הסיפורים של Carmel Levy
הכוכב, כאילו שמע אותי, זהר לפתע באור תכול בוהק, מעוור אותי וגורם לי לצעוק בכאב ולכסות את עיני. בעודי מסיר בחשש את ידי מעיני, ממצמץ ונאבק להבין מה אני רואה, […]
קורן נעצר בצד הדרך, מניח את כפות ידיו על ברכיו, מתנשם. שאר הילדים חלפו על פניו בריצה. מאור ניסה לעודד אותו, אך הוא סימן לו בידו שימשיך הלאה. עשרה סיבובים […]
הכל אבוד. הכל עלה בלהבות סביבי ובקרוב יגיע גם תורי. אבל לא אכפת לי. הכוכב, המשאלה שלה, המשאלה שלי – מתה. ושוב לא יכולתי לעשות שום דבר כדי לעצור את […]
רגלי בערו כשצנחתי לבסוף למרגלות הגבעה, חזי עולה ויורד כמו קיבל חיים משלו. נשאתי את מבטי לראש הגבעה – ועמוד האור שוב הבהב, כמעט וכבה. "בחיים לא!", סיננתי וקמתי על […]
המספרים היטשטשו מול עיניו של קורן, רוקדים בלעג לניסיונו לעשות בהם סדר. מאור ניסה לעזור לו, אבל עזב אותו משראה שהוא לא סתם לא מבין – פשוט לא היה לו […]
פרפרים מתעופפים מנצנצים נעלמים ; נשמות מתקרבות מתחממות ונשרפות – פרפר מנתר מאחר ומוותר. ידיים אוספות עדינות מרפרפות.. פרפרים נפרשים נחשפים מזהירים: שפתיים מדברות לוחשות ומחייכות ; פרפרים מסתחררים מתאחדים […]
החופש נגמר ציפורים מצייצות השמש הפציע – בראש כל חוצות. זה הזמן לקום לצאת אל החיים כדי שבסוף יום – נהיה מרוצים. מתהפך על הצד מנסה להפנים בעודי שוכב נם – […]
"בוקר טוב קורן, סיימת? יש שיעור חיות קסומות עכשיו – ותאמין לי, אתה לא רוצה לפספס אפילו שנייה", קראה אליו שקד. קורן הרים את מבטו מצלחתו והסתובב אליה. היא הביטה […]
לא יכולתי לזוז. לא יכולתי לנשום. כבר היה מאוחר מדי לעצום את עיניי. זיעה קרה זחלה במורד גבי כמו נחש ארסי. מולי השתרע בית קברות. לא – עולם קברות; הגדר […]
החיים הם כמו נגינה על פסנתר מתחילים בהיסוס עד שלומדים מכים באקראי חזק ובכוח העיקר לא לוותר החיים הם כמו נגינה באורגן לפשוטי העם הם דומים כאן ושם אך עשירי […]
"לאן אתה הולך?", פנה קורן למאור, שהמשיך ללכת בשביל, לא פונה לכיוון המעונות. "ארוחת ערב כמובן, חשבתי שאתה בא איתי", ענה מאור, מרים את גבותיו. מה? ארוחת ערב..? נכון.. קורן […]
"לא נכון! אבל רק התחלנו. אני לא רוצה לוותר עכשיו". ידי נקפצו לאגרופים, וסבלתי בדממה את מבטו המצמית, נחוש להוכיח לו. "האמנם? תראה, חוששני שזה בלתי אפשרי. כשחלום מת..להחיות אותו..אף […]
הרכבת משקשקת תחתיי כרי דשא פרושים ואני רק רוצה לשחרר להתקדם ולשוט בסירה תחת שמיים כמוסים ואני לא מוצא מאחר להתמקם בנוחות במיטה כמו שבבית עושים ולי אין מקום משלי […]
לפתע קורן הרגיש מכה חזקה בכתפו. במהירות, מתוך החוש שפיתח בנוף הגליל, סב במהירות על עקביו, פותח מרחק, ידיו עולות להגן על פניו.. אך יורדות משראה את דין נועץ בו […]
קול פכפוך העיר אותי ממחשבותי. ניגבתי את עיני האדומות והסתובבתי לאחור: שם היא עמדה, מתקרבת אלי בלאט, נישאת על הגלים סירת נייר. שפשפתי את עיני, לא מאמין – אך הסירה […]
