רוחות | Winds – פרק מספר 12

אליה החליפה לבגדים שנערה אחת הביאה לה מהמחסן, וגילתה כי גופה מלא בסימנים אדומים וכחולים.

הכל חלק מהתהליך, רק עוד קצת והשבר יהיה אצלי. הבטיחה לעצמה.

ריי חיכה לה ב׳סלון׳ וצפה בטלוויזיה. מחשבותיו נדדו, ואפילו לא שם לב כשאליה התיישבה לידו בלי להוציא מילה.
"ריי." קראה אליו אליה.
אנשים התהלכו אל עבר הקפיטריה, דיברו או אפילו סתם הסתובבו בשקט.
"ריי." אליה נגעה בכתפו, וריי קפץ.
"כמה זמן את פה?" שאל.
"כמה דקות?"
ריי נאנח, וקם ממקומו. "ארוחת בוקר- בלי וויכוחים."
"למה שיהיו וויכוחים? אני גוועת." אמרה והלכה בריצה אל הקפיטריה.
הם אכלו יחד עם עוד נערים, והדיבורים לא פסקו. פעם דיברו על תכניות ריאליטי שאליה לא ידעה מה הן, אחר כך דיברו על סרטים ואז השיחה הגיעה לסופה הגדולה שתגיע בעוד שלושה ימים.
"כמה זמן תיערך הסופה?" שאלה נערה עם שיער מתולתל.
"כמה שעות, לא יותר מארבע נראה לי." ענה בחור מגודל שישב על ידה.
"ריי," אמר ג׳וש שישב מולו. "כבר דיברתם על האסטרטגיה שלכם?"
ריי הביט בצלחת העגולה והמלאה ברצינות, וללא מילים קם מהשולחן. מוחו לפתע התמלא ברעיונות, ופחד שהם עלולים לברוח תוך רגע.
כולם השתתקו למראה ריי היוצא מהקפיטריה, ואליה רצתה ללכת אחריו. אבל מה אם זה לא הזמן המתאים?
מה אם זה אחד הרגעים האלה, שיש רק דבר אחד בראש ואתה לא רוצה שיפריעו לך?
כנועה למחשבותיה המשיכה אליה לאכול את הסלט שבצלחתה, וג׳וש הביט בה בריכוז.
השעון שעל הקיר המשיך לתקתק, הקולות הפכו למערבולת אחת גדולה וג׳וש עדיין לא הפסיק להביט באליה.
אליה הניחה בכעס את הסכום בצידי הצלחת, והרעד גרם למים שבכוס לזוז.
"מה ג׳וש?" שאלה בזעם.
הוא מיהר להתנהג כאילו דבר לא קרה, והמשיך לאכול ברוגע. "כלום, כלום."
"אל תיתמם. אתה נועץ בי מבטים מאז שריי הלך."
"אני? מה פתאום." התנגד.
על פרצופו היה מרוח חיוך מרוצה שניסה להסתיר, אשר ירד מיד כשחתיכת עבנייה פגעה במצחו.
אליה מיהרה למשיך לאכול את הסלט ברוגע, וג׳וש הביט בה במבט ספק כועס ספק מבולבל.
"מה עשיתי לך?" שאל.
"מה כבר עשיתי?"
ברגע שג׳וש הוריד את ראשו בחיפוש אחר העגבנייה שפגעה בו, חתיכת מלפפון פגע הישר בראשו.
"את מכריזה על מלחמת אוכל?"
"מה פתאום. אני סתם אוכלת לי בשקט בזמן שאתה ממש לא נועץ בי מבטים." היתממה.

