כשנותנים לעט להשתלט

וכעת כותב העט.
המילים נכתבות שבעייני דמעות.
אף אחד לא מבין
שהכל נכתב ממקור אמין.
שזהו הלב
ששם הכל כואב.
רגשות אהבה נמרחים כמו חמאה.
הלב מרגיש געגוע
למישהו נגוע.
הכאב נכנס
ועל זה הוא לא יקבל כנס.
בלבול נוסע מהר
את רק מתפללת שיקבר.
אך אף אחד לא יודע
ועל זה לא שומע.
כי אף אחד לא מאמין
למרות שהכל ממקור אמין.
ולכן המילים נכתבות
ומעיניי יורדות להן הדמעות.
וכעת נגמר לי העט
אז אני אחפש עיפרון ואתן לו להשתלט.