התעוררתי מליטופים עדינים בראשי, פקחתי את עיניי בעדינות וראיתי את אנדרס. מיד כשהבחין שהתעוררתי הוריד את ידו ממני. "בוקר טוב" הוא אמר בקול סמכותי כאילו שלפני שנייה לא התענג על […]
"בוקר טוב מרי" אנדרס נכנס אל החדר ואפילו לא הסתכל לעברי. הוא נעל את הדלת והגיע לשבת על ידי במיטה. "מרי" הוא הגה את שמי ברוך כשם לב שאני בוהה […]
כשהשקט שרר בחדר, האיש המבוגר הסיט את ראשו ימינה שמאלה אך היה ברור שאינו רואה שום דבר. אני חושבת שהוא חשש מכך שיקבל את הדקירות בלב שעליהם דיבר אנדרס. השתדלתי […]
התעוררתי עקב הנעימות שחשתי בשיער שלי, פקחתי את עיניי לאט לאט וזה היה אנדרס. חייכתי אליו. אני אף פעם לא כועסת עליו, גם לא אחרי שהוא מכה אותי. איך אני […]
ילדת פרא- פרק 1: ״הייתם שם, נכון?״ ״וואי, ראם, אין לך מושג עד כמה אתה בא לי מקולקל עכשיו.״ אמרתי ושתיתי עוד כדור אופטלגין. ראם הביט בי בחשדנות וכיווץ את […]
נקודת מבט טוהר- אני ונאור ירדנו למטה ושוהם משכה אותי החוצה ״צדוק איים עלייך?!״ שאלה ״ששש! מפגרת״ אמרתי לה והיא הביטה בי בהלם ״הוא לא איים״ אמרתי ״שקרנית! שמעתי אותו.. […]
״מה?״ שאלתי בגימגום ״אני אוהב אותך״ אמר ירין ועוד שנייה התעלפתי ״מה?״ שאלתי שוב ״כלום״ אמר והתעסק בנסיעה.. אחרי שעה הגענו למקום.. תיקתקתי בדלת ״מי מדבר?״ שאלתי את ירין ״את.. […]
צליל של טיפות הנוחתות לתוך שלולית נשמעו כהד בתוך החושך שהוא מצא את עצמו, מתעורר לתוך אפלה לא ברורה עם זיכרון מעורפל של הארבע שעות אחרונות. מנסה לקום ולהזיז את […]
ז'אנר: דרמת פשע מס' פרק: לא ידוע .(איכן שהוא באמצע הסיפור) זמן- 1976. נקודת מבטה של מייגן. לאחר השוד המוצלח שהיה לנו היום, החלטנו להתאכסן במוטל 6 8 מ"ייל צפונה […]
רוח חמה ושרבית, רוח של קיץ של אוגוסט, נישבה במורד השביל שברחוב. החופש הגדול נתן את אותותיו בשכונה, ומאות ילדים היו רובצים ומתרוצצים מחוץ לכניסות הבניינים. שלא תטעו, החופש הגדול […]
הרגשתם פעם שאתם רוצים להוכיח לעולם משהו? שאתם לא מסכנים? שאתם לא חסרי יכולת? לא שווים כלום? אפסים? מפסידנים? פחדנים או טיפשים? או כן, ועוד איך שהרגשתם. רציתם לתפוס את […]
"אתה חושב שזה יספיק לאמא?" הראתי לאבא את הכסף שלקחתי, "לא… אבל זאת התקדמות, יש לנו עוד הרבה עבודה" הוא היה לחוץ לעזוב את המקום, ראיתי את זה בפניו "אני […]
"את אפילו נראת כמו בן." מצמצתי בכדי לסלק את הדמעות, אך כמובן שזה היה לשווא. "נועם הקטנה בוכה, הא?" שאל וצחק צחוק שהרתיע אותי מעט. הוא עמד מולי, מלא בטחון […]
