ית ספר לערפדים פרק 16

השבוע עבר מהר לצערי, כול כך לא רציתי שיגיעה סוף השבוע.
מאט עוד לא הזמין אותי, ואני לא יזמין אותו.
ולאדמונד אני חייבת תשובה. אז אני מחכה עד הערב שמאט יעשה צעד ואולי יזמין אותי, אם לא כנראה שהלך לנשף אם אדמונד. אין לי בעיה עם זה, אין לי משהו נגדו זה פשוט…שאני מעדיפה את מאט.
אלכס ואדמונד עוזרים לכולם באולם שמתרחש בו הנשף,מאט כנראה באגם ואני יושבת כרגיל פה במדרגות של בית הספר שקועה בתוך עצמי.
אני מסתכלת סביב ובלי הפתעה כבר רואה את מאייק בוהה בי מהצד. אני קמה בעצבים והולכת אליו.
הוא זורח מחיוך ומפנה מבט קדימה.
"אוקי! מה הבעיות שלך?!" אני פונה אליו בעצבים אם הרבה תנועות ידיים.
"אמ…רגילים…רוצה לספר לי את הבעיות שלך?" הוא אומר ושואל רגוע בחיוך משועשע.
"אחח.. מה כול כך מעניין בי שאתה בוהה בי כול הזמן ככה?"
"לא..את לא כול כך מעניינת"
"אז מה אתה רוצה?"
"כלום מישהו פנה עליך?!"
"אוקי תקשיב לי ותקשיב לי טוב חתיכת שחצן אם אגו נפוח! אני לא יודעת מה אתה רוצה ממני וזה גם לא כול כך מעניין אותי, אבל אני שונאת שבוהים בי ככה בלי סיבה!" נתקעתי, יופי נפלא, לא ידעתי איך להמשיך.
"סיימת?"
"מה כן מעניין בי?" שאלתי בטון גבוה.
"המחשבות שלך" הוא אמר בחיוך גדול קפץ על הרגלים והלך.
"אתה..אתה קורא…" לפני ששמתי לב מאייק שם יד על הפה שלי והיה כול כך קרוב אלי. "אוקי..אוקי..שתקתי!" אמרתי במילים לא ברורות כשהיד שלו עדין על הפה שלי.
"יופי.." הוא אמר בטון מגעיל ופנה ללכת.
"רגע!!!" הלכתי אחריו קפואה מפחד מה הוא יודע.. "אתה..יודע..שאני.."
"אל תדאגי אני לא ייספר למאט" הוא אמר בחיוך. עכשיו הלב שלי כמעט נעצר לא חשבתי על זה בכלל חשבתי על משהו אחר. "אה..אני לא ייספר לאף אחד" הוא פרץ בצחוק קליל.
"אתה מבטיח?" שאלתי בקול חלש.
"מבטיח" הוא אמר ונשם עמוק. "את יודעת..את יכולה להתנגד לזה..שאני ישמע את המחשבות שלך..את תלמדי"
"איך?" שאלתי מייד.
"אמ..את צריכה להיות חזקה יותר ו..לשלוט יותר בכול הכוחות זה בא אם הזמן. לדוגמא את המחשבות של מאט אני לא מצליח לקרוא הוא חוסם אותם.."
"ואת המחשבות של אלכס?" אני שואלת ומשפילה מבט.
"אהא" הוא הנהן. "ברגע שהערפדים לא יודעים אם אני יכול לקרוא מחשבות או לא הם לא חוסמים אותם ככה שאני יכול לקרוא מחשבות של מי שאני רוצה"
"אז מאט יודע?"
"כן.."
"למה סיפרת לי?"
"בכול מקרה היית יודעת מתי שהו.."
"למה?איך אתה יודע?"
"סמכי עלי אני יודע.." נעצרתי במקום ולא המשכתי איתו, הסתובבתי והלכתי לכיוון החדר.
אני נכנסת לחדר ורואה את אדמונד. "אמ..מה אתה עושה כאן?" אני שואלת וסוגרת את הדלת אחרי.
"אמ..את חייבת לי עוד תשובה" הוא אומר בחיוך מבויש.
"כן..אני אשמח ללכת איתך לנשף" אני אומרת בחיוך מזויף ורואה את אדמונד זורח.
"אוקי..אמ..אוקי! יופי נפלא! לא ציפיתי שבאמת..לא חשוב…אני אלך עכשיו" הוא אומר נלהב ומפיל כמה דברים מהשולחן.
"אוקי..ביי" אני אומרת ומצחקקת. הוא יוצא מהחדר מהר וסוגר את הדלת.
אני מתיישבת על המיטה מיואשת מהכול, הבנתי לבד..הוא מאוהב בי..כנראה, אני מקווה שאני טועה אבל כנראה זה נכון. ואני אוהבת את מאט, ומאט..כמו בטון לא אוהב אף אחד, אני מקווה.
אני שומעת תקתוק בדלת. "כן?" אלכס נכנסת בחצי חיוך מבויש.
"אפשר?" היא שואלת בהיסוס.
"ברור" אני אומרת והיא באה לשבת לידי.
"שיחת בנות?" היא שואלת ובוחנת אותי.
"את ראשונה.." אני אומרת בחצי חיוך.
"ירד לי ממאייק.." היא אומרת ומשפילה מבט.ואני יישאר מזדקפת.
"ואוו זה טוב?"
