שיר כמוס

תודה רבה, כיף נורא לשמוע את זה, האמת שגם אני חיבבתי את הדברים המדוייקים שציינת (:

לא התכוונתי לשורה הזו התכוונתי לבית האחרון שהרגיש לי קצת… לא יודעת. בבקשה, אפשר לשמוע מה הבנת מהשיר?

האמת שמשום מה התכוונתי שאפילו המעיין הזה ישמע חמוד. אני מפחדת שזה התקבל באור שלילי מדי. כל השיר הזה מדבר על סוג של בושה מסויימת או צניעות. היא לא רצתה להגיד לו את הדברים הללו. לא כי היא מסתירה דווקא, אבל היא גם לא רצתה לגלות בעצמה. לא ברור עדיין לא ירדתי לגמרי לסוף דעתי. ובסוף היא מפורקת וזורמת את המעיין , אולי מעיינות דעתו? אולי מדובר על זה שהיא תיתן לו לראות ולהבין אותה ולאו דווקא תצטרך להשמיע צליל? קשה לומר. מה את חושבת? אני מרגישה שלא ירדתי לנקודה.

משהו שאמרת עזר לי מאוד.
אז אוקיי, נתחיל!
נתחיל ב-
" לא רציתי להגיד לך
לא"
השורה הראשונה היא חזרה מהבית הראשון אבל כאן היא מיוחסת גם לחוסר רצון הדוברת להגיד לו לא.
כלומר, היא מתארת איך קרני השמש חודרות דרך העלה , והיא לא רוצה שידע – היא לא רוצה שידע שהיא לא רוצה להגיד לו לא.

"לא רציתי לגלות לך את זה"
מיוחס אומנם גם שלא ידע שהיא לא רוצה להגיד לו לא, וגם שלא ידע שהוא הנהר אליו זורמים כשמתים.
נורא אהבתי את השורה הזו על המוות כי הרגשתי שזה מביע בדיוק מה שרציתי אבל מצד שני לא ברור לי למה כי זה התגלה לי קצת בפן שלילי כמו שמוות בדרך כלל.
אבל אז חשבתי על זה – המוות הוא לא שלה בבירור. היא לא מתה. אז של מה? אני חושבת שהמוות כאן הוא סימבולי יותר. הוא המוות של מנגנוני ההגנה שלה. מבחינתה זה מפחיד כמו מוות, זה הרגע בו היא מתנתקת מחייה הקודמים והנעולים ומגיעה אל עולם אחר. העולם הקודם מת ומתקבלת הבנה שהיא מגיעה לסוג של שלמות שבלתי ניתנת לערעור. השלמות הזו מגיעה רק כשנפטרים מדברים מסויימים באישיות שלה, רק כשהיא נותנת לעצמה החרדתית למות. כשהיא נפתרת מכל מה שהיא רצתה כדי להתנקות, זורקת את מה שכבד ולא נחוץ לים, העוצמה שהיא מגיעה אליה בחוויה שלה , חזקה לפחות כמו המוות. כי היא חזרה בדיוק כמו חיים חדשים. הדבר היחידי בעינינו שיפטור אותנו מייסורינו וממי שאנחנו נראה לפעמים כמו מוות והיא משתמשת בביטוי הזה כדי לתאר דווקא משהו חיובי.
גם מדבריה זה נשמע כאילו כולם מתים בסוף. כל אחד בסוף מגיע אל המעיין. זה לא כשהיא תמות. זה כשכולם ימותו. כלומר זה חלק בלתי נפרד מהחיים לפחות כמו המוות אולי, להגיע בסופו של דבר אל המקום הזה בו אתה חופשי לגמרי מכל מעצור ואתה הגרסה הכי טהורה נקייה ויפה של עצמך. והשחרור הזה אולי, הסיטואציה הרפויה הזו, גם מזכירה במקצת מן המוות.

האמת כשכתבתי מפורקים , לא התכוונתי שהם תמיד מפורקים. זה כתוב בזמן הווה בבית השלישי. בדיוק כמו שניחשת, וזה מה שעזר לי, היה תהליך. היא אט אט פירקה את עצמה, את הפרח עם הטל שהיא. הפירוק הזה , יכול להחשב כהיכנסות לפרטים, תיאור סיטואציה, הסברה של גורמים. היא מפרקת את עצמה ואת כל מה שמגן עליה. היא לא נובלת. פירוק אולי גם מלשון פריקה. או מה מנגנוני הגנה שמתפרקים. או החזית שהיא מציבה כנגדו מתפרק, או המיינדסט , כשהיא מתפרקת היא חשופה לגמרי.
האיברים המפורקים הללו שימשו בעבר לטל ולאור וכעת התיאור שלהם , צינורות וכו, ממחיש העוצמתיות איך הטל והאור השפיעו עליה. נוצר לזה הסבר כשרואים מה קורה מבפנים. הפרח בנוי אליו, מושפע לזה ולא אדיש וזו ההוכחה בפירוק אבריו.
ואז הם סוג של זורמים עם המים של הגשם, הם לא נתקעים במקום, לא מסתכלים על הכל מזווית אחת, הם נוסעים לחופשי, כמעט לא בטוח בכלל שיגיעו לאותו המקום ביחד. הם משתלבים עם הטבע.

ואז הזמן משתנה לתוך הרגע בו עוד רגע היא נופלת למעיין. אני חושבת שה"שוב שלמה" זה מעניין כי לפני כן היא הייתה שלמה? אולי הכוונה כמו הרגע לפני שנולדה. שלמה לחלוטין. בלי ששום דבר יוכל להיות חסר, ממשהו שלא קיים.
היא תשחה שם. זה פחות לזרום זה קצת יותר אקטיבי. גם הלסוע. זה מפיח בפרח מפורק המעיין המוות חיים. זה הרעיון בכלל.
מה שהוא רואה, זה כנראה את האמת לאמיתה.
וכן, השיר שנכתב זה השיר הזה. השיר על מה שהוא רואה. כשהוא יביט בה, זה יהיה כמו שיר. היא תקרא לחוויה הזו שיר. השיר הזה זה השיר. צדקת. וזה נותן לרגע ההוא שהוא רואה אותה רכות. כמו לרגע בו קוראים את השיר הזה, את השיר הכמוס.

מה חושב??