…שוב העיפו אותו מהכיתה. שוב הוא מסתובב בחצר לבדו. לפתע עלטה יורדת ועננים שחורים מכסים את השמיים. ערפל סמיך עולה מן האדמה. 'אוי לא', קורן חושב לעצמו כשהבחין בצלליות אפלות […]
מי אני? היא השאירה אותי בלי מילים, פי נפתח ונסגר לשווא, הגלים רועמים באזני. מי אני? "קוראים לי כרמל..", "נו, אתה לא רציני! אתה יודע למה התכוונתי. מי אתה באמת?", […]
"דניאל! הו, דניאל, זה באמת אתה?", קראה אלי שוזרת החלומות, רצה אלי במים הרדודים, צמתה החומה מתנפנפת, שמלתה הלבנה הקרועה רטובה כולה. פתחתי אליה את ידי, מדשדש לקראתה, מתנשם. היא […]
"התעוררת", קורן שמע קול קורא מעליו. הוא מצמץ בעיניו, לא מבין איפה הוא נמצא. כאב לו הראש, והוא היה כל כך עייף.. מה קרה לו הפעם? מי תקף אותו? קורן […]
הרמתי את מבטי ממסך המחשב, כורה את אוזני לשמוע את משאלתה. צב חימר הביט בי בחיוך קל והשועל הסגול המשיך לשאת את מבטו למזרח, מתריס בפני הנחש הירוק המביט תמיד […]
"היי, אתה החדש? אני שקד, ברוך הבא", קראה מישהי מאחוריו. היא מדברת אליו? קורן הסתובב לאחור בכיסאו, מתנער מחלומותיו בהקיץ. הוא צריך להפסיק לעשות את זה – הוא לא רצה […]
"היי אחי, למה ככה? אתה בסדר?" קורן ניגב את עיניו בשרוולו, אך לא העז להסתכל למעלה. אולי אם יתעלם מהקול הוא ילך. הוא לא במצב לדבר עכשיו.. יד נחה על […]
האל עצם את עיניו, חיוך דק נמתח בפיו. מלאכיו המשיכו לפנות אליו בשאלות, מטרידים אותו כהרגלם בדברים של מה בכך, בסבל חולף ובאושר נעלם – דברים שהלוגוס יטפל בהם בעצמו. […]
נגה התכופפה, רוכנת על ברכיה, כפות ידיה מחפשות במים הקרים. חושך היה סביבה, מואר בלובן החיוור של הכוכבים. בעוד היא מביטה בהם ושוקעת במחשבות, הם החלו ליפול – כפי שידעה […]
"מה? אין פה כלום" קורן הביט סביבו בתמיהה, שהפכה מהר מאוד לכעס. הוא רץ קדימה, מסתובב לאחור לסהר, עוצר אותו מהליכתו הנינוחה. "עבדת עלי! ידעתי! אם תנטוש אותי במדבר ישימו […]
קורן ישב במטוס, מביט בעיר חיפה הולכת וקטנה, נוצצת באורה הכתום של הזריחה, עטופה בחיבוק הגלים הבוהקים. הוא החניק פיהוק – סהר בא לאסוף אותו מביתו בארבע בבוקר, כשהוריו עוד […]
כשסהר החנה את רכבו בחניה המוכרת של ביתו של קורן, זוהר דמדומי הקיץ האחרון כבר גווע, מותיר אחריו שמיים בוערים בבוהק פנסי הרחוב, חושפים בקושי את מעטה הכוכבים שמאחוריהם. קורן […]
עיניו של קורן נפקחו לאט, מתקשות להסיר מעצמן את חוטי השינה. הוא לא הצליח לחשוב ברור. מוחו הרגיש כמו צמיג שנשרף בשמש, מכווץ ומסריח. הוא שיפשף בכוח את עיניו, ממצמץ. […]
קורן פקח את עיניו, ממצמץ באיטיות, מנסה לסלק את קורי השינה מעיניו. החדר הואר באור פלורסנט מסנוור, רוח ייללה, שורקת מבעד למסגרות החלון, שחשיכה סמיכה כיסתה אותו.. חשיכה? מה? איפה […]
קורן קילל בלבו כשהרוח הקפואה הכתה בו, מטיחה בפניו טיפות גשם גדולות ורטובות. כמובן שהוא לא חשב אפילו לקחת את הז'קט שלו, למה שהוא יחשוב בכלל לפני שהוא שוב הורס […]