זאבים- האיש

החושך הכבד כיסה את כל היער הלילה, עד לרמה שאדם רגיל לא היה יכול לראות דבר ללא פנס או מקור אור כלשהו. האוויר נהיה יותר קר ככל שהחורף הזדרז לבוא, והדבר הוביל לכך שכמעט שום חיה לא יצאה החוצה; לצוד או לנדוד, זה לא היה משנה- ביער שררה תחושה כאילו שהוא ריק מחיות.
חוץ מהצחנה של הזאבים.
האיש הוריד את המשקפת שלו והכניס אותה לכיסו, מחזיר את הכפפות לידיו ויוצא החוצה ממכוניתו.
ריח זאבים היה לא הגיוני בעיניו, הרי שאין זאבים באזור שלהם, אך הריח שהיה בחלק הזה של היער היה שייך בברור לזאבים.
הוא פסע בשקט ככל שהצליח, נזהר שלא לדרוך על העלים והזרדים שהיו פזורים על הקרקע. מעיל הרוח שלו התנפנף סביבו בכל פעם שהרוח הקרה הצליפה בו, שורקת את שירה המצמרר באוזניו. הרוח היתה הדבר היחיד שהוא היה יכול לסמוך שלא תתקוף אותו, בעיקר כי עוד לא יצא לו להיתקל ברוח על טבעית.
בקרב כל הציידים, היער הזה קיבל שם בכל מה שנוגע לעל טבעי, "יער הצללים", והוא היה נחוש בדעתו כדי לגלות מדוע.
ידו הימנית כיסתה את צידו הימני של כיס מעילו, שם הוא אחסן את רובה החיצים הזעיר שלו. היו בו חיצי הרדמה, כמובן, כי ציד ביער הזה היה לא חוקי (לא שמה שהוא עושה עכשיו או החזקת חצי הרדמה זה חוקי). הוא לא היה יכול לדמיין את עצמו פוסע ביער ללא נשק כלשהו או משהו שייתן לו מעט ביטחון. הוא החזיק את הפנס שלו גבוה ועבר בין ענפי העץ הנמוכים שכמעט נכנסו בעיניו או באיבריו האחרים, תוך כדי הימנעות מנפילה אל בורות פתאומיים ונסתרים שצצו מידי פעם באדמה. הוא היה צייד מנוסה, והכיר את העמק הזה כבר כמה וכמה שנים, אך בכל זאת זו היתה הפעם הראשונה שהוא צד ביער הספציפי הזה.
באור יום היער וודאי נראה שונה, כמקום עליז ושמח, בלי שום סימן לכך שמשהו מסתתר בתוכו. מידי פעם היו צצות שמועות על אנשים שהיו נכנסים ליער ולא יוצאים, או על ריח לא מוכר של כל מיני חיות שהגיעו לאזור בעונת הנדידה.
הלילה כבר נהיה מאוחר, והוא בדיוק הגיע להחלטה שכדאי לו לסיים את היום ולחזור בלילה אחר, כשרעש של מפל מים הגיע לאוזניו. הוא עקב אחרי הרעש עד שהגיע אל שביל שנראה מסומן, ממש כאילו שמישהו סימן בכוונה את הדרך כדי שידע לחזור לאותו מקום. תוך כמה דקות הוא ראה אבן גדולה שמאחוריה נשפך לו מפל מים עצום. הוא לא האמין שמפל כזה התקיים בעמק שלהם במשך כל כך הרבה זמן (ומי יודע כמה שנים) ואף אחד לא שם לב או דיווח על כך. הצליל היה נקי כל כך והמים נראו כה טהורים, ממש כאילו אפשר לפצות פה ולשתות ישירות ממיי המפל. הוא היה מוקסם כל כך מהמראה שלפניו עד שכמעט ולא שם לב לדמות הישובה על האבן. זו היתה נערה, זה כל מה שהוא הצליח לראות. הוא לא הצליח לאמוד את גילה, משום מה, אך הוא כן זיהה את מבט הבהלה שהיה על פניה. משהו בו גרם לה לפחד, בדרך מעוותת מעט זה גרם לו להסתקרן. הוא עמד לעשות כמה צעדים כדי להתקרב אליה כשלפתע נשמעה ייללה עמוקה ברחבי היער. האיש כיסה את אוזניו מעוצמת הייללה ונסוג מעמדתו חזרה אל רכבו.
הוא עוד ישוב אל היער הזה ביום אחר.