בנג'מין השובר
עם הירדמו הופך הילד לאהוב עלינו לאין-קץ
שקט, פיו פעור בחוסר-ישע,
מזכיר לנו: כך ייראה
אם ימות.
רגע קודם עוד כעסנו
על המולתו ופטפוטיו,
רגע אחר-כך כמעט בוכים
מגעגועים לרעש המתוק
מפי הילד הנושם קצובות,
שקוע בשלו.

שיעצור הזמן עכשיו, בשיא האושר,
כי טוב יותר כבר לא יהיה;
שנהפוך שלושתנו לטבע דומם:
"הורים מסתכלים על ילד חולם".
פורסמו 2 סיפורים
כותב באתר מתאריך 31.08.2013

הסיפורים של בנג'מין השובר

לא חוגגים יום הולדת לאדם מת
23/02/2016 758 צפיות סיפורים קצרים 10 תגובות

לא חוגגים יום הולדת לאדם מת, אמרה לי פעם אישה אחת בבית קברות, בעודה כורעת על ברכיה, בידה האחת מטלית ובשנייה פרחים. מתים לא ממשיכים לגדול, לא חוגגים להם פה. […]

פעם
31/08/2013 483 צפיות סיפורים קצרים 2 תגובות

סוניה העבירה אצבעותיה בשערה המתולתל, שערה היה כצבע זהב בוהק בשמש ותמיד בידיה היו בכך מחמאות על איך שפניה נראות ואיך שעיניה התכולות בוהקות בעור השמש. איך שעורה החיוור תמיד […]