כנפיים- לתחרות סיפורים

עלים בצבעים כתומים הציפו את הקרקע בדרך לארמון וגרמו לאדי להרגיש כמנגן על מפרטי אמא אדמה. הוא הרגיש שהוא נמצא בציור שמן שכולו נצבע בגוונים חמים פרט לציפורים לבנות שהתעופפו אי שם גבוה גבוה בשקיעה הזהובה.
לאחר ששומריה בדקו שאינו נושא נשק, שחררו אותו לשהות עם הנסיכה לבד בחדרה כפי שביקש. "שלום, יפיפייה" אמר. היא באמת הייתה אחת מהנשים היפות שהוא אי פעם ראה, העיניים שלה היו סגולות וכהות, מה שסתר את שיערה החיוור שהיה קלוע לצמה עבה מאחורי גבה. היא לבשה שמלה לבנה וקלילה שחשפה רגליים ארוכות וכפות רגליים יחפות קטנטנות. וכמובן- כנפיים לבנות ענקיות שדמו לכנפי הציפורים שראה כאשר נכנס לארמון. הכנפיים נוצרו בגלל כתר דמוי כנף שלבשה שהועבר מאם לבת מתי שאחת מהן נפטרה או מתי שוויתרו עליו מכוחות עצמן, לא ניתן היה להוריד את הכתר ללא רצונן של החובשות. הוא בחן את כנפיה הצחורות עד כאשר נזכר לסיבת בואו "אני צריך את הכנפיים שלך" דרש. כתגובה היא החלה לצחוק וביקשה ממנו בנימוס "לעוף מפה", בתגובה ענה לה אדי שאין לו כנפיים.
"ועכשיו, מה היא סיבת בואך האמיתית אדוני?" אמרה ותהתה היכן נימוסיו של הבחור הצעיר. "כמו שאמרתי, יפיפייה. אני צריך את הכנפיים שלך" היא חייכה את אותו חיוך לועג ושאלה מדוע שיצטרך את כנפיה ויותר מכל תהתה מדוע חשב הוא שתביא לו אותם. "תודה על ההתעניינות, הנסיכה קסנדרה. אני חייב לציין שאת האישה השלישית הכי יפה שראיתי בכל ימי חיי" אמר ברוגע. קסנדרה החלה לאבד את סבלנותה ותהתה מדוע הוא לא עונה על שאלותיה והיכן נימוסיו של האיש שאפילו לא ידעה את שמו. היא ראתה שהוא המתין, והניחה שהוא רוצה שתשאל מי הם שתי הראשונות וכך עשתה. "במקום השני נמצאת אשתי, לפחות כאשר הייתה עוד בין החיים ובמקום הראשון נמצאת בתי התינוקת, וייס" קסנדרה התעלמה מחוסר נימוס הבחור והחלה להסתקרן בסיפורו.
אצל נסיכה אחרת חשבה, הוא כבר היה מאבד את ראשו.
"טוב, קח אותם. זר משונה שאני אפילו לא יודעת את שמו" לעגה לו "וואו, זה עבד מהר משציפיתי" החזיר לה במלוא הרצינות. "עכשיו איפה הכנפיים שלי?"
קסני התאפקה מאוד לא לצחוק לו בפרצוף, אז היא החליטה לתת לו לבדר אותה "בוא תספר לי, בחור שאני לא יודעת את שמו, למה אני צריכה להעניק לך את הכנפיים שלי"
"קוראים לי אדי, והכנפיים הם לא לי הם לבתי היפה" אמר "ובכן, למה אני צריכה לתת את כנפי לבתך היפה בנשים?" תהתה "בתי נולדה ללא רגליים, וחשבתי… אם לא ללכת לפחות היא תוכל לעוף"
"לא חשבת שגם לאישה השלישית הכי יפה מגיע לעוף?"
"אני לא רואה אותך עפה"
"סליחה?!"
"זאת אומרת, תסתכלי על עצמך את נסיכה יפיפייה עם כנפיים ובמקום לעוף את מעדיפה לשבת בכיסא הנוחות שלך" הוא הסתכל על הכיסא עליו היא ישבה, כיסא זהוב שעליו מפוסלים פירות, חיות עיטורים ויצורים קסומים. נראה כי מפוסל על הכיסא גן עדן.
"אי פעם שאלת את עצמך אותה השאלה, אדון אדי? גם אתה יכול עוף לכל מקום שרק תרצה, ובכל זאת נשאר במקום" נזפה בו "לא אני לא. את רואה אני כאן, נלחם על המטרות שלי" הצהיר "שיקרתי. אין לי אישה מתה או בת נכה. את גם לא האישה השלישית הכי יפה, זאת אומרת אולי כן- אני פשוט לא נוהג לדרג נשים"
"נו, אז?" תהתה.
"נו אז?! את לא עשית כלום כדי לזכות בהן!" הוא ניסה לעצור את עצמו אך ללא הועיל "כלום! כל מה שעשית היה להיוולד במקום הנכון בזמן הנכון!"
"בוא איתי" היא קמה מהכיסא המוזהב שלה "אני רוצה להראות לך משהו"
לאחר זמן ממושך הגיעו השניים למקום מלוכלך כלשהו עם בקתה קטנה לידו. ליד הבקתה הוצבו עצים גבוהים עם עלים ענקיים וצהובים. כשהתקרבו יותר הבחינו בשני תאומות בנות שש או שבע.
לתאומה הראשונה היו שני צמות דקיקות בעובי של זרת והשיער של השנייה היה פזור.
"תראי אותי!" אמרה התאומה עם הצמות, היא החזיקה שני עלים שנפלו לפני האוזניים שלה "אני שדון!" התאומות צחקקו. התאומה השנייה לקחה שני עלים ושמה כל עלה של השד שאין לה "אני אמא!" היא צעקה והם צחקו ביחד.
"למה הבאת אותי לכאן?" הוא היה יכול לצפות בילדות משחקות גם מפתח ביתו. "אתה לא הבנת" היא נאנחה "בוא נמשיך"
הם התקדמו וראו חתונה עממית. החתן והכלה רקדו וסביבם היה מעגל של אנשים שלא הפסיקו לשיר ולחייך. כשהתקרבו אף יותר, ראו שהמאורסים לובשים בגדים פשוטים וכל הטקס היה בעצם שירה ריקוד ונשיקות. "קסנדרה, אני לא מבין. איך כל זה קשור לכנפיים שלך?"
"זה לא, זה קשור לכנפיים שלך, אדי" קרצה לו "אני לא מבין את הרמזים" נאנח.
"אתה יודע מה משותף לכל האנשים האלו אדי?" הפעם הוא הבין שזוהי שאלה רטורית "הם כולם שמחים" חייכה .
"אבל זה זמני. הילדות יגדלו והזוג יזדקן והשטויות האלו לא ישמחו אותם יותר" אמר אדי.
"הכל זמני, גם החיים שלך" הצהירה "למה את מספרת לי את המובן מאליו?"
"כנראה שזה לא מובן מאליו. כל האנשים האלו, מאושרים יותר ממני ואפילו אין להם כנפיים"
"נו, אז?" תהה
"נו אז?! אתה לא עשית כלום כדי לזכות בחיים האלה! אתה-" הוא עצר אותה "אני יודע לאן את מנסה להוביל"
"לא אתה לא!"
"לא?"
"לא!" נבחה עליו "מה שרציתי לומר בעצם אדי, זה שהחיים קצרים וחסרי משמעות. תהנה כל עוד אתה נושם" היא חיבקה אותו "לא צריך כנפיים בשביל לעוף".