מערת הזאבים – הקדמה

סאם התכוונן במושבו במטוס ונשען לאחור.
הוא הניח את האזניות השחורות הכבדות שלו על אוזניו והפעיל את המוזיקה במכשירו הנייד. Paradise City של גאנס אנד רוזס היה השיר הראשון שרצה להאזין לו, אולי משום שהייתה לו משאלת לב זמן רב לעבור למקום בו יוכל להתחיל מחדש כבר. מאידך, המעבר לא היה משהו שייחל לו בלב שלם, במיוחד לא בשל הנסיבות. משאלת גיל 17 שלו “להעלם פשוט” לא הייתה עד כדי כך רצינית שהוא לא האמין שהגורל אילץ אותו לעזוב את פורטלנד, אורגון ולעבור לגור עם אחותו איזי בניו ג’רזי. לעבור לגור עם איזי עוד מילא, לעבור לניו ג’רזי ניחא, אבל איזי התגוררה בשכונה המפוקפקת סנטה אנג’לה אשר קיבלה את כינויה “מערת הזאבים” בשל מערך הפשע המפואר שהתגורר בה; מרבית המשפחות שהתגוררו בעיירה היו צאצאים של מאפיונרים איטלקיים שהתיישבו מחדש בשכונה. ומדוע בעצם איזי, בחורה משכילה בעלת טור בעיתון חברתי מוכר, התמקמה לה דווקא בשכונה החביבה הזו? תחילה לא חשקה במעבר, אך היא נאלצה להתסגל לרעיון של ייסוד בית עם בת זוגתה מירנדה שסירבה לעזוב את השכונה.

שלוש שעות עברו בערך, סאם כבר הספיק להתעורר מתנומתו. אישה קשישה שישבה לצדו העירה אותו בנימוס. הוא הביט בהשתקפותו במראה בשירותי נמל התעופה וראה כי כל שיערו השחום, שהגיע עד צווארו, מפוזר לכל עבר. מתחת לעיניו האפורות והקרות היו שקיות כהות שבלטו בעיקר בשל עורו החיוור. הוא העביר ידו בשיערו ושיחרר אנחה לאחר מבט חטוף נוסף במראה.

“יהיה בסדר”, אמר לו אדם בגיל העמידה שחיכה בתור הארוך לשירותים וראה את החור בנשמתו.

סאם גלגל עיניו ולא ענה. הוא הרים את ילקוטו השחור מן רצפת השירותים והמשיך אל עבר היציאה. שם חיכתה לו איזי סגולת השיער ליד רכבה. השניים התחבקו כמעט דקה שלמה. עומק האובדן היה ניכר אצל שניהם.

“איך אתה מאז?” היא שאלה לאחר רגעים ארוכים של שתיקה בין השניים בעת הנסיעה.

“אני מתרגל לאט לאט”, הוא ענה.

“מה שלום בריטני? היא בטח לקחה קשה את זה שהיית חייב לעזוב”

“נפרדנו”

“מה?! אבל הייתם כל-כך מאוהבים! אני זוכרת! לא יכולתם עם קשר מרחוק?”

“היה לי “מזל”. בשיא הכנות? נמאס לי ממנה. לא הייתי מאוהב בה עד כדי כך והיא כן, והאמת שאפילו כאב לי להתייחס אליה כאילו כן אכפת לי ממנה כי הרגשתי שלא מגיע לה להיות עם מישהו שלא באמת אכפת לו אם היא שם או לא”

“בחיים לא הייתי מנחשת שככה אתה באמת מרגיש כלפיה”

“התחלתי להרגיש ככה בשנה האחרונה, את לא היית שם כשזה קרה”

“לפעמים אני שוכחת שלבנים יש את הקטע הזה שפשוט נמאס להם מבחורה, אתה יודע”

“אני מאמין שגם אצל בנות זה ככה”

“אני לא חושבת שבנות מפסיקות לאהוב אם הן באמת אהבו. אלא אם כן עשית משהו שיגרום לה לערער בעצמה. ואז כשהיא תתגבר על זה, היא לא תרגיש כלפיך כבר כלום”

סאם משך בכתפיו כתגובה.

“מה קורה עם הציפורניים שלך ביד ימין?! אני מבינה שאתה באבל, אבל לא צריך להגזים”, היא צחקקה.

“זה לגיטרה, והאמת שבריטני שנאה שאני מגדל אותן, אז לקראת הסוף איתה התחלתי לגדל, שתהיה לה עוד בעיה איתי”

“אה גרמת לה לסיים את זה?”

“האמת שניסיתי והיא פשוט המשיכה להבליג הכל. היא אפילו הפסיקה להעיר לי על הציפורניים שנייה לפני שזה נגמר. בסוף היא עשתה לי שיחת יחסינו לאן וניצלתי את זה כדי להגיד לה שזהו”

“זה די מגעיל”

“נכון, לא רציתי שזה ייגמר ככה, אבל גם לא ידעתי כל-כך איך לסיים את זה”

“אולי יותר טוב ככה. פרידה צריכה להיגמר רע, ככה אפשר לעבור הלאה מהר יותר”

“את לא אמרת לפני שנייה שאם בת אוהבת באמת היא אף פעם לא מפסיקה לאהוב?”

“אלא אם כן שברת לה את הלב. וזה די מה שעשית”

“הייתי כותב לה מכתב התנצלות בטלפון אבל מה זה כבר יתקן?”

“עזוב, אם זה לא מהלב, אל תכתוב לה כלום. תן לה להבין כמה היית חרא אליה, תן לה לשנוא אותך, זה שלב קריטי בדרך להתגברות”

“יפריע לך אם אני אנסה לישון?”

“לא ישנת בטיסה?”

“לא מספיק”, הוא אמר וכיסה את ראשו בקפוצ’ון של הז’קט השחור שלו.

“תישן”, היא אמרה.

עיניו כבר היו עצומות והוא נרדם.

מערת הזאבים – הקדמה
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך