ספרים מעופפים- פרק 3

פרק 3:

קמתי בבוקר לקולו של ניקולאי שאמר:
-"בוקר טוב, אורלן"
-"בוקר טוב גם לך"
-"את מוכנה ללכת לגנוב את הספר על הרכבות?"
-"כן…, אבל קודם תן לי להתאושש קצת"
ניסיתי לסדר את שיערי החום הכהה שהיה מקורזל וסבוך (כמו בכל בוקר). השיער שלי מגיע קצת יותר מהכתפיים כך שהייתי צריכה לסרק אותו מאוד טוב כדיי שיראה במיטבו. למזלי, השיער שלי חלק ולא לקח לי הרבה זמן.
זה היה בוקר יפה. הציפורים צייצו את שירתן היפה ואני הבטתי סביבי בזהירות כדיי שלא אראה את המכונית של אבא שלי. אסור שהוא יגלה איפה אני! הלכנו לאגם הקרוב כדיי לצחצח שיניים ולשטוף פנים. בסביבות השעה עשר בבוקר התחלנו "לעוף" לספרייה.
אני מתחילה להתרגל למזוודות המעופפות שלנו. זה כבר נהיה דבר לא מפחיד כלל. הספרייה הייתה קרובה למקום המצאנו ולכן לא נדרש הרבה זמן כדיי להגיע אליה. בזמן הזה התפעלתי מהיונים הצחורות והיפות שעפו בשמיים התכולים. אני לא מבינה איך לא שמתי לב לפרטים הקטנים האלו קודם לכן… אני אוהבת את ההרגשה שאני מעל לכל האנשים. הם עסוקים ולחוצים בניגוד אליי, שאני עפה בשמיים כמו ציפור. טוב, לא כמו ציפור כי אני על מזוודה מעופפת. אני אוהבת את ההרגשה הנפלאה של החופש! ההרגשה בה אני חופשיה ולא כבולה בתוך "סורגיי" בית הספר והשגרה.
-"הגענו" ניקולאי אמר לי בהפתעה
-"זה פה?!"
-"כן, מה? את לא רואה את התקרה המעוגלת והשקופה?"
-"אהה… כן! עכשיו נזכרתי. אני פשוט לא רגילה לראות את הספרייה ככה"
ניקולאי ירד לאט אל תוך הספרייה. ראיתי את התקרה השקופה נפתחת בשנית והרוח החזקה הנחיתה אותנו המהירות מטה.
-"אורלן, את תחפשי שם. איפה שכתוב מסילות ואני אלך לחפש לידך איפה שכתוב כליי תחבורה"
-"טוב" עניתי ורצתי לחפש את הספר
ריצפת הספרייה הייתה בוהקת וכל צעד שלי גרם לרעש חזק. אני מקווה שלא שומעים את הרעש כי אם שומעים זה- זה לא יגמר טוב! סרקתי כל ספר בסביבתי. חיפשתי בלי סוף אבל לא מצאתי את הספר. חיפשתי אפילו פעמיים בכל המדפים. לפתע, נשמעה אזעקה.
-"אוי לא! תפסו אותנו!" ניקולאי אמר
-"מה נעשה?!" שאלתי בפחד ודאגה
-"חיפשת בכל המדפים?"
-"כן, זו כבר הסריקה השלישית שלי"
-"יופי! אצלי יש עוד הרבה לבדוק. את תעקבי אותם!"
-"מה?! איך?!"
-"תאלתרי משהו. זה כל הקטע בהרפתקאות"
הוא צודק. בכל הרפתקה שקראתי עליה הגיבורים אלתרו משהו כשהם היו בסכנת מוות. התעליתי מעל עצמי ואזרתי אומץ. הלכתי ועיכבתי את השומרים שפרצו לחדר.
-"היי! ילדה!"
-"מה?"
-"מה את עושה פה?"
-"מי אתם?"
-"אסור לך להיות פה!!!
-"אבל מי אתם? למה אתם פה אם אסור להיות פה?"
-"לנו מותר"
-"למה לכם מותר ולי לא?"
-"כי אנחנו צריכים לתפוס אותך"
-"אבל למה? מה עשיתי?"
-"את נכנסת לפה ללא רשות!"
-"גם אתם. אין לכן רשות להיות פה"
-"יש לנו"
-"מי נתן לכם אותו?"
-"הנה! רואה?! זה דף עם אישור"
-"מצאתי את הספר!!!" ניקולאי צעק מרחוק
-"יש פה עוד מישהו?!" השומרים אמרו בפליאה
-"להתראות לכם!" אמרתי בשמחה לשומרים ורצתי אל המזוודה המעופפת.
אני וניקולאי עפנו עם המזוודות גבוהה אל מעל הספרייה. התחלנו לקרוא בספר.
-"טוב, אז יש לנו את הרכבת התחתית בה יש את הרכבת 'דיימונס דה לה קראון 5D' שיוצאת לעיר 'צ'ארי- בלום' בשעה ארבע בצהריים"
-"נעלה עליה?"
-"יש גם את רכבת 'לומי אקספרס הכתר מס' 10' שמובילה לעיר 'דארקורן' בשעה שלוש בצהריים"
-"מה עם רכבת 'ניקוסוס 12EX ' שמובילה לעיר 'קלאודסקאי'? אבל היא בשעה תשע בבוקר. שמעתי שמאוד יפה בעיר 'קלאודסקאי' כי היא נמצאת על הר"
-"בסדר" הוא ענה "נקום מחר מוקדם. בינתיים ננסה להשיג קצת כסף לכרטיסים"
-"רגע רגע רגע! אין לך כסף?!"
-"יש לי, אבל זה לא יספיק לשנינו"
-"אז איך נשיג את שאר הכסף?"
