“התבוננות”

מביטה אל השמים,העננים סבוכים.
מציירת מולי אותם, צובעת בכחול,
מנגנת לי את קולם, כותבת להם מילים,
מנגבת את דמעות האושר שזלגו מעיני,
נותנת לעצמי מרגוע לימים שלמים.
מנסה לשכוח מכל השממה,
מחפשת לי בין המחשבות טיפת אמונה
ואכן אמצא, למרות שחשוכה הסמטה,
אכן אמצא ואגיש לעצמי אותה במתנה.
מביטה שוב אך אל עבר הים הכחול,
שואלת את עצמי היכן הצייר והיכן המכחול
ועל המשפט עליו חושבת חורטת לי בחול,
"יש בי אמונה והיא שווה הכל"