עם הירדמו הופך הילד לאהוב עלינו לאין-קץ
שקט, פיו פעור בחוסר-ישע,
מזכיר לנו: כך ייראה
אם ימות.
רגע קודם עוד כעסנו
על המולתו ופטפוטיו,
רגע אחר-כך כמעט בוכים
מגעגועים לרעש המתוק
מפי הילד הנושם קצובות,
שקוע בשלו.

שיעצור הזמן עכשיו, בשיא האושר,
כי טוב יותר כבר לא יהיה;
שנהפוך שלושתנו לטבע דומם:
"הורים מסתכלים על ילד חולם".