Rainbow hopes- פרק 2 ^_^

~דילן ווקי ~

הבוקר חדר האוכל של בית היתומים היה רועש במיוחד וזה גרם לוורדיי הצוואר של דילן לבלוט .
הוא באמת אהב את חבריו בבית היתומים , בכל זאת הם היו המשפחה היחידה שלו , אבל לפעמים הרעש שהם הפיקו היה בלתי נסבל .
"דילן תעביר את המלח " צעק מייקל בפעם השלישית . "אחי מה קרה לך ?" הוא שאל אחרי שדילן נתן לו את המילחייה .
"אני … קצת עייף היום זה הכל " זה לא היה לגמרי שקר , אתמול דילן נפגש עם הפסיכולוגית של בית היתומים . היא הייתה אישה חביבה ויפה מאוד בעלת עיניי שקד חומות ,פנים חלקות ובהירות ושיער ארוך חלק ושחור . בפגישה הפסיכולוגית ביקשה מדילן לספר לה לה הרגשות שלו בקשר למעבר , כלומר זה נכון שהוא היה בבית היתומים כבר שלוש שנים אבל יחסית לכל השער הוא נקרא חדש .
דילן רק אמר שיש לו תחושה משונה . במהלך כל הפגישה הפסיכולוגית שעלה עד ועד שאלות ודילן פשוט ענה בקצרה . כשהוא יצא מהפגישה התחושה המוזרה עדיין אחזה בו וגם כשהוא נכנס למיטתו . התחושה המוזרה לא הניחה לו לישון ולכן הוא היה עייף כל כך .
"אתה צריך חברה אחי " אמר מייקל והחזיר את דילן אל ההווה .
"ברור שאני צריך " אמר דילן בציניות . הוא חטף את המליחחה מידיו של מייקל והחל לפזר מלח על החביתה שבצלחתו .
"אני רציני לגמרי חברה יכולה לפקס אותה " אמר מייקל ולקח ביס גדול מידי מהפנקיקים שלו .
"ואתה צריך ללמוד לאכול בפה סגור אבל אתה לא רואה אותי מתלונן " השיב דילן באותה ציניות .
"על איזו חברה מדובר ?" שאל אדם שהתיישב פתאום מול דילן .
"אמ … קטין תתעסק העניינים שלך " אמר דילן .
"נכון שדילן צריך חברה ?" שאל מייקל שהתעלם מידלן לחלוטין .
"יש בזה משהו חברה תהפוך אותך לבנאדם במקום היצור שאתה " דילן העיף על אדם חתיכת לחם וקטע את דבריו רק לרגע . "אולי היא תלמד אותך לנקות אחריך במקלחת " הוא המשיך בחיוך רחב .
"יודעים מה יש לי רעיון יותר טוב אותי שניכם תעזבו אותי או את המחסור שלי בחברה ותתנו לי לגמור את החביתה שלי כי בעד כמה …" אדיסון נכנסה לחדר בסערה .
"קדימה אני לא מאמינה שאתם עדיין כן מהר שתי שורות ליד הדעת עכשיו " לפעמים היא נשמעה ממש כמו סמלת בצבא , חשב דילן בליבו .
"אמרתי לכם " אמר דילן שתי חבריו בזמן שכל הנערים נעמדו בשתי שורות ישרות מול דלת האחוזה, כשכל אחד נושא תיק בית ספר .
"עכשיו לכו ישר לבית הספר ושאני לא ישמע שמשהו ממכם הבריז " אמרה אדיסון .
דילן יצא עם שאר הנערים דרך הדלת על הרחוב אבל התחושה המוזרה עדיין אחזה בו , לא מרפה לרגע .