החבר
היינו שני ילדים
בכיתה א
ושיחקנו ביחד
בכל הפסקה:
בנינו בחול עיירה
ואצטרובלים קרחים
היו לתושביה.
כל יום וכל הפסקה
ואף אחד לא הרס
את הדימיון שלנו,
אולי רק פעם או פעמיים.
בסוף כיתה א נפרדנו
בדרכים – הוא שעקר
ואני שנותרתי לצפות
בעיירה מתפוררת בחול.
תגובות (4)
קצר קולע ויפה מאוד.
תודה רבה!
יפה ועצוב. מעביר תחושה עזה של געגוע לחבר, לילדות, לתמימות.
אולי אפילו סוג של אבל.
לא כתבת, אבל הרגשתי שהשיר עצמו נועד להעביר את התחושה שלא מצאת אדם,חבר, שגורם לך להרגיש את מה שהרגשת בילדותך, לפחות לא באותה עוצמה.
תודה רבה! בעיקר געגוע לילדות כפי שהיא באה לידי ביטוי מנקודת מבט מסוימת כיום.