"נו, מה הוא אמר? אתה בסדר? צריך שנלך אליו ביחד?" שאל אותו מאור כשנכנס לחדר, מביט בו בדאגה. "אני מרותק לחדר לשבוע. לא שזה כזה אכפת לי," משך קורן בכתפיו. […]
"שניכם מרותקים השבוע, תסגרו את השבת יחד עם ליאור – אדאג שהוא יעסיק אתכם כך שלא יישאר לכם זמן לריב". "היי! אבל אני חייב לחזור הביתה", קרא דין במחאה. "יש […]
ימי הולדת, ספרים והביטלס למרבה המזל, הצליחה מדאם פומפרי לבטל את הקללה בעזרת כמה נפנופים בשרביטה. היא עדיין נאמה בפניהם על שימוש לרעה בקסם מסוכן. "כאילו שכולנו רצינו להיראות כמו […]
// הוא עמד בקצה המסדרון, היכן שהייתה הדלת הנעולה למקלט הישן. הגשם הלם בדחלת הזכוכית הנעולה של היציאה האחורית, שתמיד הייתה נעולה. קורן נשען על דלת המקלט, כועס שוב על […]
מהנקודה הזו הזמן החל לרוץ יותר מהר מכפי שרץ אי פעם. הימים והשבועות התערבבו זה בזה, קורן לא מספיק להתאושש משבוע אחד – וכבר שבוע נוסף עומד בפתח, ממתין לו, […]
לכל החולמים הגדולים לכל המפנטזים הראשיים לכל הדפוקים המוזרים והבודדים לכל חסרי הקשב וריכוז לכל המעופפים לכל האאוט סיידרים לכל מי שלא מוצא הגיון באיך שהעולם פועל לכל מי שבתכלס […]
"ראשון לציון הנה הנם ומירושלים מבשר אתן. להבת ישועות אשא ובשם האל אקרא!", קולו הסמכותי של סהר הידהד באולם הגדול, בו כל השולחנות פונו הצידה, וספירלת כיסאות עמדה במקומו, סהר […]
אני מתהפך במיטה ביני לבין עצמי במשך שעות, ולא מצליח להירדם. הראש שלי מתפוצץ כואבת לי הבטן והעיניים שלי שורפות מבכי ועייפות מפאת חוסר בשינה. התמונות מההלוואיה לא עוזבות אותי. […]
גרגירי החול הזהובים כמו שקעו תחת רגליו. ראשו דאב מהדרך הארוכה והמייגעת, מהנוף שלא נגמר, מגרגירי החול הרבים, מהצמא ומהעייפות. זה כבר מספר ימים שהוא ממשיך בצעידה ללא הפסקה. השמש […]
מאור חזר, וקורן לא דיבר איתו על זה. אולי זה היה טיפשי – אבל הוא פחד שהוא יכעס. הוא לא רצה שוב להסתבך כל כך מהר. הוא הרגיש שכולם מצפים […]
"קורן, אני קופץ לחדר אוכל – להביא לך משהו?", שאל מאור. קורן סימן בידו שלא – לא טורח להרים את ראשו מהמחברת. סהר משוגע לגמרי – העונש הזה היה מגוחך. […]
קורן נעצר בצד הדרך, מניח את כפות ידיו על ברכיו, מתנשם. שאר הילדים חלפו על פניו בריצה. מאור ניסה לעודד אותו, אך הוא סימן לו בידו שימשיך הלאה. עשרה סיבובים […]
המספרים היטשטשו מול עיניו של קורן, רוקדים בלעג לניסיונו לעשות בהם סדר. מאור ניסה לעזור לו, אבל עזב אותו משראה שהוא לא סתם לא מבין – פשוט לא היה לו […]
"בוקר טוב קורן, סיימת? יש שיעור חיות קסומות עכשיו – ותאמין לי, אתה לא רוצה לפספס אפילו שנייה", קראה אליו שקד. קורן הרים את מבטו מצלחתו והסתובב אליה. היא הביטה […]
הם הלכו להם אחד אחד, אך לפני שארטון הרגיש את ההקלה לה הוא חיכה הוא שמע צעדים מאחורי גבו. גראנום, כהרגלו הניח את ידו על כתפו של ארטון. "אני אפילו […]