קול פעמון נשמע ברחבי החדר וכולם החלו לקום ממקומם. אליה עשתה כמותם, פינתה את מגשה והניחה כל דבר למקומו.
"את צריכה להישאר פה יותר." אמר ג׳וש מאחוריה.
"כדי שתנעץ יותר מבטים?" התגרתה בו.
"וכדי שאת תהפכי אותי לסלט מהלך, כן. אני סתם חקרתי אותך. זה הקטע שלי." אמר והמשיך. "יש לך מושג לאן ריי הלך?"
היא הביטה בכפות רגליה בזמן שהלכו יחדיו. "לא. למה שאני אדע?"
"את החברה שלו, לא?" שאל בבלבול.
באותו הרגע נעצרה אליה במקומה ועיניה נפערו. לחייה הפכו לאדומות והיא מיהרה להתנגד. "ל-לא, אני לא."
"מוזר." אמר.
"למה זה מוזר?" שאלה ומבטה הופנה כלפי מטה, מנסה להסתיר את המבוכה שפשטה על פניה.
"אתם פשוט נראים כל כך קרובים ואיך שהוא מגן עליך.. אני מצטער זה פשוט היה לי מובן מאליו."
"זה בסד-" התחילה להגיד לפני שכמעט התנגשה בבחור.
מה שלא הבחינה, שכבר הייתה כמעט בתוך הבחור.
היא קפצה אחורה, וראתה את הבחור מתעופף מעל הרצפה, וגופו מורכב מרוחות קטנות, כמו אייזק.
"א-אתה רוח." אמרה אליה בפליאה.
"תכירי, זה איידן הרוח החברותית שלנו. איידן זוהי אליה האורחת הקצת פחות חברותית שלנו."
אליה תקעה בו מרפק, וג׳וש מיהר להתנצל תוך כדי גיחוך.
"מה קורה אחותי?" אמר איידן והושיט יד. אליה ראתה כי אינו מוריד את היד, ולכן במבוכה לחצה אותה. רק כיוון שהוא רוח, היא סתם לחצה את ידה שלה.
"אז," החל איידן להגיד וחייך. "קיבלת את המסר שלי באותו הלילה?"
"איזה מסר?" שאלה אליה.
"העורב השחור יעזור…" אמר כאילו מספר סיפור מפחיד וניענע באצבעותיו. "אני נשבע לך, יכולתי לגרום למישהו התקף לב אם זו לא הייתה את." אמר בגאווה.
אליה נזכרה בלילה ההוא שהלכו אל מסעדת המזון המהיר, ופתאום שמעה את הקול הזה בדיוק מדבר אליה. היא לא ייחסה לזה משמעות אז, אבל עכשיו הבינה את המשמעות.
"העורב השחור יעזור. רייבן יעזור?" שאלה בהיסוס.
"בדיוק. ועוד עליתי רק על התדר שלך כדי שהוא בעצמו לא ישמע את זה. אני צריך לקבל העלאה במשכורת על זה." התגאה איידן.
"אתה לא מקבל משכורת." אמר ג׳וש.
"אז אני צריך לקבל משכורת!"
"ומה תעשה עם הכסף?" התגרה בו ג׳וש.
"אה…" חשב איידן וגירד בעורפו הכמעט שקוף.
"אני מתנצל להפריע לשיחה רבת המשמעות הזאת, אבל איידן, אליה- אני צריך אתכם."
ג׳ופרי הופיע מאחוריהם ופניו היו רציניות.
"זה הסימן שלי ללכת. נתראה בארוחת הצהריים ואולי תהפכי אותי לסטייק?" צחק ג׳וש.
"בשמחה." צחקה איתו.

אליה, איידן וג׳ופרי הלכו מעט במסדרונות, ונכנסו לחדר שכנראה היה משרדו של ג׳ופרי. המשרד לא היה גדול במיוחד, וניירות פוזרו ברחבי השולחן.
ג׳ופרי סגר אחריו את הדלת, ופנה אל אליה.
"לפני שנתחיל, את יודעת במקרה איפה רייבן?"
עברה כבר שעה מאז שעזב את הקפיטריה, ושום סימן אליו לא נגלה.
"לא."
"בסדר. אני מניח שכבר הכרת את איידן," אמר והצביע עם ידו על הרוח השמחה. "הוא הרוח היחידה שמסוגלת ליצור קשר עם שאר בני האדם."
"האחד המיוחד." אמר איידן בהשווצה.
ג׳ופרי נאנח בתסכול והמשיך בדבריו. "עם השנים יותר ויותר רוחות דיווחו על עיירה בשם הובר סיטי שממנה הם הגיעו, ובמיוחד דיווחו עליך."
"מה?" אליה התיישבה בכיסא העץ ממול לג׳ופרי.
"אייזק לא אמר לך?" שאל איידן בדאגה, וכל השמחה ירדה מפניו. "כ-כל מי שיוצא -יצא- מהעיירה הזאת, הובר סיטי, הפך לרוח שנושבת בשלווה."
"אני מניחה שהוא לא חשב שזה חשוב מספיק כדי להגיד לי." מלמלתי.
"בכל מקרה, אני מניח שברגע שנבחרו אייזק אמר להם להעביר את המסר." אמר ג׳ופרי.
"׳הגיבורה תשוב ותילחם על אבן השלום.׳" השלים אותו איידן.
"כבר הבנתי שאני הגיבורה ולהילחם על האבן זה בדיוק מה שאני עושה. אתה צריך ממני עוד משהו?" שאלה בהיסוס.
"את צריכה ללמוד." אמר והושיט לעברה ערימת ספרים מאובקים. "איידן יעזור לך עם ההיסטוריה של הרוחות, אני עם ההיסטוריה של המשפחה שלך- כלומר וואן בייקר, ואחרי זה אנחנו ניגש ללימודים מעשיים יותר."
"אני מפחדת לשאול מהם הלימודים המעשיים."
"שימוש בנשק. יש לנו חמישה סוגי אקדחים ורובים לעבור עליהם עד ארוחת הצהריים, אז כדאי שנתחיל."