"לא החלטתי עדיין..אני..עדיין אוהבת אותו אבל לא יקרה בנינו כלום, אני לא הסגנון שלו"
"אני מצטערת"
"זה בסדר..אני יכולה לחיות עם זה..זה לא שהוא היה אהבת חיי" היא אמרה בקול רועד. "מה אם מאט?"
היא שאלה פתאום.
"כלום..מה איתו?" אני שואלת ומשפילה מבט.
"באמת..אני לא מאמינה שלא סיפרת לי! הבנתי את זה לבד לא צריך כול כך הרבה רמזים.."
"מה זאת אומרת?" אני קוטעת אותה יישאר.
"איך שהוא בא את נראת כמו עגבנייה! כולך מסמיקה ואת הלב שלך אני חושבת שכול בית הספר שומע!"
"עד כדי כך?" אני שואלת לחוצה.
"לא..צחקתי.. זה היה כדי לבחון אותך, אבל הצלחתי" היא אומרת בחיוך גדול.
"אחח.. מעצבנת!"
"כי אני צודקת?" נשמתי עמוק ולא הגבתי.
"אם מי את הולכת לנשף?" שאלתי לבסוף להחליף נושא.
"הרי הזמין אותי..היחיד אז כנראה שאיתו"
"הרי?" אני שואלת בבלבול
"את ממש לא מכירה ילדים מהכיתה אה?"
"לא כול כך" אני מצחקקת.
"הרי..השקט הזה שתמיד יושב לבד בפינה ביישן, דיי מכוער" היא מוסיפה בצחוק. "הזה אם העניים בגוון ורוד" היא אומרת בייאוש.
"הבנתי" אני מצחקקת.
"את אם אדמונד?"
"כן.."
"טוב..אני צריכה להתקלח ולהתלבש וגם את! ניפגש בנשף" היא אומרת קמה מהמיטה ויוצאת.
התקלחתי מהר שמתי סקיני שחור וחולצה בגוון תכלת של המים, שרשרת ונעליים.
השיער הסתדר לי טובל מזלי, הסתכלתי רגע במראה לקחתי את הסוודר הלבן שלי ויצאתי.
אדמונד חייכה לי מחוץ לדלת, בג'ינס כחול כהה וחולצה לבנה וחיוך גדול. אני נותנת חצי חיוך מזויף ואנחנו הולכים לאולם מדברים על דברים קטנים שבראש שלי רק מחשבה אחת.מאט. אני רואה את מאט ומאייק בכניסה לאולם אף אחד מהם לא אם בת זוג, מאייק כרגיל בוחן אותי וניסיתי לחשוב על דברים לא חשובים, וכשחשבתי על זה הוא צחקק. עשיתי פרצוף של בוז והסתכלתי על מאט.
"ערב טוב" הוא אמר בחצי חיוך כשהתקרבנו.
"אין לכם בנות זוג?" שאלתי והסתכלתי על שניהם.
"לא" הם אמרו ביחד בחיוך וכולנו נכנסנו לאולם, המוזיקה כבר התחילה והרבה היו שם כבר. בפעם הראשונה או השנייה יכול להיות הרגשתי בבית ספר לערפדים, היה…אווירה כזאת.
שמענו קולות נפץ אחרי חצי שעה של ריקודים וזה כנראה מכוסות הזכוכית בשולחנות שהפילו.
הרוב התעלמו מזה וחלק הלכו לאסוף את השברים.
"אני הולכת לשתות" אני אומרת לאדמונד באוזן.
"את רוצה שאני יביא לך?"
"לא תודה.." אני אומרת והלכת לכיוון של השתייה דרכתי על כמה שברים בדרך וניסתי לעקוף.
"אלה!!" אני שומעת את אלכס שדוחפת אותי בטעות ומפילה לי את הצמיד מהיד.
"יופי אלכס" אני אומרת בחיוך.
"סורי" היא אומרת ומתכופפת ואני אחריה ואנחנו מחפשות את הצמיד.
"איך עד עכשיו?" אני שואלת אותה בזמן שאנחנו מחפשות.
"יכול להיות יותר טוב…אצלך?"
"כנ"ל" אני אומרת ורואה את הצמיד אני מושיטה יד.. "אחח" נחתכתי מזכוכית שהייתה לידו וירד לי דם.
אלכס לוקחת נשימה עמוקה וקמה מהר ואני אחריה אני רואה שכולם מסתכלים עלי פתאום וגם אלכס מסתכלת עלי בהלם.
אני בולעת רוק לא מבינה מה קורה…אני רואה פתאום את מאט ואדמונד קופצים לעברי ודוחפים אותי לקיר.
המוזיקה נעצרה. אני רואה את חלק מהערפדים סותמים את האף ויוצאים מהר וחלק מול אדמוד ומאט רוצים לקפוץ אליהם, שמסתירים אותי,וחלק רק מסתכלים עלי.בהלם.
"יורד לך דם?" מאט שאל פתאום וכיווץ את האף.
"כן..אני נחתכתי.." השתתקתי פתאום, הבנתי, יש ריח, כולם מריחים את הדם שלי..ו…
"יש כאן ריח של בן אדם!!!" אני שומעת את אחד הערפדים צועק ומסתכל עלי בעיניים תוקפות. שמתכונן לזינוק. אני רואה את מאט לוקח צעד אחורה ומצמיד אותי לקיר עוד יותר ומתכונן לזינוק.