דיי כבר
דיי כבר.
דיי כבר להרגיש לבד,
לבכות בצד,
לשמוח שעבר עוד יום אחד.
דיי כבר.
דיי כבר להרגישה חלשה,
כאילו רגשות מתפרצים זה בכלל בושה,
ולהבין שאת לבד בשעת צרה.
דיי כבר.
דיי כבר לקרוס מכל דבר,
אי אפשר כבר יותר עם ראש מעורער.
דיי כבר.
דיי כבר להרגיש אכזבה מעצמך, אכזבה מכולם,
כאילו שבאמת היה לך כוח לשנות את העולם,
כנראה את מצפה יותר מדי מכזה עולם מטומטם.
דיי כבר,
דיי כבר לכתוב ולשפוך כאילו זה יעזור,
בסוף זאת את לבד מול מכשולים אין ספור.
דיי כבר,
דיי כבר לסתום את הפה,
לקוות שהזמן ישמש כמרפא.
דיי כבר,
את הרי יודעת שכל כוח שיש בך כבר נגמר,
אבל בסוף תנסי לעמוד על הרגליים גם מחר.
תגובות (2)
מכיר את ההרגשה
כתבת מאוד יפה
תמצאי משהו למצוא בו נחמה
משהו שמספק אותך באמת ותתרכזי בו, לי זה עזר
דיכאון.
אנחנו ממשיכים להילחם בו למרות שאנחנו מרגישים שכבר מזמן נגמרו הכוחות, ואז שואלים את עצמנו איך נלחמנו עד עכשיו, ועדיין לא מבינים וממשיכים לתהות איך נילחם מחר.
אני יודע שהשיר מבטא מצב מאוד מלנכולי, אבל בכל זאת אני שמח שאת ממשיכה להילחם, למרות שזה מרגיש כה חסר סיכוי.
התחברתי למילים ולמשמעות. מזכיר לי תקופות שעברתי בימי חטיבת הביניים והתיכון. היום הדיכאון וההתמודדות איתו שונה, אבל אני זוכר טוב-טוב איך זה היה פעם.