-"יש לי רעיון…"
-"מה הרעיון?"
-"נפגוש אדם ברחוב ונשדוד אותו. אבל נעשה את זה בלילה כי עכשיו יש עדים"
-"מה?! אתה משוגע??!! למה שנעשה את זה?!"
-"ניקנה קצת אלכוהול וניתן לבן אדם להיות שיכור ואז נגנוב לו את כל הכסף"
-"לא ימכרו לנו אלכוהול. אנחנו בסך הכל בניי 14.5"
-"אוליי את, אבל אני בן 14.10 חודשים"
-"עדיין לא ימכרו לך…"
-"אל תדאגי… ימכרו. נלך לסופר כבר עכשיו!"
עפנו לכיוון הסופר ואני הייתי בלחץ "לא לא לא!! רק שלא יעשה את מה שהוא מתכנן" לאחר 10 דקות הגענו לסופר. הוא קנה קצת וודקה וואן גוך (או איך שלא קוראים למשקאות אלכוהוליים).
-"אני רוצה לקנות את אלו" ניקולאי אמר
-"אין מצב! אתה עדיין קטן בשביל זה"
-"אני אשלם לך יותר. הרבה יותר…"
-"אוקיי, רק תביא את הכסף" הוא אמר בקול חמדן
-"באמת שילמת לו יותר?"
-"לא, שילמתי לו פחות"
-"מה?! איך?!"
-"שילמתי לו בארדימות"
(הסבר: ארדימות = אגורות. סיפות= שקלים)
-"בארדימות?! והוא באמת חשב שאלו סיפות?!"
-"עובדה" הוא אמר והוא ניער את בקבוקיי האלכוהול
הגיע הלילה והרחובות היו שקטים. ניקולאי חיכה שהקורבן יגיע. אני הייתי מודאגת שמישהו יתפוס אותנו משכרים וגונבים כסף מבן אדם. אוי לא! מישהו מגיע. רק שהוא לא יגש אליו!
-"עכשיו תצפי במאסטר!" ניקולאי אמר לי
אני צפיתי ב"מאסטר". כנראה שהוא כן ניגש אליו
-"שלום לך אדם זר אקראי מהרחוב" ניקולאי אמר
-"מה אתה רוצה ממני?"
את האמת, דאגתי לניקולאי. האיש היה גבוה קומה ושרירן. הוא נראה כמתאגרף עצבני ועשיר. פחדתי שהוא יתקוף אותו או משהו.
-"יש לי להציע לך אלכוהול בחינם" הוא אמר בחיוך מרושע מעט
-"בשמחה! למה לא?"
-"תשתה כמה שאתה רוצה… יש לי עוד כמה שתרצה"
ניקולאי נתן ל"מתאגרף העצבני" לשתות הרבה. אני לא מבינה מה הוא חושב לעצמו! זו ממש לא דרך לגנוב כסף ממישהו. באופן מפתיע, ה"מתאגרף" נפל לרצפה. "אורלן!" ניקולאי צעק לי "בואי הוא נפל לרצפה" הלכתי אליו. הייתי בטוחה שעומדים לתפוס אותנו עוד רגע.
-"תתקשרי לאמבולנס. הוא צריך פינוי לבית החולים" ניקולאי אמר לי
בזמן שהתקשרתי ניקולאי לקח את כל כספו עד הארדימה האחרונה. אני לא מאמינה שהוא באמת עשה זאת! הוא גרם לאדם להיכנס לאשפוז רק בשביל כסף! אני לא מאמינה! הספרנית הנחמדה בחיים לא הייתה עושה דבר כה שפל. אני צריכה להתחיל לחשוב שניקולאי הוא בעם משקר לי והספרנית היא נחמדה? אני כבר לא יודעת אם להאמין לו או לא… האמבולנס הגיע ואנו קיבלנו "כל הכבוד!" על כך שגרמנו לאדם להשתכר ואז הזמנו אמבולנס. זה כל כך לא מגיע לנו ה "כל הכבוד" הזה. אני כל כך מתביישת בעצמי! מה חשבתי לעצמי כשלקחתי חלק בזה?! תראו מה עשיתי!!!
-"כל הכבוד, אורלן"
-"כל הכבוד על מה?!"
-"על כך שעזרת לי"
-"אתה באמת חושב שמה שעשינו היום הוא טוב?! שיקרנו למוכר שניתן לו יותר כסף ונתנו לו פחות וגם גרמנו לאדם להשתכר ואז הוא פונה לבית חולים בגללנו. אתה לא מבין מי פה לא בסדר? למה אתה חושב שהספרנית רעה?! תראה אותנו?! תראה מה עשינו!!!"
-"אני יודע שזה לא בסדר אבל אני בסך הכל מנסה לעזור. לעזור לנו ולכל העולם!"
-"במה נעזור?!"
-"את לא מבינה.. נכון? כל מה שהספרנית הזו רוצה הוא לגרום לאנשים לשנוא ספרים. אם לא נביס אותה היא תגרום לספרים להשתלט על העולם וכך אף- אחד לא יקרא ספרים והכל יהפוך להיות רק על פניי תמונות רצות בטלוויזיה!"
עיניו הכחולות נראו רציניות. אפילו שיערו החצי מתולתל (הלא קצר מדיי והלא ארוך מדיי) גרמו לי להבין.. שאולי הוא צודק. הוא נראה כאילו דובר אמת. הוא נראה כה בטוח בעצמו! אני לא יודעת למה להאמין! אני כה מבולבלת… למה אני הולכת איתו בכלל? למה אני לא חוזרת הביתה? מה גורם לי להמשיך ללכת איתו?! אני רוצה תשובה!!!