אחרי ארבע שעות למידה ושלוש שעות של אימון בנשק, ג'ופרי החליט לשחרר את אליה לארוחת הצהריים לה ייחלה כל הזמן הזה.
"רק דבר אחד, אליה," הוסיף ג'ופרי שנייה לפני שברחה. "הקפיטריה כבר נסגרה אז תגידי להם שאני נתתי לך אישור."
איידן ליווה אותה בדרכה, ולא הפסיק לדבר על זמרת כלשהי והקליפ החדש שלה.
"את חייבת לראות את זה מתישהו. אני אגיד לריי שיראה לך, ואת עוד תודי לי."
"שמעת משהו ממנו?" אמרה אליה והתעלמה לגמרי מכל מה שאמר לפני.
"לא…" אמר בייאוש. "ניסיתי לחפש אותו אבל הוא כנראה יצא לאן שהוא."
"מותר לו לצאת החוצה?"
"לא."
אליה החלה לחשוש, אבל ניסתה לא למהר לקפוץ למסקנות.
מה אם הוא סתם ישן בחדר שלו? חשבה לעצמה.
הם הגיעו לכניסה האחורית של הקפיטריה, ואישה גבוהה ומלאה עם סינר חסמה להם את הדרך.
"חכו לארוחת הערב." אמרה בתוקף.
אליה היססה מעט, אבל הבטן המקרקרת שלה לא יכלה לעמוד בזה עוד. "ג'ופרי שלח אותי."
האישה הביטה בה בחשד, אבל נתנה לה להיכנס.
אליה לקחה מעט מכל דבר שהיה בתור הסירים שעמדו על השולחן, ומיהרה לצאת אל שולחנות הקפיטריה.
אחרי שהחלה להסתגל לאנשים הרבים שסובבו אותה, היא חשה עקיצה קטנה בלב כשראתה שהיא לגמרי לבד.
אני לא לבד, חשבה לעצמה. יש לי את ריי.
המחשבה יכלה להיות נעימה לולא נזכרה כי ריי נעדר כבר יותר משמונה שעות.
או שאולי הוא חזר כבר?

אליה הלכה במהירות אל חדר הישיבות, וראתה כי האור בפנים דולק ושמעה את קולות האנשים המדברים בפנים, אך הדלת הייתה סגורה. היא נקשה בדלת מספר פעמים, ובכל פעם הגבירה את עוצמת הנקישות. היא ידעה שהם נמצאים שם בפנים, ושהם בטוח שומעים את הנקישות שלה.
אבל היא לא התכוונה לוותר.
היא פתחה את הדלת בעוצמה, והופתעה לגלות שהיא בכלל לא נעולה.
בפנים עמדה כל החבורה, שכללה את הוריו של ריי, דודו ג'ופרי, אוולין וילדיה ג'סי ומייקל. אביו היה נסער, ואימו מודאגת. מייקל ישב עם ידיו משחקות בשיערו בעצבנות, וג'סי דיברה בשקט עם אמה.
כולם היו שם, חוץ מריי.
"אליה," פנה אליה ניית'ן. "ראית את ריי במקרה? הוא ביקר אותך?"
"לא. מה קורה כאן?" שאלה וליבה החל לפעום בחוזקה כששמעה את הדאגה בקולו, ואת התקווה שנצצה בעיניה של אליזבת לפני שענתה.
"מתי הייתה הפעם האחרונה שראית אותו?" שאלה אוולין וקולה היה יציב להפליא.
"בארוחת הבוקר. השיחה איכשהו התקדמה לאסטרטגיות מלחמה והוא פתאום קם ממקומו ועזב את הקפיטריה. מה קורה כאן?" דרשה לדעת.
הפעם הייתה זו ג'סי שפנתה אליה, ועל פניה לא הייתה ארשת שנאה או כעס. היא הייתה מודאגת ונסערת.
"ריי נעלם."