מה שחסר אייזק ישב יחד עם ארטון הזקן בפאב שלו, השיחה בניהם נהייתה אינטנסיבית וכבדה, מצחו המקומט של ארטון התקמט אף יותר, על פניו הבעה מרוגזת ומותשת. "איך אני בכלל […]
"לאן אתה הולך?", פנה קורן למאור, שהמשיך ללכת בשביל, לא פונה לכיוון המעונות. "ארוחת ערב כמובן, חשבתי שאתה בא איתי", ענה מאור, מרים את גבותיו. מה? ארוחת ערב..? נכון.. קורן […]
לפתע קורן הרגיש מכה חזקה בכתפו. במהירות, מתוך החוש שפיתח בנוף הגליל, סב במהירות על עקביו, פותח מרחק, ידיו עולות להגן על פניו.. אך יורדות משראה את דין נועץ בו […]
…שוב העיפו אותו מהכיתה. שוב הוא מסתובב בחצר לבדו. לפתע עלטה יורדת ועננים שחורים מכסים את השמיים. ערפל סמיך עולה מן האדמה. 'אוי לא', קורן חושב לעצמו כשהבחין בצלליות אפלות […]
"התעוררת", קורן שמע קול קורא מעליו. הוא מצמץ בעיניו, לא מבין איפה הוא נמצא. כאב לו הראש, והוא היה כל כך עייף.. מה קרה לו הפעם? מי תקף אותו? קורן […]
"היי, אתה החדש? אני שקד, ברוך הבא", קראה מישהי מאחוריו. היא מדברת אליו? קורן הסתובב לאחור בכיסאו, מתנער מחלומותיו בהקיץ. הוא צריך להפסיק לעשות את זה – הוא לא רצה […]
"היי אחי, למה ככה? אתה בסדר?" קורן ניגב את עיניו בשרוולו, אך לא העז להסתכל למעלה. אולי אם יתעלם מהקול הוא ילך. הוא לא במצב לדבר עכשיו.. יד נחה על […]
אלה תולדות שי. שי ידע את חניתה אשתו ויהר ממנה וילד את דורון. ודורון ילד את שורפוס ואת ענתבי וענבי. שורפוס הוא אבי העם השרפסי. ויבואו ענתבי וענבי אל דורון […]
"מה? אין פה כלום" קורן הביט סביבו בתמיהה, שהפכה מהר מאוד לכעס. הוא רץ קדימה, מסתובב לאחור לסהר, עוצר אותו מהליכתו הנינוחה. "עבדת עלי! ידעתי! אם תנטוש אותי במדבר ישימו […]
קורן ישב במטוס, מביט בעיר חיפה הולכת וקטנה, נוצצת באורה הכתום של הזריחה, עטופה בחיבוק הגלים הבוהקים. הוא החניק פיהוק – סהר בא לאסוף אותו מביתו בארבע בבוקר, כשהוריו עוד […]
כשסהר החנה את רכבו בחניה המוכרת של ביתו של קורן, זוהר דמדומי הקיץ האחרון כבר גווע, מותיר אחריו שמיים בוערים בבוהק פנסי הרחוב, חושפים בקושי את מעטה הכוכבים שמאחוריהם. קורן […]
עיניו של קורן נפקחו לאט, מתקשות להסיר מעצמן את חוטי השינה. הוא לא הצליח לחשוב ברור. מוחו הרגיש כמו צמיג שנשרף בשמש, מכווץ ומסריח. הוא שיפשף בכוח את עיניו, ממצמץ. […]
קורן פקח את עיניו, ממצמץ באיטיות, מנסה לסלק את קורי השינה מעיניו. החדר הואר באור פלורסנט מסנוור, רוח ייללה, שורקת מבעד למסגרות החלון, שחשיכה סמיכה כיסתה אותו.. חשיכה? מה? איפה […]
זה הסיפור איך איך החיילת שלי אמרה לי לעשות כאילו לקשור אותה שמי אבי השם שלה נועה זה היה כך היא באה למשרד היא נכסה המפקד אני צריך לבקש ממך […]
קורן קילל בלבו כשהרוח הקפואה הכתה בו, מטיחה בפניו טיפות גשם גדולות ורטובות. כמובן שהוא לא חשב אפילו לקחת את הז'קט שלו, למה שהוא יחשוב בכלל לפני שהוא שוב הורס […]
התראות
