הסיפורים של Untitled
"עיניו, חרדות ומיוסרות, מתרוצצות על קהל העוברים-ושבים המהלכים משני צדי הרחוב: כלום בכל האלפים הללו לא יימצא אפילו אחד שיאזין לדבריו? אך ההמון נוהר על פניו ואין איש שישגיח בו […]
הבנתי שאנשים רואים זה את זה באופן שונה משאני רואה אותם אחרי שדיברתי עם כמה שיותר מהם. הם אמרו שהם מפחדים ממבטים, חלק אמרו ששונאים המוניות, חלק אמרו שאנשים מכעיסים […]
היא התבוננה בפניו, כאשר הביט בה היא לא יכלה לפספס את התשוקה, או את רגשות האהבה או אפילו דאגה. היא לא אהבה את חילופי הרגשות שלו, או את התשוקה שהייתה […]
אני נכה של לחץ. אני משועבד לו. קשור באלפי חוטים מסובכים, בחשכה מלאה בדממה אשר נשימותי מפרות כל שנייה. כל חוט קשור למשקולת מפלצתית, שאני צריך לנסות להחזיק בעזרת החוטים, […]
חום גופו הנעים, הריח המוכר, הפנים שכל כך כיף לנשק בלהט או החיבה. הגוף, שאוהב להיות קרוב אלי תמיד, העיניים שתמיד אוהבות להשגיח שהכל בסדר איתי. הפה, שלא אוהב כל […]
אני רוח רפאים, לא בטוח שאותי רואים או שומעים או שמים לב לנוכחותי. נראה שלאף אחד לא אכפת, גם אם אקום ובלי סיבה אצרח. אבל אין טעם לקום, או אפילו […]
הזמנתי את הקוקטייל עם הטקילה ובהיתי בשקט בחברים שלי. היינו בני שש עשרה אבל זה לא הפריע למלצר להציע לי את הקוקטייל שלי ואפילו לתת לי עוד אחד לאחר מכן. […]
המבט שלה היה מהופנט, עינייה התמקדו על כל פרט והעריכו אותו בהתלהבות מופנמת, כאלו רוצות להחניק את הרצון והתשוקה. ידיה רצו לגעת, ידיה רצו להשתמש ולנסות. מוחה חיפש שימושים לחפץ, […]
אני סך הכל נערה שגרתית עם חשיבה לא שגרתית (עניין מאוד שגרתי דרך אגב) שספגה אכזבות. שברונות הלב הקטנים והמתסכלים לא היו עניין של מה בכך, הפתעות לא נעימות בחיים […]
המחברת של מרלי1.9.2017 אני עומד מוכן בפתח התיכון ובוהה בו בדממה. חום עומד באוויר, מלא אנשים עוברים כמעט ללא התרגשות בשערים, אבל למרות הכמות העצומה של המתבגרים אין שום צפיפות. […]
אני הרגשתי את זה מתקרב, כמו ידו של שטן המפלחת את דרכה דרך האדמה, דרך שלוש קומות ואז מגיעה אלי ואוחזת בי לפתע. הבעת הפנים שלי משתנה למסכנה, חסרת אונים […]
"האם פגעת בעצמך שוב?" שאלה היועצת, מבטים חודרים. אחד מקדימה, של היועצת, אחד משמאלה והפעם של לא אחרת מאשר אמא שלה. "לא." היא הרגישה כמו השקרנית הכי גרועה בעולם, אבל […]
אני בסדר. הדם החל לצאת. זה תמיד כל כך מפתיע לראות את הטיפות הקטנות שלפעמים הופכות לנחלים מזעריים על פני העור. אבל אני בסדר. אני בוהה בעיניים מפוחדות, בראש מלא […]
הרגליים שלי נראות רע וטוב, אני תמיד חושבת על כל דבר שהוא רע וטוב. הרגליים שלי נראות מוזר עם כל מה שכתבתי עליהן עם העט האהוב עליי, וקצת רע בגלל […]
אני רוצה להצליח. 22:45 אני חייבת להצליח ללמוד, ההזדמנות האחרונה לשפר את הציון מתקרבת ולקחו לי שלושה שבועות לעשות את שיעורי הבית שהיו לבוחן בו קיבלתי 25. למה אני כזאת […]
זה יהיה סוף רע? אם אני אמות כאשר ראשי מונח בתוך חבל תלייה. ~~~ "עוד פעם בבית?" שאלה אימי בעודה מתאפרת ואני עומד מאחוריה, מנתק את מבטי מהשתקפותה במראה. היא […]
הוא נאבד בתוך עצמו, שומע את הד קולו, קורא אי שם לעצמו. ~~~ עמדתי, הפנים שלי הביעו באופן מדויק להפליא את ההפך ממה שבאמת הייתי. החזקתי את היד שלי, הכנסתי […]
מה אם אני אף פעם לא ארגיש משהו, האם משהו ישתנה אי פעם? הרגש לא קיים יותר וזה מרגיש כמו דף לבן שאני חותכת עם העט ומשחיטה עד היסוד, מחפשת […]
הרוח ניסתה לתלוש את הדפים מידיי. היה לי קר, וכמעט ולא הרגשתי את הידיים ואת הדפים בהם החזקתי. לא הרבה אנשים עברו, אבל דפים היו בשפע, דפים היו אינסוף. הקור […]
הוא והיא, היא והוא. הם ישבו ממש ככה בכיתה, מחליפים פתקים אף על פי שהמורה לא כל כך רחוקה מהם. הם לא פחדו, הם היו שקטים כמו קירות בזמן השיעור, […]
אני מניח שאת האור עצמו בני אדם רואים רק פעם בחייהם. אני כבר לא בטוח אם ניתן לקרוא לשלב בו הם רואים את האור ל"חיים". לפעמים הם רואים את האור […]
הם החזיקו ידיים, החיוך של הג'ינג'י לא ידע גבול. הרגע נראה כמו משהו שיכל להיות תמונה, כמו משהו שיכל להימשך לנצח אלמלא שמעו צעדים ומיהרו לנתק את ידיהם זה מזה. […]