ילד עם זקפה

רוקמת החלומות 26/04/2017 2291 צפיות 3 תגובות

מבחינת כולם הכל אותו דבר, כלום לא השתנה. רק אתה מצליב רגליים וידיים ושרוי בסיוט ודימויים, פן לא תראה המורה. אבל עזוב את המורה שעומדת ממש מולך, אפילו הילדה שנמצאת שתי שולחנות ממך הבחינה. וההוא שלידך ממזמן שם לב, אבל מבחינתו זו שגרה. ועכשיו הכוסית של הכיתה מימינך מסתכלת ומצחקקת תוך כדי לחשושים לחברתה הפחות יפה.

אתה תוהה אם כל המהומה באמת סביבך, או שאתה סתם מדמיין. אם תפסיק להסתכל על האנשים האלה, הם כנראה יפסיקו להסתכל עליך, אין מצב שהם שמו לב למה שאתה מסתיר היטב ברגלייך ובידייך. אתה מפנה מבטך אל תחילת הכיתה ותוקע עינייך במרכז הלוח. מהמבט הצדדי, אתה מבחין שעוד אנשים הצטרפו למהומת הילדות מימינך. בנים ובנות כאחד. כולם מצביעים ומתלחששים לכיוונך.

לרגע קט, הבנת את משמעות המצב. זה כי אתה מסתיר את זה יותר מדי! ברור שזה מחשיד! אז אתה מוריד את הרגליים אל הקרקע בצורה נורמטיבית. אוקי, הכל טוב. ועכשיו אתה מסיר אט-אט את יד ימי- אוקי לא משנה תשאיר אותה. בהחלט לא כדאי לנוע. אתה בעצמך תוקע מבט במצב המביש שם למטה. זו הייתה ממש גבעה.

להרים יד ולבקש “להתפנות”? או לקום וללכת פשוט כי אתה כבר בתיכון ואין צורך לבקש רשות? אבל איך תסתיר את הגבעה, בעצם הר, בזמן הליכה? הסווצ’ר שלך! גם ככה זה לא שקר היום או משהו, אתה סתם מנסה להסתיר את זה שאתה שמן. זה לא שאנשים לא יודעים שאתה שמן, אז הביטחון שלך קצת ירד, זה עדיף מלחשוף את כולם לאוהל שהקמת לך בין הרגליים.

“יוני, אולי צא כבר ותמנע מכולנו לראות לך את הזקפה?!” המורה צווחה.

הובכת עד מעמקי נפשך. קמת והלכת, על הזין שלך כולם.

ילד עם זקפה
דרוג הסיפור 4.6 | 10 מדרגים

תגובות (3)

E8 E8

הייתי אומר למורה “אבל חשבתי את רגילה לראות מגוון זקפות ביום, נו טוב, תאמרו שלום לגבעת הגמדים”

26/04/2017 07:32