I'm looking for freedom – פרק 8

כל מה שאני זוכרת זה שראיתי אחד מהאנשים מניף מקל מתכת, ואז אני מרגישה את הרצפה הקרה. לפתע מצמצתי בעיניי. ראיתי חולצה ומעט שיער, שמעתי בכי, הרגשתי חום, חיבוק. רציתי לשאול מי זה, אבל כל מה שיצא לי זה שיעול וקצת מילמולים.
"היא עוד חמה, תבדוק אם יש לה דופק." שמעתי את אנדי אומר.
"מה?" הפעם מילמלתי חזק יותר.
"וונדי? וונדי! את לא מתה! ידעתי!" דקסון אמר, מוחץ אותי בחיבוקים.
"מה קרה?" שאלתי.
"התעלפת לנו וחשבנו שאת מתה…" מילמלה רוז בבילבול.
"אוי, נכון. סליחה. חיפשתם אותי?"
"בטירוף" ציחקק דקסון, ניכר שהוקל לו מאוד.
"תודה…" מילמלתי, אני ממש עיפה, וצמאה, ורעבה..
"קחי, תשתי." לוסיל דחפה לי כוס מים ליד.

"טוב" אמרתי לאחר ההתאוששות במחנה "בואו נצא." "צוות שלוש, האם שומע?" דיברתי לתוך מכשיר הקשר. "שומע, אנחנו מוכנים." קיבלתי תשובה. "צוות שתיים, מה איתכם?" "מוכנים!" "מעולה." עמדתי, מסביבי אנדי, דקסון ולוסיל. כולנו לבשנו בגדי ספוט בצבעי ירוק וחום, להסוואה. "צוות שתיים, רשאי להתחיל!" יריית הפתיחה. זהו, מכאן אין חרטות.

נקודת מבט כללית, צוות שתיים, ליד מגדל השומר, מעבר הגבול:
"בוא," אמרה רוז לג'ייד. הגיעה הזמן להראות את כישורי המשחק שלך, למשוך את תשומת הלב של השומר.
"שלום! מה קורה? מה נשמע?" שאלה רוז את השומר, מעמידה פניי משוגעת.
"אה.. את בסדר, ילדה?" הוא שאל ופתח את חלון המגדל. בכוונה וונדי בחרה שומר מתחיל וטיפש כדי להסיח את דעתו.
"יש לי פה פצע?" היא שאלה והצביע על מצחה.
"אה.." הוא קירב את ראשו. עוד טעות. לפתע היא בעטה בו בחוזקה, הוא נפל כאשר על מצחו סימנים. היא צחקקה וסימנה לג'ייד בידה. ג'ייד ביטל את כל מערכות השמירה, מעגל המצלמות נותק ומגדלי השומרים החשיכו לחלוטין. "צוות אחד, צוות אחד, הצלחנו, תורכם." הודיע ג'ייד במכשיר הקשר.

נקודת מבט וונדי, מסתור ליד מעבר הגבול:
"קיבלנו, צוות שתיים." הודעתי במכשיר הקשר. בדממה, טיפסנו על הגדר, חצינו את הגבול ונכנסנו ליער. מכוסים בבגדי ההסוואה ביער הסבוך, היינו כמעט בלתי נראים. אבל אנחנו לא ביער להרבה זמן.