היום בצהריים

כוח המשיכה המטופש הזה, אה?
מזכיר לי לבלוע המון כדורים ואז לגלות שלא נשארו יותר אז לא בלעת מספיק בשביל למות אבל כן בלעת מספיק בשביל בית חולים.

לאידעת מה לומר. זה פשוט מעציב אותי.

כן

אנילאיודע מה לחשוב. זה לא 'סגנון אוליב' (אבל זה כן, כי את אוליב ואת כתבת אתזה),
זה כתוב טוב בתכלס עם כמה שורות ממש טובות (גם חייכתי, אפילו שלא הייתי אמור: 'יולו')… בקיצור זה יפה, יאללה יצאתי

יצאת? ותודה אריאל. מרגיש שכולם מבואסים. הייתי עם דמעות בעיניים כשכתבתי את זה. מניחה שכולם ציפו לסוף טוב או לפחות מתוחכם.

(מרגישה צורך להגיב כאן שוב)
״חוקיות התוכן״ המשעממת שבדרך כלל יש בסיפורי נסיון התאבדות (לא מצליח ואז בסוף הבנאדם מתחרט וכולם שמחים) לא מתאימה לכאן כי מבחינה אסוציאטיבית ישר קישרתי לזה את הקטע שלך על אנשים ש״רוצים להתאבד״ ועל פי כך ניתן לצאת מנקודת הנחה שבקטע הזה הדוברת באמת התכוונה לזה רגשית ומחשבתית ולא לצורכי צומי וכו׳. בגלל זה אני חושבת שהסוף דווקא מעולה והמשפט האחרון הוא באמת נקודה למחשבה על מוות רוחני ומוות פיזי.

איך לא להיות מבואסים אחרי שקראנו קטע על ניסיון התאבדות לא מוצלח במיוחד, שהכותבת שלו עם דמעות בעיניים?
וחוץ מיזה, הכתיבה יפה ומשאירה מקום לדאגה שזה נחמד.

אין דבר יותר קשה מצעד כזה אמיץ שהתפספס (אני לא אומרת אמיץ כי אני מעודדת את זה, אלא כי זה דורש באמת הרבה כוח נפשי), הקטע באמת טוב, כי אין קטע טוב יותר מיזה שנכתב עם דמעות

אהבתי את הקטע הוא אכן כתוב טוב ומעביר בצורה טובה את מה שרצית לומר. אני מאחלת לך שתהי שמחה כל החיים שלך ולא תגיעי למצבים כאלה יותר אחותי!

חחח תודה