הסיפורים של Untitled
בני אדם הם יצורים חברתיים, למה הם לפעמים, כל כך מעצמם וזה מזה מפחדים. הרי מי עוד אתה, ומי עוד אני? רק עוד גרגרי חול בסערה במדבר, ולא יותר מידי […]
הוא התחיל להקליד באנגלית באיטיות: למה אני רוצה- עיניו במן ריקנות מאוסה בחנו את האפשרויות שמנוע החיפוש הציע כדי להשלים את המשפט שכתב. האפשרויות היו רבות, למה אני רוצה להיות […]
"עיניו, חרדות ומיוסרות, מתרוצצות על קהל העוברים-ושבים המהלכים משני צדי הרחוב: כלום בכל האלפים הללו לא יימצא אפילו אחד שיאזין לדבריו? אך ההמון נוהר על פניו ואין איש שישגיח בו […]
הבנתי שאנשים רואים זה את זה באופן שונה משאני רואה אותם אחרי שדיברתי עם כמה שיותר מהם. הם אמרו שהם מפחדים ממבטים, חלק אמרו ששונאים המוניות, חלק אמרו שאנשים מכעיסים […]
היא התבוננה בפניו, כאשר הביט בה היא לא יכלה לפספס את התשוקה, או את רגשות האהבה או אפילו דאגה. היא לא אהבה את חילופי הרגשות שלו, או את התשוקה שהייתה […]
אני נכה של לחץ. אני משועבד לו. קשור באלפי חוטים מסובכים, בחשכה מלאה בדממה אשר נשימותי מפרות כל שנייה. כל חוט קשור למשקולת מפלצתית, שאני צריך לנסות להחזיק בעזרת החוטים, […]
חום גופו הנעים, הריח המוכר, הפנים שכל כך כיף לנשק בלהט או החיבה. הגוף, שאוהב להיות קרוב אלי תמיד, העיניים שתמיד אוהבות להשגיח שהכל בסדר איתי. הפה, שלא אוהב כל […]
אני רוח רפאים, לא בטוח שאותי רואים או שומעים או שמים לב לנוכחותי. נראה שלאף אחד לא אכפת, גם אם אקום ובלי סיבה אצרח. אבל אין טעם לקום, או אפילו […]
הזמנתי את הקוקטייל עם הטקילה ובהיתי בשקט בחברים שלי. היינו בני שש עשרה אבל זה לא הפריע למלצר להציע לי את הקוקטייל שלי ואפילו לתת לי עוד אחד לאחר מכן. […]
המבט שלה היה מהופנט, עינייה התמקדו על כל פרט והעריכו אותו בהתלהבות מופנמת, כאלו רוצות להחניק את הרצון והתשוקה. ידיה רצו לגעת, ידיה רצו להשתמש ולנסות. מוחה חיפש שימושים לחפץ, […]
אני סך הכל נערה שגרתית עם חשיבה לא שגרתית (עניין מאוד שגרתי דרך אגב) שספגה אכזבות. שברונות הלב הקטנים והמתסכלים לא היו עניין של מה בכך, הפתעות לא נעימות בחיים […]
המחברת של מרלי1.9.2017 אני עומד מוכן בפתח התיכון ובוהה בו בדממה. חום עומד באוויר, מלא אנשים עוברים כמעט ללא התרגשות בשערים, אבל למרות הכמות העצומה של המתבגרים אין שום צפיפות. […]
אני הרגשתי את זה מתקרב, כמו ידו של שטן המפלחת את דרכה דרך האדמה, דרך שלוש קומות ואז מגיעה אלי ואוחזת בי לפתע. הבעת הפנים שלי משתנה למסכנה, חסרת אונים […]
"האם פגעת בעצמך שוב?" שאלה היועצת, מבטים חודרים. אחד מקדימה, של היועצת, אחד משמאלה והפעם של לא אחרת מאשר אמא שלה. "לא." היא הרגישה כמו השקרנית הכי גרועה בעולם, אבל […]
אני בסדר. הדם החל לצאת. זה תמיד כל כך מפתיע לראות את הטיפות הקטנות שלפעמים הופכות לנחלים מזעריים על פני העור. אבל אני בסדר. אני בוהה בעיניים מפוחדות, בראש מלא […]
הרגליים שלי נראות רע וטוב, אני תמיד חושבת על כל דבר שהוא רע וטוב. הרגליים שלי נראות מוזר עם כל מה שכתבתי עליהן עם העט האהוב עליי, וקצת רע בגלל […]
אני רוצה להצליח. 22:45 אני חייבת להצליח ללמוד, ההזדמנות האחרונה לשפר את הציון מתקרבת ולקחו לי שלושה שבועות לעשות את שיעורי הבית שהיו לבוחן בו קיבלתי 25. למה אני כזאת […]
זה יהיה סוף רע? אם אני אמות כאשר ראשי מונח בתוך חבל תלייה. ~~~ "עוד פעם בבית?" שאלה אימי בעודה מתאפרת ואני עומד מאחוריה, מנתק את מבטי מהשתקפותה במראה. היא […]
הוא נאבד בתוך עצמו, שומע את הד קולו, קורא אי שם לעצמו. ~~~ עמדתי, הפנים שלי הביעו באופן מדויק להפליא את ההפך ממה שבאמת הייתי. החזקתי את היד שלי, הכנסתי […]
מה אם אני אף פעם לא ארגיש משהו, האם משהו ישתנה אי פעם? הרגש לא קיים יותר וזה מרגיש כמו דף לבן שאני חותכת עם העט ומשחיטה עד היסוד, מחפשת […]
הרוח ניסתה לתלוש את הדפים מידיי. היה לי קר, וכמעט ולא הרגשתי את הידיים ואת הדפים בהם החזקתי. לא הרבה אנשים עברו, אבל דפים היו בשפע, דפים היו אינסוף. הקור […]
הוא והיא, היא והוא. הם ישבו ממש ככה בכיתה, מחליפים פתקים אף על פי שהמורה לא כל כך רחוקה מהם. הם לא פחדו, הם היו שקטים כמו קירות בזמן השיעור, […]
אני מניח שאת האור עצמו בני אדם רואים רק פעם בחייהם. אני כבר לא בטוח אם ניתן לקרוא לשלב בו הם רואים את האור ל"חיים". לפעמים הם רואים את האור […]
הם החזיקו ידיים, החיוך של הג'ינג'י לא ידע גבול. הרגע נראה כמו משהו שיכל להיות תמונה, כמו משהו שיכל להימשך לנצח אלמלא שמעו צעדים ומיהרו לנתק את ידיהם זה מזה. […]