלכס אמרה וזינקה וכבר לא ראיתי אותה, ראיתי אותה נלחמת בזאב כמו חייה שנלחמת על חתיכת בשר.
אחרי כמה שניות גם מאייק זינק על הזאב השני והיה באותו צורה כמו אלכס.
"אלה תלכי מכאן עכשיו!" מאט צעק עלי פתאום.
"לא! מה פתאום אני עוזרת לכם!"
"אין מצב את חלשה מידי…את לא למדת מספיק!"
"ולאן אתה חושבת שאני אברח, החיות האלו נמצאים בכול מקום!"
הוא חשב קצת והסתכל עלי. "תלכי לאגם…תפתחי שער לכדור הארץ ואל תחזרי עד שאני יבוא"
"זה מסוכן מידי כמו שמאייק אמר…ואני לא יודעת לפתוח שערים לבד או לסגור" אני צועקת חזרה בגלל הרעשים מסביב
"פתחת בעבר…תתרכזי אני יודע שאת יכולה! תעשי אתה זה!"
"לא! זה לא יקרה אני נשארת פה!"
"אלה את רק תפריעי!"
"למה אתה כול כך דואג לי מאחרים למה!? מה אכפת לך!?" אני צועקת עליו יותר חזק.
הוא מסתכל עלי בפנים דואגות בפנים רחמים.
הצלחתי לרואת את אדמונד מזנק לידי בגלל עוד חייה לא ברורה שראה.
נשארנו רק אני ומאט אחד מול השני מסביב מלחמה, מאט מוכן לזינוק כול רגע ואני ממשיכה להסתכל עליו מחקה לתשובה.
"כי.." הוא אמר בקול חלש שהצלחתי לשמוע מעורפל. "כי..אני אוהב אותך" הוא אמר ופתחתי עיניים הייתי המומה חשבתי שלא שמעתי טוב הלב שלי דפק חזק כול כך וכול המהומה מסביב כבר לא הפריעה, שמעתי את הלב שלי יותר חזק מהרעשים מסביב, מהפיצוצים מסביב.
"לא..אתה לא! אתה אמרת שלא!"
"אני אומר הרבה דברים" הוא אמר והתקרב אלי.
אחרי כמה שניות ראיתי אותו עף לאחור בגלל זאב שתקף אותו והוא התחיל להילחם בו. "מאט!" צעקתי ישירות תוך כדי רפלקס. נשארת רק אני עומדת ומסתכלת על כולם, לא יודעת מה לעשות, לא מפסיקה לחשוב על מה שהוא אמר ולא מפסיקה לראות מה קורה מסביב, ולחשוב שהכול באשמתי. נתקפתי צמרמורת שלא יכולתי להשטלת עליה קפואה במקום לא יודעת מה לעשות מרגישה חסרת אונים וחסרת טועלת.