הסיפורים של TheDoctor241
"ג׳וש?" ריי שאל. "אתם צריכים ללכת מכאן." דרש. ג׳וש נראה מתוח כשענדתי עלי את התליון. הרגשתי שוב פעם חזקה ובטוחה. "למה גנבת את התליון?" שאלתי ברוגע. הוא נאנח, צעד קדימה […]
נקודת מבט אליה: הבוקר עבר במהירות. בשש היו את האימונים הרגילים עם זוג האחים מייקל וג׳סי, ואחר כך ארוחת בוקר לצידו של ריי, מה שהרגיש דיי נחמד. אולי לכאן אני […]
אליה וריי נכנסו לבסיס באי רצון, ואליה ראתה כי לידם עומד השומר שלו שיקרה והתחמקה מאחורי גבו. היא שלחה לו מבט מתנצל, וחזרה להביט באנשים שעמדו מולה בחצי מעגל. "שניכם […]
החדר השתתק ברגע שצמד המילים מפיה של ג׳סי נשמעו, כאילו הוכיחו כי החששות התגשמו. "למה אתם מחכים? צריך לצאת ולחפש אותו." אמרה אליה בחיפזון. ניית׳ן שילב את ידיו והביט באליה […]
אליה החליפה לבגדים שנערה אחת הביאה לה מהמחסן, וגילתה כי גופה מלא בסימנים אדומים וכחולים. הכל חלק מהתהליך, רק עוד קצת והשבר יהיה אצלי. הבטיחה לעצמה. ריי חיכה לה ב׳סלון׳ […]
כולם הלכו אל חדר האוכל, אבל אני אל אזור החדרים. כולם דיברו אחד עם השני, אבל אני נותרתי שקטה. מבטים חלפו עלי ואני לא התייחסתי. נכנסתי לחדר שחלקתי עם ריי […]
נקודת מבט אליה: חלמתי על נערה עם שמלה לבנה ופשוטה, יחפה ועם שיער ארוך. הנערה הייתה באמצע היער, שמחה ומאושרת. היא טיילה בין העצים הירוקים והרגישה את הדשא הלח תחת […]
אליה מיהרה לקראתו, אך עצרה בפתאומיות סנטימטרים מהפס הכחול. אח שלה, אחיה הקטן שאיבדה כשהיה בן תשע עומד ממש מולה- כל כך קרוב, אבל רחוק מהישג ידה. הוא גדל כל […]
נקודת מבט אליה: "ממש קשה להעיר אותך, את יודעת?" אמר ריי והחזיק את הכרית שלי בידו. "שינה זה בריא. אתה באמת רוצה למנוע ממני משהו בריא?" התחכמתי וקמתי מהמיטה. "שינת […]
נקודת מבט ריי: איך יכולתי לבקש ממנה לא להתרגש יותר מידי? חשבתי לעצמי. רק עכשיו הראתי לה תיעודים של העיר שבה גדלה עם המשפחה והחברים הכי קרובים שלה, העיר שהייתה […]
"לאן עכשיו?" שאלתי בזמן שהלכנו בצד הרחוב. הסתכלתי על השעון שעל פרק ידי, והשעה הייתה 11:30 בדיוק. "לא יודע. תזכירי לי, מה המשימה שלך?" שאל ריי בהתעניינות. "להחזיר חלק מאבן […]
הלכנו בשבילי הרחוב, מנסים לא להיתקל באנשים הצבעוניים שמהלכים מבלי לשים לב לדבר. "האנשים, והרוחות…אלה לא אגדות. האנשים באמת נשלחו על ידי הרוחות, ואני אחת מהן." אמרתי בלי לחשוב הרבה, […]
סיימתי לאכול את המרק, ועליתי לחדרי. אמא עוד לא חזרה וכך גם אבא. עד מלפני שנה השעה הזאת בבית הייתה השעה הפעילה, והחמימה ביותר. אני ואוליבר נהגנו לשחק בתופסת ובמסירות […]
עצמתי את עיניי. חיכיתי שהרוח תסחוף אותנו לעבר או לעתיד, אבל שום דבר לא קרה. ידי עדיין החזיקה בידה הרועדת של ביאנקה, וכשפקחתי את עיניי ראיתי שאנחנו עדיין עומדות באמצע […]
רצתי. רצתי מהר לכיוון בניין העירייה. נכנסתי לבניין הגדול ביותר בעיר בצבע סיד, והתקדמתי אל החדר השני מצד ימין, אשר על דלתו שלט עם כיתוב בכתב יד "תיכון". החדר היה […]
יום סתווי. בנסיבות רגילות אמא הייתה משאירה אותי בבית- היכן שהרוחות לא יוכלו לגעת בי, ואבא היה מתווכח איתה על כך שפחד מהן רק מחליש אותנו, אבל בחדשות הבָּאלם הודיע […]
הקדמה: אני שונאת רוחות. זה מוזר, זה משוגע, וזה אפילו נשמע מטורף אם אתה גר בעיר נורמאלית. אבל זו לא עיר נורמאלית. כאן אנשים מפחדים לצאת מהבית. כאן אנשים הסתמכו […]